סוף השביתה: האוצר ניצח בנוקאאוט את החינוך הממלכתי

בשעה טובה, נחתם ביום שני השבוע הסכם עבודה חדש עם ארגון המורים העל יסודיים, שנתיים וחצי מאז פג תוקף ההסכם הקודם. ארגון המורים פרסם הודעה חגיגית, המפרטת את הישגי "הסיום המוצלח של המשא ומתן". לדעת הארגון, ההסכם תורם "לשמירה על החינוך הממלכתי הציבורי ועל העבודה המאורגנת", שכן "בוטל רצונו של משרד האוצר להעסיק מורים בהסכמים אישיים". האמנם? ממש לא!

ראוי בעניין זה להקשיב דווקא לנציג משרד האוצר, שהתייחס למחרת החתימה להסכם, בוועדת החינוך של הכנסת (כאן, 47:00). "אנחנו [האוצר] מאוד מרוצים מההסכם. השגנו בו את מרבית היעדים המקצועיים שהצבנו". "עולם החוזים האישיים הוא לחלוטין בתוך ההסכם […] עד 2034 רק לפי ההסכם הזה ניתן להעסיק מורים בחוזים אישיים […וכמו כן] כל המנהלים יוכלו להיות מועסקים בחוזים אישיים! דבר שהיה מאוד חשוב לנו".

החוזים האישיים, כמו גם השינוי במבנה משרת המורה הכלול בהסכם (כפי שאציג בהמשך), מהווים פגיעה של ממש בחינוך הממלכתי והציבורי. בישיבת ועדת החינוך שהוזכרה, בירכו נציגת מועצת התלמידים הארצית, וכן נציגת הנהגת ההורים הארצית, על ההסכם. הן שמחו על כך שסוף סוף נחזור לשגרת הלימודים. כה כמהות הן לשגרה, שלקו בעיוורון לראות כי דווקא התלמידים הם אלה שידרשו לפרוע את מחיר הניצחון של האוצר.

יותר שעות בכיתות

ההסכם החדש קובע כי מורות ומורים בבתי הספר העל יסודיים יעבדו מעתה 25 שעות בשבוע בהוראה בכיתות (שעות פרונטליות), 3 שעות בשבוע בעזרה לתלמידים מתקשים (שעות פרטניות), ו-10 שעות בשבוע לכל הפעילויות האחרות כגון: ישיבות עבודה, השתלמות צוות, שיחות עם הורים, ליווי אישי של תלמידות ותלמידים, הכנת מערכי שיעורים ובדיקת עבודות ומבחנים.

בהשוואה להסכם הקודם (כאן, עמוד 45), מדובר בתוספת של שעה אחת מול תלמידים בכיתות, ובגריעה של שלוש שעות מהעבודה עם תלמידים מתקשים.

תוספת שעת ההוראה בכיתה מהווה ניצול ציני של כוח העבודה. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנה הקודמת היו בחטיבה העליונה (כיתות י'–י"ב), 53,722 משרות מלאות של עובדות ועובדי הוראה. אם כל אחת ואחד מהם יעבדו שעה נוספת בכיתות, הרי זה שווה ערך ל-2,145 משרות הוראה מלאות של 25 שעות כיתה.

כלומר, באבחת הסכם, משרד האוצר חסך למדינת ישראל גיוס של יותר מ-2,000 מורים, והשלים את מקומם בעזרת כוח העבודה הקיים. לפי פרסום משרד האוצר, עלות שכר ממוצעת של משרת מורה היא 227 אלף שקל בשנה. אם נכפיל זאת במספר המשרות שנחסכו בהסכם החדש, הרי האוצר הצליח לחסוך לקופת המדינה כחצי מיליארד שקל.

הניצול האכזרי של כוח העבודה לא נעשה במחשכים. כבר באוגוסט 2023 דווח ב"הארץ" כי "לפי הערכת משרד האוצר, הוספת השעה הפרונטלית תאפשר למלא מחסור של כ-2,000 משרות של מורים".

