"עמידה איתנה אינה ניצחון, כאילו שהיתה לנו אפשרות אחרת"

"השמחה אחרי סיום המלחמה היא טבעית ולגיטימית". עקורים פלסטינים חוזרים לבתיהם ברפיח אחרי כניסת הסכם הפסקת האש לתוקף, ב-19 בינואר 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

"כיצד זה קרה? ולמען מה כל זה?" תהה העיתונאי כרים אבו אל-רוס, תושב עזה המתגורר לאחרונה בבלגיה, בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו, בצירוף תמונה של אנשים מסתובבים בתוך הרס מוחלט בג'באליה שבצפון רצועת עזה.

אבו אל-רוס, המתנגד לשלטון חמאס, איבד כמה מבני משפחתו – ביניהם אחותו ובנותיה – כבר בתחילת המלחמה, ובתי משפחתו נהרסו. הוא האשים כמה ערוצי תקשורת ערביים ומשפיענים ופרשנים מהעולם הערבי בסחר בדם של תושבי עזה כשהם מדברים על ניצחון, בעוד המציאות משקפת הרס מוחלט, משפחות שלמות שנמחקו ממרשם האוכלוסין, ואסון הומניטרי שהשלכותיו יורגשו עוד שנים רבות.

השאלות ששאל אבו אל-רוס והעמדה שהציג הן חלק מדיון מתמשך ברחוב הפלסטיני והערבי בכלל, מאז שהתחיל השיח על הסכם הפסקת האש. הרחוב הפלסטיני נחלק. יש מי שטוענים כי מדובר בניצחון לעזה, ומחזקים את עמדתם בתמונות של חגיגות ברצועה אחרי הפסקת האש ושל לוחמי חמאס מסתובבים ברחובות; ויש מי שמתעקשים לטעון שאין קשר בין המונח "ניצחון" לבין מה שקרה בעזה, מבחינת ההרס, החורבן וההרג.

מוחמד שאהין, תושב עזה, אמר, למשל, כי תיאור האירועים כניצחון מקטין את גודל האסון שהתרחש ברצועה. "עברנו השמדה אמיתית, אסון ונכבה… כל סיפור אחר פוגע בנו, משרת את הכיבוש ומנקה אותו מכל האשמה והפשעים הקשורים אליו. מי שטוען שניצחנו באופן מוחלט, העולם יברך אותו על ניצחונו ויאחל לו עוד ניצחונות שכאלה".

הפעיל והחוקר סאמי סואלמה מרמאללה התייחס לכך שחוסר שביעות הרצון של הימין הישראלי מהעסקה הוצג כהוכחה לכך שעזה ניצחה. לדבריו, "כדי להבין את המחשבה של הימין הציוני, יש להסתכל על אנשים כמו בני מוריס ואלן דרשוביץ, שמחשיבים את הנכבה של 1948 ואת התבוסה ב-1967 כתבוסות של ישראל וניצחונות לערבים, מכיוון שלא כל הערבים גורשו אז". לדבריו, זאת גם הגרסה של חמאס ותומכיו עכשיו.

"זה ניצחון כי לא כל תושבי עזה נהרגו וגורשו? איך מי שביקש מארה"ב במשך שנה ויותר להפסיק את המלחמה, ולמזלו טראמפ ניצח והחליט להכריח את ישראל לעשות את זה, יכול להכריז על ניצחון בין ההריסות?", תההה סואלמה. "הרי אף אחת ממטרות המלחמה לא הושגו (מבחינת חמאס, ב"ז): בתי הכלא לא התרוקנו, ירושלים לא שוחררה והמצור על עזה לא הוסר. בקיצור, מה ש'אל-ג'זירה' וחמאס מציגים הוא מכירת אשליות לאנשים".

אחד הפעילים כתב: "60 אלף הרוגים, 120 אלף פצועים, 8,000 נעדרים, 20 אלף אסירים, שני מיליון עקורים, 80% מהרצועה נהרסה, אין מים, חשמל או דלק, רוב מנהיגי חמאס נהרגו, שטח פלסטין קטן יותר בגלל שישראל כבשה עוד אדמות, ויש מי שאומר שכל זה ניצחון וחוגג. אז מה היא תבוסה?".

