newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נתניהו הוא הראשון שהצליח לחסל את הסולידריות הישראלית במשבר

הצלחתו של ראש הממשלה להמשיך לסכסך ולפלג בזמן מגיפה שמכה בכל צריכה להילמד בבתי הספר לתעמולה. זהו ניצחון השחיתות והציניות. בתגובה, אירועי המחאה צריכים להתפרש על הארץ כולה, מקצה עד קצה, תוך שמירה על הבריאות ועל ההגיון, כדי לדרוש את העברת השלטון המהרס הזה

מאת:

הייתי פעמיים בבלפור. לכל מי שמכיר אותי ברור שצריך לומר: הייתי רק פעמיים בבלפור. ההפגנות בבלפור חשובות מאד, אבל הפחידו אותי.

אמנם הסיכון בהידבקות באוויר הפתוח הוא קטן, אבל הצפיפות שכפתה משטרת ישראל בתחימה של שטח הפגנה שקטן מדי גם לימים נטולי מגיפות, וההסכמה של המפגינים להצטופף במתחם הקטן מדי גם אם אינה הופכת לסיכון המוני, יש בה סיכון פרטני. פחד מוות.

אין ספק שמדובר בהפגנות חשובות מאין כמותן. ניתן ללמוד זאת מהתגובות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו ומשפחתו, שעוסקים בהן באופן אובססיבי;  ומההחלטה הלא חוקתית של הממשלה, שהחליטה להגביל את ההפגנות בגלל האובססיה של ראש הממשלה.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ב-13 באוגוסט 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ב-13 באוגוסט 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

נתניהו ניצח בקורונה, אף שנכשל, כידוע, בטיפול בה, ואף שישראל מחזיקה בשיא העצוב של מספר הנדבקים לנפש ושמתים כאן כבר עשרות אנשים ביום. לו היה מדובר במלחמה שבה נהרגים אנשים רבים כל כך – לא ביום, בשבוע, אפילו בחודש – היו פחות מכוניות על הכבישים מאשר בסגר המדומה שהיה כאן השבוע.

לו היה מדובר במלחמה, היינו כולנו עסוקים בהתגייסות לעזרה ושמים את כל המחלוקות בצד. ישראל, על שפע כשליה, יכלה להתהדר עד החודשים האחרונים ביכולתה להתעלות ולפעול בסולידריות במצב חירום. נדמה כי האומה כולה עוצרת במצבי חירום – נעלמים ההבדלים ונוצרת התגייסות כללית. לא עוד.

שנות נתניהו מוססו את הסולידריות הישראלית עד שלא נותר ממנה זכר. ההצלחה שלו, בזמן מגיפה שמכה בכל, לסכסך בין דתיים לחילוניים, בין יהודים לערבים – צריכה להילמד בבתי הספר לתעמולה.

איך לעזאזל הצליח אשף ההונאה, למקד את השיח בעת הזאת בהתנגשות מומצאת בין חופש ההפגנה לחופש הדת? הרי את יום הכיפורים מציינים במנהגים דתיים גם חילוניים גמורים. הרי אין מתנגדים לחופש הדת בישראל, רק לכפייה ולתקציבים.

הדיון לפני יום הכיפורים הנוכחי היה צריך לסוב על הקמת מתחמים בחוץ עבור מי שמרגישים שהם חייבים להתפלל בצוותא, כדי למנוע את סיכון חייהם. אם הדיון היה נורמלי, כנראה שהיינו מתווכחים אם הגיוני לממן מאווררי ענק והצללה עבור מי שמתעקש להתפלל כל היום בחוץ וצריך שלא ימות ממכת חום (למה שלא תישארו בבית במזגן ותצאו לחוצות רק לתפילות המרכזיות בערב?)

במקום זה, נתניהו ושותפיו החרדים לממשלה (ואולי לתא הכלא העתידי? כתבי האישום של יעקב ליצמן ואריה דרעי בדרך) מייצרים ויכוח על ה"זכות" לסכן את חסידיהם בדחיסתם לבתי כנסת סגורים לשעות ארוכות – והכל רק כדי לשמר את תחושת הסכסוך וכמובן להביא להגבלת הזכות להפגין.

העידר האמון הציבורי בשלטון, שעליו כתבתי לפני שבועות ספורים שעולה בחיי בני אדם – כבר עלה בחייהם של 1,335 אנשים נכון להיום (עד היציאה מהסגר הראשון היו כ-200 מתים מקורונה בישראל), ויש האומרים שאת אלף המתים הבאים כבר אי אפשר למנוע, ורק נותר להצמיד להם שם ופנים בחודש הקרוב.