ומי ישלם את החיסכון הזה בהוצאות המדינה על החינוך הממלכתי? כמובן שהמורות והמורים, שיעבדו יותר בכיתות על חשבון זמן הכנת השיעורים וליווי התלמידים והוריהם; וכמובן שגם התלמידות והתלמידים, שיקבלו מורות ומורים שחוקים יותר וזמינים פחות.

פחות שעות מול תלמידים

ההסכם החדש חוזר ומתעלם מהשעות הרבות שמורות ומורים נדרשים להקדיש למשימות תכנון ההוראה והערכתה. במחקר שנערך בעניין זה בבריטניה ב-2019 נמצא כי בפועל, זמן ההוראה מול תלמידים הוא רק 43% מכלל שעות העבודה. מורי בריטניה (בממוצע) מלמדים 21 שעות בשבוע, ובמקביל עובדים 28 שעות במשימות השונות שאינן הוראה.

הזמן הנדרש למה שאינו הוראה (57%) הוא זמן קבוע. מורה לא יכול להיכנס לכיתה מבלי שהכין את מערך השיעור והעזרים הנדרשים; מבלי שתיאם את תוכניתו עם העמיתים בבית הספר, כמו מורי הכיתות המקבילות, רכזי המקצוע ורכזי השכבה; ומבלי שבדק את תוצרי העבודות של התלמידים.

לפיכך, אם מורה נדרש תחת ההסכם החדש לעבוד 25 שעות בכיתות ועוד 3 שעות מול קבוצות קטנות, הרי ניתן להעריך שהוא נדרש לסדר גודל של 37 שעות לטובת עבודות ההיקף. מכיוון שזמנו המוחלט מוגבל, ברור שהעסקת מורים באופן נצלני שכזה פירושה שאין בידם זמן ומשאבי נפש פנויים, לטובת היחס האישי שעליהם לפתח לתלמידות ותלמידים ולהוריהם.

הליקוי הזה תקף שבעתיים בשנת הלימודים הנוכחית. הרי משרד החינוך בעצמו קבע שלנוכח "המציאות הביטחונית הקשה", הוא יפעל השנה לחזק "למידה המשלבת היבטים רגשיים וחברתיים וחיזוק תחושת המוגנות בקרב כלל התלמידים". מי יעשה את זה? ובאיזו שעה משעות היום?

השקרים של ארגון המורים

אשר לחוזים האישיים, יש להתחיל בעובדות. בשונה מהודעת ארגון המורים, שלפיה "בוטל רצונו של משרד האוצר להעסיק מורים בהסכמים אישיים", האמת היא בדיוק כפי שדיווח נציג האוצר לוועדת החינוך (לעיל).

בסעיף 28 להסכם העבודה החדש נכתב כך: "החל משנת הלימודים תשפ"ו, המעסיקים יוכלו להעסיק בחטיבות העליונות בחוזה מיוחד, עמיתי הוראה וכן מנהלים, שקיבלו אישור העסקה לפי חוק הפיקוח על בתי הספר, ואשר הם בעלי מומחיות, כישורים, ידע או ניסיון מיוחדים בתחומי הדעת הרלוונטיים".

לפי חוק הפיקוח שמוזכר בהסכם, אסור להעסיק בבתי הספר את מי שהורשע בעבירה "שיש בה כדי לפגוע בביטחון המדינה", או שיש בהתנהגותו "משום השפעה מזיקה על תלמידים או על קטינים". כלומר, לימודי חינוך או תעודת הוראה אינם תנאי לצורך כניסה לבתי הספר תחת מתווה החוזים האישיים החדש.

עוד מוזכר בהסכם, כי לא ניתן להעסיק בחוזים האישיים את מי שעבדו בדירוג עובדי הוראה בשלוש השנים האחרונות. כלומר ההסכם החדש אינו נוגע למורות ולמורים שעובדים, או עבדו לאחרונה, במערכת החינוך.

