הפוך, ביבי: דוקא הפרטת הגז תדרדר אותנו למצבה של ארגנטינה
נתניהו הזהיר כי אם מתווה הגז שבכוונתו להביא לאישור הקבינט ידחה, ישראל עלולה להפוך לארגנטינה. בהחלט ראוי ללמוד את המקרה הארגנטינאי, שבו הפרטת שוק הגז הביאה למשבר כלכלי עמוק, ולהעלאה חסרת תקדים במחירים לצרכן. רק השתלטות מחודשת של המדינה על המשאב היקר הצילה את המצב
בשבוע הבא נתניהו יביא את מתווה "הפשרה" עם מונופל הגז לאישור הקבינט המדיני-ביטחוני, לאחר שבשבוע שעבר הצהיר כי במידה ולא יאושר "נהיה כמו ארגנטינה". כלומר שהתערבות ממשלתית בשוק הגז תבריח חברות פרטיות ו"תגרום לגז להישאר בים". שר האנרגיה יובל שטייניץ החרה החזיק אחריו ואמר כי אם לא נאשר את המתווה תוך שבועיים-שלושה "נעמוד מול שוקת שוקת שבורה" כי לאיראן יש עתודות גז גדולות מהישראליות.
כנראה שבניגוד לרגולטורים ופקידים, פוליטקאים לא ממתינים לסיום עבודתם בממשלה בכדי לדברר את הטייקונים ועושים את זה עוד כשהם בתפקיד. המתווה הוא למעשה כניעה מוחלטת של הממשלה לתנאי מונופול הגז. בין השאר הוא כולל הקלות ביצוא, דחיית מועד פיתוח מאגר הגז "לוויתן" בשנתיים בניגוד לחוק (מה שיגרום למניעת תחרות), השתתפות המדינה בעלויות הנחת צינור בגז המיועד ליצוא (שזה סביר בערך כמו לדרוש מאדם הנידון למוות להשתתף בקניית החבל), אי-חיוב שיתוף תעשיה ישראלית בפיתוח וקביעת מחיר הגז על מחיר כפול מהממוצע בעולם.
עצם הבאת המתווה לקבינט היא מביכה, ומהווה צעד לעקיפת דעת הרגולוטור, המתנגד להסכם. גם אם נאמץ את עמדת שרת התרבות, שקובעת כי 30 המנדטים הפרטיים שקיבלה רוצים מדיניות ימין, המתווה המוצע הוא לא "ימני". לא מדובר בקפיטליזם חסר תחרות לחלוטין, אלא מדובר באוליגרכיזם.
לדבריו של שטייניץ אין כמעט סיבה להתייחס. האדם שבתור שר אוצר כבר הצהיר שהעביר כספים להתיישבות בגדה "בפרופיל נמוך" כדי למנוע מגורמים ישראלים להתערב, משקר שוב בשם קבוצת אינטרס קטנה, המונה הפעם ישראלי אחד. ההתייחסות לאיראן (טוב שלא אמר שהפרסים נוהרים לאסדות) היא גבבה מוחלטת: ראשית, כי יידרשו שנים לגז האיראני לזרום למערב. שנית, כי שליטה איראנית בשוק הגז העולמי היא רק עוד סיבה לאסור על יצוא גז ישראלי. ושלישית, אם הכלכלן שטייניץ יודע שמשהו עומד לקרות עוד שבועיים, כנראה שגם הבנקאים האמריקאים מודעים לעובדה זו ויתכוננו בהתאם.
אני לא כלכלן, אני לא מבין בנושא יותר מדי, כמו גם לא בתחום האנרגיה. אבל אני כן מכיר את סיפור הגז בארגנטינה, ויודע שנתניהו לא ממש מדייק, שלא לומר לגמרי משקר. אכן נוצר משבר גז בארגנטינה ב-2004, ואכן חוסר הרצון של חברות פרטיות להפיק גז היה הגורם העיקרי לכך, אבל הלקח מהסיפור למעשה הוא ההפך הגמור ממה שנתניהו מנסה לטעון. וכדאי ללמוד ממנו.
> מלחמות האנרגיה: מחירי הנפט הצונחים מטלטלים את המזרח התיכון
כרוניקת שוד הגז הארגנטיני
הסיפור מתחיל אי-שם בשנת 1946, השנים בהן אוויטה פרון הבטיחה בנאומיה בכיכרות לערוך רפורמות עמוקות, ואכן ביצעה אותן בעזרת בן-זוגה, הנשיא חואן פרון. כשבארגנטינה הבינו את פוטנציאל הגז הטבעי, הממשלה בראשותו של חואן פרון החליטה להלאים את חברת הולכת הגז היחידה במדינה "Gas del estado", שפעלה לצד חברת הפקת הגז הממשלתית "YPF". זאת מתוך מחשבה כי תהליך ייצור והולכת האנרגיה חייב להיות בידיים ציבוריות. מהלך זה סיפק חשמל במחירים סבירים, הפך את חברת ההולכה לשלישית בגודלה בעולם, ומחצית מאספקת החשמל במדינה עברה עם השנים לגז הטבעי.
המצב נמשך עד שנות הדיקטטורה הצבאית (1976-1982), שלצד רצח-עם הפעילה שיטות כלכליות ניאו-ליבריות קיצוניות, שכללו הפרטות והסרת הרגולציה מתחומי הכלכלה השונים, תוך הגדלה מסיבית של החוב החיצוני. אם ב-1975 ארגנטינה הייתה חייבת 7.8 מיליארד דולר, הרי שהסכום תפח עד 45 מיליארד בסוף שלטון הגנרלים, בעיקר כדי לממן הוצאות ביטחון. ב"YPF" החוב תפח מ-372 מיליון דולר עד ל-6 מיליארד.