ברוב מדינות העולם מכחישי הקורונה הם אנשי ימין, אשר מטבעם אינם מאמינים לשלטון וסומכים על המזל. אצלנו, רבים המזהים עצמם כשמאל קוראים להפרת ההנחיות ואפילו כופרים במגיפה עצמה, בשל החוסר המוחלט בהגיון בהנחיות השלטון.

חוסר ההגיון הקיצוני שבהנחיות נראה כאילו נעשה במכוון, כדי לגרום לאנשים לזלזל בהן (אפשר להזמין אוכל עם שליח, אבל לא לאסוף מהמסעדה? מישהו בממשלה קיבל משהו מוולט? האמת היא ששום דבר כבר לא יפתיע אותי). ואכן אי אפשר לזהות טעמים ענייניים בהחלטות המתקבלות.

למעשה, טעמים ענייניים אינם רלוונטיים כאן. כל ההחלטות מתקבלות אצל ראש הממשלה, שהדבר היחיד שמעניין אותו הוא גורלו האישי. אם הייתי חושבת שהוא גאון, כמו מאמיניו, הייתי יכולה לחשוב שהבלגן והיעדר הקוהרנטיות הם חלק מהתכנון השטני שלו. אבל לא נראה לי שהוא עד כדי כך מתוחכם.

נתניהו התחיל את המשבר כמכחיש קורונה, שבחר להציג את הקורונה כאיום כי זה היה לו נוח. המדיניות הזאת הצילה רבים. כשהחליט שהיא גורמת לו יותר נזק מתועלת, קרא לציבור לצאת לבלות – והביא בכך למותם של יותר מאלף איש. בינתיים.

פעילים חוסמים כביש במחאה נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ב-7 ביוני 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

פעילים חוסמים כביש במחאה נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ב-7 ביוני 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ההחלטה להגביל את ההפגנות אינה חוקתית. ממשלה במדינה דמוקרטית, אינה יכולה להחליט איך תראה המחאה נגדה. אבל אני מודה שאני לא מבינה את ההתעקשות על המבנה הנוכחי של ההפגנות בבלפור.

הקורונה נתנה בידינו הזדמנות להציע מתווה אחר – רחב ומקיף. המפגינים היו צריכים להתעקש שההפגנות יתקיימו בתנאים שעליהם הקפדנו בהפגנות בתחילת המגיפה – עם מרחק של שני מטר מאחד לשני. 15 אלף מפגינים, עם מרחק של שני מטר בין מפגינים זו כבר לא הפגנה בבלפור – זו הפגנה שמכסה את כל מרכז העיר הגדולה ירושלים. 20 אלף מפגינים בתל אביב ששומרים מרחק בטוח – זו כבר הפגנה שמכסה את כל העיר.

נתניהו ניצח בקורונה, כי הוא הצליח לראשונה לחסל את הסולידריות הישראלית בזמן משבר. זהו ניצחון השחיתות, זהו ניצחון הקפיטליזם, זהו ניצחון הציניות. שולחן החג רב המשתתפים בבלפור אינו מה שהביא לחוסר האמון הציבורי, כהזייתו האחרונה של נתניהו, אבל הוא כן שיתוף פעולה עם הציניות.

אי אפשר לנצח ציניות בציניות. צריך לעצור הכל – לרגע – ולחשוב מחדש על הדרך לבנייתה מחדש של הסולידריות, של אמנה חברתית משותפת, נגד ההסתה והשנאה.

צריך לעצור רגע ולתכנן את אירוע המחאה הבא – שיתפרש על פני הארץ כולה, בדומה למחאת הגשרים – אבל פי מאה ולא רק על הגשרים, אלא בכל כיכר עיר ושכונה, תוך שמירה על הבריאות ועל ההגיון, ותוך חיבור של רבים שאין שום סיכוי שהיו מגיעים לבלפור.

המחאה חייבת להתפשט בארץ מקצה עד קצה, ולדרוש את העברת השלטון המהרס הזה לטובת כל תושביה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

בצפון עזה, 1 מכל 3 ילדים מתחת לגיל שנתיים סובל מתת תזונה חריפה. פלסטינים ממתינים לארוחה חמה שבושלה על ידי מתנדבים ברפיח, 20 בפברואר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

עזה, כרוניקה של הרעבה

הרעב הכבד שישראל משיתה על עזה מאז 7 באוקטובר הגיע לממדים חסרי תקדים, אך המדיניות עצמה איננה חדשה: מאז 1967, ישראל שולטת בסל המזון הפלסטיני ברצועה ומשתמשת בו כנשק לניהול האוכלוסייה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf