עדויות מטֶבח הרמדאן
פלסטינים בעיר עזה מתארים איסוף של חלקי גופות מהרחובות והדיפת כלבים משוטטים בזמן המתנה לאמבולנסים. "זה אחד ממקרי הטבח המזוויעים ביותר במלחמה הזאת", אמר דובר ההגנה האזרחית בעזה
"המצב דורש התערבות בינלאומית מיידית כדי להגן על אזרחים חפים מפשע מטבח עתידי". חדר מתים בבית החולים האירופי בח'אן יונס, דרום רצועת עזה, ב-18 במרץ 2025 (צילום: דואה אלבאז / אקטיבסטילס)
ביום ראשון בבוקר, עודאי א-זאיע' נפגש עם חברו ושכנו, מועתסם זין אלדין, במרכז העיר עזה. הם דיברו בגאווה על האופן שבו תושבי השכונה שלהם, אל-מוגרבי, ניקו את הרחובות ושיקמו את כל שאפשר בשבועות האחרונים, בניסיון להפוך את השכונה ליפה שוב, אחרי שנפגעה קשות בהתקפות הישראליות ב-15 חודשי הג'נוסייד. אחרי שנפרדו, א-זאע'י הלך לישון – והתעורר בפתאומיות באזור השעה שתיים בלילה עם חידוש המתקפה הישראלית על עזה.
"פקחתי את עיניי כשנפלתי על הרצפה, וחלקים מהתקרה וזכוכיות מהחלונות התרסקו על גופי", הוא מספר למגזין 972+. "הלהבות מהפיצוץ האירו את הדירה. חשבתי שאני מת".
כשהבין שהוא עדיין נושם, ומכיוון שחשב שביתו היה יעד להפצצה, א-זאיע' חשש שתגיע בקרוב עוד הפצצה. הוא הדליק את הפנס בטלפון שלו, נעמד ומיהר לסייע להרים את ההריסות מעל תשעת האחים שלו והוריו, כדי שיוכל להוציא את כולם לרחוב.
"הורדתי אבן גדולה שנפלה על החזה של אימי, תפסתי את ידה ומשכתי אותה למטה", מספר א-זאיע'. "מחוץ לדלת הכניסה שלנו ראינו חצי גופה של אישה. אמא שלי התעלפה".
א-זאיע' סקר את היקף ההרס שסביבו, וראה עוד גופות מבותרות מושלכות ברחוב. יחד עם שכניו, הוא אסף את חלקי הגופות שמצא, ושם אותם בשקי פלסטיק על המדרכה.
"ריח הדם והבשר המרקיב משך כלבים משוטטים לאזור", הוא מספר בדמעות. "במשך שעתיים זרקנו עליהם אבנים ושמרנו על הגופות, עד שהגיע אמבולנס. אבל היה להם מקום רק לפצועים. הם סירבו לקחת את גופות המתים".
כשהגיע הבוקר, א-זאיע' ושכניו הבינו שיש עוד גופות בצד השני של הרחוב – והוא הזדעזע לגלות שהוא מזהה את אחד ההרוגים. "מצאנו את חלקה העליון של גופה שהושחתה, 100 מטר מהבית שהופצץ. זו היתה גופתו של חברי מועתסם".
"מחוץ לדלת הכניסה שלנו ראינו חצי גופה של אישה. אמא שלי התעלפה". עודאי א-זאיע' מסתכל מביתו על הנזק שנגרם מההפצצות הישראליות בעיר עזה, ב-18 במרץ 2025 (צילום: אחמד אחמד)
ישראל הודיעה בהמשך שיעד התקיפה היה אבו עוביידה אל-ג'מאסי, דמות פוליטית בכירה בחמאס. "אפילו אם הם רוצים להרוג אדם מסוים, הם מכוונים להרס גדול ככל הניתן ולהרג נוסף, שיגרום לנו לעזוב את אדמתנו", אומר א-זאיע'. "כבר התפניתי [בשנה וחצי האחרונות] לדרום רצועת עזה, לעולם לא אעזוב שוב את ביתי".
בשעה 1:40 באותו בוקר, פואד סכאלה, בן 46, התעורר בביתו בעיר העתיקה של עזה כדי להיערך לסחור, הארוחה המפסקת לקראת הצום היומי ברמדאן. הוא עמד להעיר את שאר משפחתו כשסדרה של הפצצות מהאוויר פגעה בבניין סמוך. "הריסות נפלו בכל מקום. חלקן נפלו על המזרון שעליו ישנתי", הוא מספר למגזין 972+. "חשבתי שفلاا ؤסיוט עד שבתי בת ה-7, הלא, נצמדה לרגל שלי והתחילה לבכות בקול".
גם סכאלה יצא החוצה ומצא זירת טבח. "הקרקע היתה זרועה בגופות. המראות הכואבים הזכירו לי את הימים הראשונים של המלחמה ב-2023, שאני עדיין מנסה להתאושש מהם".
עזה אל-נאשר, בת 19, גרה בבית סמוך לזה של סכאלה. היא קראה בקוראן כשהתחילו ההפצצות. "האדמה רעדה, וקולות הפיצוצים היו מפחידים מאוד", היא מספרת. "במשך כמה דקות לא יכולתי לזוז מרוב פחד".
אל-נשאר ומשפחתה חששו לגורלו של דודה מוחמד. הוא הקים אוהל על גג הבניין שלהם וגר שם עם אשתו סאברין וארבעת ילדיהם, אחרי שביתו באותה שכונה נהרס בהפצצות ישראליות בשנה שעברה. "דודים אחרים שלי ושכנים מיהרו לגג כדי לבדוק מה מצבו", היא מספרת למגזין 972+. "הם מצאו אותו מעולף. הוא היה מכוסה בשברי קיר שקרס. תודה לאל, הוא שרד עם פציעות קלות בלבד".
למרבה המזל, סאברין והילדים שהו בבית משפחתה במקום אחר בעיר עזה, ושרדו את הלילה. "היינו מבועתים. אנחנו לא רוצים לאבד עוד אנשים", אמרה אל-נשאר.
מחמוד בסל, דובר ההגנה האזרחית בעזה, אמר למגזין 972+ שישראל ביצעה יותר מ-100 תקיפות בו זמנית על בתי מגורים, מקלטים ואוהלי עקורים ברחבי רצועת עזה ביום שלישי בבוקר, שבהן נהרגו כ-500 בני אדם ונפצעו כ-900 – רובם נשים וילדים, כך לפי נתוני משרד הבריאות העזתי.
"זה אחד ממקרי הטבח המזוויעים ביותר [במלחמה הזאת]", אמר בסל. "צוותי ההגנה האזרחית והצוותים הרפואיים עבדו במלוא התפוקה שלהם, אבל התמודדו עם קשיים חמורים בגלל המחסור בציוד פינוי ובכלי רכב, ובגלל ההפצצות הבלתי פוסקות באזורים שבהם הם פועלים".
ההתקפות הישראליות על עזה נמשכו במהלך השבוע, כשמספר ההרוגים עלה ליותר מ-600 (נכון ליום שבת). "המערכת הרפואית סובלת ממחסור חמור במשאבים", אמר בסל. "המצב דורש התערבות בינלאומית מיידית כדי להגן על אזרחים חפים מפשע מטבח עתידי".
אחמד אחמד הוא שם בדוי של עיתונאי מהעיר עזה, שמבקש להישאר בעילום שם מחשש להתנכלות. הכתבה פורסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
כאן אפשר להצטרף
לתמיכה – לחצו כאן