"יש מי שמנסה לתאר את העמידה האיתנה שלנו בעזה כאילו זהו ניצחון", אומר פעיל מעזה שביקש להישאר בעילום שם. "עמידה איתנה אינה ניצחון, כאילו שהיתה לנו אפשרות אחרת מלבד להחזיק מעמד. ומה המשמעות של עמידה איתנה? שלא נמות? זה לא תלוי בנו. שלא נברח? אם המעברים היו פתוחים, רוב האנשים היו בורחים.

"השמחה אחרי סיום המלחמה היא טבעית ולגיטימית, אבל אין לה קשר לניצחון. החיים שלנו בעזה לא היו מושלמים – המצור חנק אותנו, האבטלה שלטה בנו, וההרס שנגרם מהתוקפנות הישראלית החוזרת ונשנית מדי שנה או שנתיים העיב על חיינו. ובכל זאת, התרגלנו לזה ותמיד קיווינו שהמצור יוסר ומצבנו ישתפר. ואז הגיע 7 באוקטובר, והסיוט התחיל.

"הפופולריות של חמאס היתה נמוכה מאוד בעזה, והם הרגישו שהמהפך של האנשים נגדם מתקרב, אז הם עשו מה שעשו. הם לא הסתפקו בחטיפה והרג של חיילים כדי שזה ייקרא מבצע צבאי, אלא גם חטפו והרגו אזרחים. זה מה שנתן לישראל לגיטימציה עולמית לעשות בעזה את מה שעשתה. אולי ישראל לא השיגה את המטרות המוצהרות שלה, אבל זה פחות חשוב לנו לעומת העובדה שחיינו בעזה נהרסו לחלוטין, ואני לא יודע אם יחזרו אי פעם לקדמותם".

הסופר הלבנוני נידאל אל-סבע, שעוקב אחר הסוגייה הפלסטינית, כתב: "7 באוקטובר הוכיח שישראל מסוגלת להרוג ולפצוע רבע מיליון מתושבי עזה, לכבוש ולהרוס את עזה כולה, לגרש שני מיליון אנשים, ולשכנע אותך בסוף שאתה המנצח והיא המפסידה".

"אנחנו לא בעמדה להחליט אם זה היה ניצחון או תבוסה לעזה"

הפלסטינים אזרחי ישראל נמנעו ברובם לדבר על המתרחש בעזה מאז תחילת המלחמה מחשש לרדיפות, אך באחרונה התמלאו הרשתות החברתיות בתגובות שבירכו על הפסקת האש ועל הפסקת סבלם של תושבי עזה, מבלי להיכנס לדיון על ניצחון או תבוסה.

פעיל מנצרת, שביקש להישאר בעילום שם, אמר: "אנחנו לא בעמדה להחליט אם זה היה ניצחון או תבוסה לעזה. רק תושבי עזה עצמם זכאים להעריך מה קרה להם. החגיגות שלהם נראות בבירור כנובעות מהשמחה על הפסקת ההפצצות היומיומיות וההרג, על הפסקת הסיוט. אבל אנחנו, כמי שחיים כאן ורואים מה קורה בזירה הישראלית, יכולים לומר שישראל לא ניצחה.

"רק תושבי עזה עצמם זכאים להעריך מה קרה להם". פלסטינים בח'אן יונס חוגגים את ההודעה על הפסקת האש, ב-15 בינואר 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

"כן, ישראל הרסה את עזה לחלוטין. גרמניה הנאצית, כשפלשה לשטחי רוסיה, הרסה את העיר סטלינגרד לחלוטין. לא נשאר ממנה דבר, מאות אלפי רוסים נהרגו על ידי גרמניה הנאצית. ההרס היה פי כמה וכמה ממה שקרה בעזה, ובסופו של דבר גרמניה הפסידה במלחמה, כפי שהכיר בכך כל העולם, כי היא לא השיגה את מטרותיה. לכן ההרג וההרס, למרות הכאב שהם גורמים, אינם קובעים ניצחון או תבוסה.