ההסכם קובע מגבלה, שהחוזים האישיים יקיפו עד 6% מכלל צוות המורות והמורים בכל בית ספר, אולם אין מגבלה כזאת לגבי היקף המנהלות והמנהלים שיועסקו בחוזים אישיים. תוקף ההסכם הנוכחי הוא לחמש שנים (עד אוגוסט 2029) ומשך כל חוזה אישי הוא לחמש שנים. כלומר, לפי ההסכם הנוכחי, החוזים האישיים ייושמו במערכת החינוך עד אוגוסט 2034.

השקרים של משרד האוצר

משרד האוצר טוען שהעסקה בחוזים אישיים יכולה "לתת מענה מלא יותר לצרכים של המעסיק", למשל "באמצעות גובה השכר ומנגנוני תמרוץ שונים". עם זאת, אין כוונה להוסיף כסף לתקציב השכר של המורות והמורים. מכאן שתיתכן אחת משתי אפשרויות, ששתיהן רעות למערכת.

אפשרות אחת היא שמורי הקבלן יעבדו עבור אותו שכר בדיוק כמו המורים בהסכם הקיבוצי. זה כמובן לא ישתלם להם, לוותר על זכויות העובדים תמורת כלום ושום דבר. רק לדוגמה, מורי קבלן אינם מקבלים שכר בחודשי חופשת הקיץ, ומנכים ממשכורתם שעות שלא בוצעו עקב טיול שנתי או פעילות חברתית אחרת. מי הם בדיוק "בעלי המומחיות הידע והניסיון" שיסכימו לעבוד בתנאים משפילים שכאלה?

אפשרות שנייה היא שהקבלן המעסיק (למשל, עמותת ההורים שלצד בית הספר) יוסיף כסף לשכרם באמצעות הגדלת תשלומי הורים. במקרה זה השכר אמנם יהיה משופר, אבל הדבר ייתכן רק בבתי ספר המשרתים אוכלוסייה במעמד חברתי-כלכלי גבוה. הפריפריה החברתית והגיאוגרפית תישאר (כרגיל) מאחור.

התומכים בחוזים אישיים טענו בנוסף, שניתן בעזרתם למשוך מורים טובים למערכת, לתמרץ מורים מצטיינים על עבודתם, ואף לפטר בקלות מורים שאינם מתאימים. כל אלה טענות שווא, שכן מתווה החוזים האישיים כלל אינו נוגע למורות ולמורים, אלא דווקא למי שאין ברשותם תעודת הוראה, ומי שלא עובדים כיום, ולא עבדו בשלוש השנים האחרונות, במערכת החינוך.

מה כן יש בהסכם? בוז למקצוע ההוראה

את כל מה שכתבתי כאן יודעים היטב במשרד האוצר. מחקר של בנק ישראל מ-2012 על הטמעת חוזים אישיים בשירות הציבורי קבע במפורש כי: "בהסתכלות כוללנית, החוזים האישיים לא השיגו את מטרתם". הסיבה לכך פשוטה: "קבלת חוזה אישי מגדילה את הסיכוי לעזוב" את מקום העבודה, במיוחד לאחר ותק של שנתיים.

האם ייתכן שלנוכח המחסור בנהגי אוטובוס יציע האוצר להעסיק בחוזים אישיים את מי שאין להם רישיון נהיגה? האם ייתכן שלנוכח המחסור ברופאים יציע האוצר להעסיק בחוזים אישיים את מי שלא למדו ולא הוסמכו לעסוק ברפואה? ודאי שלא.

אבל לכיתות אפשר להכניס כל אחת ואחד, כי בעיני משרד האוצר זה לא מקצוע. אין בהסכם החדש כלום מלבד בוז למערכת החינוך ולמקצוע ההוראה. כה עצוב שהשחקנים האחרים – משרד החינוך, ועדת החינוך של הכנסת, מועצת התלמידים והנהגת ההורים – לא רואים זאת.