פעם הפצ"ר חשש מהדין הבינ"ל. היום הוא חושש מבריוני הימין

הנימוקים לסגירת התיק לא מחזיקים מים מבחינה משפטית. החיילים שהואשמו בהתעללות בשדה תימן במסיבת עיתונאים, 2 בנובמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

הפיזיקאי הנודע פרופסור סטיבן הוקינג גילה שמתוך חור שחור, העצם השמיימי שבולע הכול ושלכאורה שום דבר שנכנס אליו אינו יוצא, נפלטת בכל זאת קרינה אלקטרומגנטית מסוימת. כמקובל במדעים המדויקים, התגלית קרויה על שם המדען או המדענית שחשפו אותה, ובמקרה שלנו "קרינת הוקינג".

"מחריד יותר מגואנטנמו": עדויות מביקור בשדה תימן

המחנה הצבאי בשדה תימן, המשמש מתקן כליאה לעצורי אויב ובו גם מתחם בית חולים לכלואים, תפקד במהלך מלחמת ההחרבה של רצועת עזה כחור שחור מוסרי. לתוכו נבלעו ונעלמו כליל עקבותיהם של עקרונות המוסר הבסיסיים ביותר; האנושיות פורקה בו לגורמים עד שהתאדתה, וכך גם האתיקה הרפואית.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

בשדה תימן, כך לפי עדויות של עצורים שהיו בו ושוחררו ותחקירים של עיתונאים וארגוני זכויות אדם, הרעבנו אסירים פלסטינים, עינינו אותם, ביזינו אותם והענקנו לפצועים ולחולים שבהם טיפול רפואי מביש, כזה שהוביל לא אחת לכריתת איברים שהיתה נמנעת לו הטיפול היה סביר. העדויות מלמדות שגם צלם האנוש של חלק מהסוהרים המשרתים במחנה עינויים זה נבלע בו עד שלא נודע כי בא אל קרבו, וכך היה גם גורלה של הבושה הישראלית. כל הערכים סוחררו אל ליבו של החור השחור המוסרי שהוא מחנה שדה תימן. האם באמת שום ערך לא ניצל ממנו?

ובכן, בשבוע שעבר התברר כי גם לשדה תימן יש קרינת הוקינג המותזת ממנו החוצה. אלא שכמו מה שנעלם בטבורו של שדה תימן – הערכים האנושיים – כך גם הקרינה הנפלטת ממנו אינה אלקטרומגנטית אלא ערכית: משדה תימן בקעה האמת. האמת על אופיים, תפקודם ושליחותם של גופי אכיפת החוק האמונים על טיפול במקרים של פגיעה בפלסטינים.

פרשת הפגיעה באסיר הפלסטיני על ידי חיילי כוח 100 בשדה תימן חשפה אחת ולתמיד את השקר הגדול בדבר קיומה של מערכת חקירה ותביעה מקצועית ועצמאית, המבקשת באופן ענייני לבוא חשבון עם חיילים סוררים. סגירת התיק וביטול כתב האישום שייחס לנאשמים התעללות פיזית מחרידה בעצור חסר ישע, חילצו את האמת משלשלות השקר שבהן היא מוחזקת בידי גורמי ההסברה הישראליים (אגב, זה השימוש הנכון בשורש ח.ל.צ. – לא הישראלי שנתקע בלונדון ומצא טיסה חזרה לארץ המלחמות, האפרטהייד והממשלה הכהניסטית, אלא אמת נוראה הכלואה בגיהנום ויוצאת אל האור).

חור שחור מבחינה מוסרית. עצורים במתקן שדה תימן

והאמת היא שמעולם, או לפחות זה כמה עשורים, לא היתה בישראל מערכת אכיפת חוק החותרת להטלת אחריות על חיילים ההורגים ומשפילים פלסטינים, או מתעללים בהם. האמת היא שהמערכת הקיימת מייצרת הלכה למעשה, חסינות לחיילים כשקורבנותיהם הם פלסטינים, ואף חותרת לכך. האמת היא שהמופעים הנדירים של הטלת אחריותיות נועדו להסתיר מציאות של חסינות ולאפשר לגורמי ההסברה להדוף את הטענות שאין בישראל עונש על פגיעה בפלסטינים.

במילים אחרות, מערכות האכיפה הצבאיות רצו כל השנים ללכת בלי אכיפה ולהרגיש עם, וזאת באמצעות הקרבת תיקים אחדים שבהם הוגשו כתבי אישום, בדרך כלל מינוריים. כתבי אישום אלה מעולם לא נועדו לייצר אכיפת חוק, אלא שירתו מיצג סימבולי של אכיפה – חריג המבקש להטעות לגבי הכלל.

לפי נתונים שהשיג ארגון זכויות האדם הישראלי "יש דין" בהליכי חופש מידע מהצבא, בין השנים 2016 עד 2024 הובאו לידיעת רשויות האכיפה הצבאיות 2,427 תלונות על פגיעה של חיילים בפלסטינים בגדה המערבית. מתוכן נפתחו חקירות רק ב-552 מקרים (22.7% מהתלונות), ורק 23 מהם הולידו כתבי אישום (0.9% מהתלונות). בערך כמו שלג באפריל: אחת למאה שנים. ברצועה המצב אינו טוב בהרבה: יותר מ-1,500 תלונות הנוגעות למלחמה האחרונה הניבו עד כה שני כתבי אישום בלבד.

זהו ההקשר שבו יש לראות את החלטת הפרקליט הצבאי הראשי לסגור את תיק ההתעללות בעציר בשדה תימן: לא כקבורה של יומרה לאכיפת חוק, אלא כוויתור על נשף המסכות. כך גם יש להבין את הנימוקים לסגירה, שמשפטית אינם אמורים להחזיק מים. הפצ"ר הסביר כי העצור שוחרר לעזה ולכן אבד העד המרכזי, אולם בהחלטתו אין כל התייחסות לשאלה האם בדק עם העציר   האם יהיה מוכן להיכנס לישראל להעיד נגד מי החשודים בפגיעה בו.

הפצ"ר הוסיף כי מאחר שהפצ"רית וצוותה הפרו את החוק בהדלפת המסמך ובשיבוש חקירת ההדלפה, נוצרה פגיעה בהוגנות ההליך ובתחושת הצדק. דווקא בתור סנגור פלילי לשעבר, עם אינסטינקטים סנגוריאליים, אני רוצה להבין: מה הקשר? איך ההתנהלות הפסולה בהדלפה ובטיוח משנה את מערך הראיות נגד הנאשמים או את יכולתו של בית הדין הצבאי לשפוט ללא דעה קדומה? ההדלפה והטיוח לא שינו, לטוב ולרע, את אמינות הראיות בתיק, את הסרטון, את הדו"חות הרפואיים על מצבו של העציר ואת העדויות שלו ושל החשודים.

לבסוף ציין הפצ"ר כי חקירת ההדלפה וחומר החקירה שהיא מייצרת עלולים לגרום לעיכובים ניכרים בניהול התיק נגד הנאשמים. זה נכון, הדבר אכן יוצר קושי ועינוי דין, אך אין זה התיק הראשון ואף לא השני שמתנהל בישראל לאורך זמן רב; ולא שמעתי שבשל הימשכות הליכים מבטלים כאן כתבי אישום בתיקי פשע חמור.

אין קשר בין ההדלפה למערך הראיות. הפצ"רית לשעבר יפעת תומר ירושלמי, ספטמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

האמת היא שהסיבה לוויתור על מיצג האכיפה אינה קשיים ראייתיים או פגיעה בהגינות ההליך, אלא שינוי במערך הלחצים שהופעל על מערכת המשפט הישראלית בכללותה. לפני עשור החשש של הפצ"ר ושל היועמ"ש היה מדימוי קלוקל בעיני הקהילה הבינלאומית, מה שעלול להוביל ללחץ בינלאומי וגם להליכים משפטיים בזירה הבינלאומית, וזה היה המנוע שהכתיב את הצורך בכתבי אישום לדוגמה.

כיום העוינות של הימין הישראלי למערכת המשפט המקומית, והשימוש במקרים המועטים של אכיפה – כמו במקרה של אלאור עזריה, שתועד במצלמת "בצלם" הורג מחבל פצוע – כדי להסית נגדה, שכנעו את היועמ"שית והפצ"ר לוותר על מראית הפנים של האכיפה. פעם חששו מהעולם, והיום פוחדים מהמנהיגות הישראלית ומזעמם של פוליטיקאים בריונים, כמו אלו שפרצו לשדה תימן כדי למנוע את מעצר החשודים – ומיישרים איתם קו.

עם סגירת תיק שדה תימן נותרו למיטב ידיעתי שני תיקים שבהם הוגשו כתבי אישום נגד חיילים על אירועים הקשורים למלחמה בעזה. האחד – חייל ביש מזל אחד שגנב כסף מבית עזתי, וכשניסה להפקידו בישראל התברר שחלק ממנו מזויף; השני – סוהר מילואימניק, גם הוא משדה תימן, שתקף עצורים ובכסילותו חתם על הסדר טיעון. בדיעבד מסתבר שהוא ראוי לפרס ישראל לפראייריות.

האמת, מפרפרת ומורעבת, נפלטה משדה תימן. במשך שנים היא הוחזקה קשורה ומושתקת בידי סוהריה – דובר צה"ל, מערך ההסברה הממשלתי ומערכת המשפט הישראלית, אך אלה שחררו אותה כשהתברר כי החזקתה יוצרת להם אויב מבית, המנצל את השקר שלהם לצרכיו.

מיכאל ספרד הוא עו"ד המתמחה במשפט זכויות האדם הבינלאומי ובדיני מלחמה, ומשמש יועמ"ש ארגון יש דין המוזכר במאמר