"ישראל לא השיגה את מטרותיה. בתחילה הם אמרו שהם יגרשו את תושבי עזה לסיני, וזה לא קרה. לאחר מכן דיברו על חיסול חמאס צבאית – הם החלישו אותו, אבל לא הצליחו בכך. התמונות מעזה מדברות בעד עצמן. הם גם אמרו שיפנו את צפון עזה לחלוטין, אבל למרות ההרס, ההסכם קובע את חזרת התושבים לצפון. דיברו על החזרת החטופים בכוח צבאי, וזה לא קרה, ועכשיו הם חוזרים במסגרת עסקה. דיברו על תוכנית הגנרלים ודברים רבים אחרים, ולא הצליחו באף אחד מהם. במקום זאת, הם ישבו לשולחן המשא ומתן עם חמאס וחיכו לתשובתם. מה שישראל הצליחה לעשות זה להרוס בתים ולהרוג אזרחים. זה יכול להיחשב נקמה מוצלחת, אבל זה לא ניצחון צבאי".

מנגד, כותב פעיל פלסטיני מעזה, "שיקום של מה שנהרס הוא אפשרי, ואפילו עשוי להיות מהיר עם הסיוע הצפוי. נכון, שום דבר לא יפצה על ההרוגים והפצועים, אבל העימות הזה היה אמור להגיע מתישהו עם המשך המצור והיהירות של ישראל. העניין אינו קשור לחמאס. האנשים בעזה שונאים את ישראל, שמדי שנה-שנתיים תוקפת אותם, מטילה עליהם מצור, הורגת אותם ופוגעת במקומות הקדושים שלהם. כמה שהם מאוכזבים מחמאס וממדיניותו, אין מקום לבלבול – ישראל היא האויב והיא התוקפן.

"ישראל ספגה ב-7 באוקטובר מכה שהשלכותיה עלה ועל אזרחיה יישארו משמעותיות. לאחר 7 באוקטובר, ישראל חשפה את פניה האמיתיות לעולם כשהחליטה לנהל מלחמת נקם נגד אזרחים, ילדים ובתים. העולם כולו היום מכיר את ישראל שאנחנו מזהירים מפניה כבר שנים. הסוגיה הפלסטינית חזרה למעמדה אחרי שנים של נסיגה.

"במקביל, ישראל לא השיגה את מטרותיה. היא לא ניצחה את חמאס לחלוטין כפי שטענה, ולא גירשה את תושבי עזה. אנחנו רואים את ממשלת נתניהו מתפוררת, שרים עוזבים בכעס, ולולא התערבותו של טראמפ שכפה על נתניהו לסיים את המלחמה, נתניהו לא היה עוצר אותה. אז איך זה לא ניצחון? כן, עזה ניצחה, כי במלחמה בין צד חזק הנתמך עולמית לבין צד חלש, קריטריוני הניצחון והתבוסה שונים. תבוסת הצד החזק נמדדת בכך שהוא לא משיג את מטרותיו – וזה בדיוק מה שקרה בעזה".

הוויכוח על ניצחון ותבוסה הוא דיון מתמשך וקבוע בעולם הערבי. גם בלבנון תומכי חזבאללה תיארו את מה שקרה כניצחון, מכיוון שישראל לא הצליחה להשיג את מטרותיה ולחסל את כוחו של חזבאללה, אף שרוב מנהיגיו חוסלו. לעומת זאת, גורמים אחרים בלבנון תיארו את מה שקרה לחזבאללה כתבוסה גדולה ואסטרטגית, במיוחד מכיוון שהאירועים האלו הקלו על נפילת ממשל אסד, שהיה בעל בריתו בדמשק, והובילו ליציאתה של סוריה מציר ההתנגדות.

בעזה, הוויכוח צפוי להימשך עוד זמן רב. למרות הכל, רבים בעם הפלסטיני, יחד עם רבים מאזרחי העולם הערבי והמוסלמי ותומכי ציר ההתנגדות, רואים במה שקרה עד כה בעזה כניצחון מיתולוגי, מכיוון שישראל לא השיגה את מטרותיה, ומחזקים את הסיפור שלהם בתמונות של חגיגות בעזה. לעומתם, תומכי ציר מדינות המפרץ, ארה"ב, ואף תומכי הרשות הפלסטינית, רואים במה שקרה תבוסה ואסון, וכמובן מחזקים את עמדתם בתמונות של ההרס העצום ברצועה.