החוב הכבד של ארגנטינה, כמו גם המלצות קרן המטבע העולמית, האידאולוגיה של ההממשלה הניאו-ליברלית של קרלוס מנם וטענות לשחיתות בחברה (שמקורה היה בפקידים הצבאיים שמונו בחברות בשנות הדיקטטורה) הביאו בשנת 1992 להפרטת שתי חברות הגז וכך הן עברו לשליטה של חברות בינלאומיות. התהליך עצמו בוצע תוך כדי כשלים ומעשים פליליים רבים. מהערכות חסר של החברות על ידי בית ההשקעות מריל לינץ' עד לאישור בזק של הצעות החוק בבתי המחוקקים כאשר לא נכחו בהם מספיק חברים ליצירת קווארום. אלו הוחלפו באנשים מבחוץ שלא היו חברי הבית. הקנוניה התגלתה על ידי עיתונאים, הנאשמים נשפטו לכמה חודשים בכלא, אך את המהלך כבר לא היה אפשר להחזיר לאחור.
מ-1997 עד סוף שלטונו של מנם הספיקו חברות אלו לחתום על הסכמי יצוא גז משמעותיים והעלו את המחירים פעם אחר פעם ללא פיקוח. לא רק זה, הם דווחו על מחירי רצפה לייצוא בפתח הארגנטיני של צינור הייצור, כשבצד השני של הצינור הוא נמכר במחיר של פי 14. כך שלמו מסים נמוכים מאוד בארגנטינה, וגרפו רווחי עתק.
כל זה נמשך עד המשבר הכלכלי בארגנטינה ב-2001, והקמת ממשלת שמאל שהחליטה להקפיא את מחירי הגז בתקופה של אינפלציה גבוהה.
בעקבות הקפאת המחיר, חברות הגז הפרטיות סרבו להשקיע בהפקת הגז בעוד שהן חילקו עד 90% מרווחיהן כדיבידנדים (בשנים 2008-2010 זה אפילו הגיע ל-142%) עד שינוי החוק. ביחד עם הסכמי היצוא שארגנטינה הייתה כבולה אליהם, הביאו החברות ב-2004 למחסור חמור בגז. המחסור הפך לחמור במיוחד לאור העובדה שארגנטינה צמחה בשנים 2002-2008 בקצב גבוה של 8%, מה שהביא לדרישות אנרגיה גבוהות, שלא סופקו על ידי החברות.
בתגובה לכך הממשלה הגדילה בעצמה את ההשקעות בהפקת גז ונאלצה לייבא ממדינות אחרות. הממשלה בחרה במצב אבסורד שבו היא העדיפה לשלם עבור גז זר ולא לסבסד את החברות המקומיות שסחטו אותה, ולא הסכימה להוריד את פיקוח המחירים. בכל מקרה, היבוא הארגנטיני של גז בשנים 2004-2013 היה כמחצית מכמות הגז שארגנטינה ייצאה באותו זמן לצ'ילה.
לבסוף במאי 2012, למרות לחצים כבדים, החליטה הממשלה הארגנטינית כבר סופית להשתלט בחזרה על "YPF" ברכישת 51% ממניותיה. כיום משק בית בארגנטינה מוציא כ-3% מההכנסתו החודשית על אנרגיה לעומת כמעט 20% באמצע שנות ה-90, ומחירי החשמל זולים בממוצע פי-15 מאשר בשכנותיה. רווחי הגז מושקעים בחזרה בפיתוח ייצורו והולכתו. עד שנת 2030 ארגנטינה אמורה להגיע לאיזון אנרגטי.
> האסון האקולוגי בערבה: האם אנחנו באמת זקוקים לנפט?
מה עושים עם הלקח?
הסיפור הארגנטיני נותן הצצה אפשרית לעתיד משק החשמל הישראלי. במידה ומתווה נתניהו וחברות הגז יאושר, ישראל תהיה בדרך להיות בת-ערובה של מונופול הגז, בדיוק מהסיבות שנתניהו מונה כבר עכשיו. אפשר להניח כי מה שהתרחש בארגנטינה בשנות ה-90 ישכפל את עצמו בישראל, וסביר שזה יקרה בצורה חריפה יותר כי בארגנטינה דאגו לפחות לתחרות בייצור ובהולכה, דבר שלא יקרה במתווה הישראלי בשנים הקרובות. עד כמה שאני מבין קפיטליזם לפחות.
אם כך, אסור להפקיר את הגז בידי אינטרסים פרטיים. אפשר לעשות זאת בצורה של השגת שליטה במונופול הגז כמו בארגנטינה, ואפשר בצורה של רגולציה שתדאג לעצור את הייצוא ואת הכדאיות שלו, על חשבון השקעות ואספקת הצרכים הישראלים גם כשאלו ישתנו (מה אם חס וחלילה יפרוץ שלום שיביא להתרחבות התעשיה הישראלית? את החלומות עוד לא הפריטו). אבל אי אפשר להסכים למה שמוצע ואי אפשר להסכים לעשות זאת תחת לחץ מלאכותי שנועד להעביר חקיקת בזק שמטרת למנוע דיון ציבורי ראוי.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן