המצור חונק את החלומות של הנשים הצעירות בעזה
כשהגבולות סגורים והאבטלה גואה, על כל משרה פנויה בעזה מתחרים אלפים ורבים היו רוצים להגר. בקרב נשים המצב קשה יותר: כ-50 אחוז מהצעירות שהשלימו לפחות 13 שנות לימוד מתקשות למצוא משרה מתאימה. נור סווירקי, אמא צעירה מעזה, כותבת לקראת כנס "נשים מעבר למצור" של "קואליציית נשים לשלום"
כותבת אורחת: נור סווירקי, עזה
רצועת עזה. מעל לשני מיליון בני אדם, גברים ונשים, חיים בשטח הזעיר הזה המשתרע על 365 קילומטרים מרובעים, תחת מצור שנמשך כבר עשור. מצור שאת מחירו משלמים צעירי עזה, ובעיקר הנשים הצעירות, ואיתם גם חלומותיהם וצורכיהם הבסיסים למען חיים בכבוד.
הייתי בת 19, בשנה הראשונה ללימודי, כשישראל כפתה את המצור על רצועת עזה ב-2007. לא ממש הבנתי אז מהי המשמעות של חיים תחת מצור מהו. ידעתי שהמצור ייקח ממני את הממתקים והשתייה המוגזת שאהבתי, ושכנראה הנעליים האופנתיים שאהבתי לקנות כבר לא יגיעו לחנויות ברצועה, אך הדבר לא העסיק אותי יתר מידי.
עכשיו, אחרי עשר שנים, אני מבינה היטב מצור מהו. מצור הוא ציפור שקטעו לה את הכנפיים, ציפור אשר חיה בה התשוקה לעוף ונאסר עליה. וזה מה שעובר על הצעירות והצעירים העזתים, על אלו בינינו שיש בהם את הכוח והרצון להשתתף בשוק העבודה. אנחנו בעלי כישורים אך הכלים להצלחה נמנעים מאיתנו בצל הענישה הזו וחוסר הביטחון הכללי. הרי כבר עברנו שלוש מלחמות, שבהן איבדנו את התשוקה לחיים הללו, ורבים מחברינו ובני משפחותינו. התעוררנו למציאות שבה רצועת עזה מאוכלסת בצלליהם ובצללי חלומותינו. ועדיין אין ביכולתי להכריע שההגירה הפכה להיות מטרה או אפילו אמצעי הישועה בשלב זה.
> השוטר שהיכה את הנהג הפלסטיני הזכיר לי את הלילה ההוא בעזה
באחת מפגישותינו עדכנה אותי חברתי על סאגד ומחמד, שני ידידים שהקימו פרויקט תקשורתי לפני תחילת המלחמה על רצועת עזה ב-2014. בזמן המלחמה הפציצו המטוסים הישראלים את מגדל "אלבאשא" שאכלס את משרדיהם, הם הפסידו את כל מה שהקימו והחליטו להגר למען הזדמנות טובה יותר. הם עברו את הגבול באחת הפעמים בהן מעבר רפיח היה פתוח למצרים. זה היה בספטמבר. הם ניסו להגיע לאירופה באופן לא חוקי דרך הים ועד היום גופותיהם לא נמצאו.
לרוב כבר הפכנו לפיתיון של הדגים. כלומר אנו בורחים בכדי למות בטביעה. אנחנו בורחים ממלחמות וגם ממלחמה יומיומית אכזרית איתה מתמודדים צעירים בעזה – חיפוש אחר הזדמנויות עבודה.
פוטנציאל לא ממומש
ההגירה אינה עניין לגברים בלבד. גם הנשים פה מחפשות חיים טובים יותר. מי שיכולות נוסעות לחו"ל כדי ללמוד, למרות הקשיים החברתיים הכרוכים בכך, בתקווה או אמונה שלא יחזרו לפה. שני המינים מחפשים התחלה חדשה, הזדמנויות עבודה, נישואים או אפילו פתרונות יותר יצירתיים. ויש גם רבים שהמצור מונע מהם לצאת מהרצועה, הזדמנויות למלגות לימודים או משרות בחו"ל. איסור היציאה מהווה עבור רבים חסם לעצמאות כלכלית ולניצול יכולתם האינטלקטואלית והמקצועית.
על פי נתוני לשכת הסטטיסטיקה הפלסטינית בקרב צעירים פלסטינים ב-2015, קרוב ל-24 אחוזים מהצעירים והצעירות בטווח הגילאים 15-29 היו רוצים להגר. המספרים יותר גבוהים ברצועת עזה שם אחוז הצעירות והצעירים שהיו רוצים להגר עומד על 37 אחוזים לעומת 15 אחוזים בגדה המערבית. הסיבה היא קושי המחייה. אחוז האבטלה ברצועה עומד על 42 והמספר הזה רודף את הצעירות והצעירים, שבמקום להיות הקבוצה החזקה בחברה הפלסטינית הפכו להיות אלו שזקוקים לסיוע תעסוקתי ואף יתכן שלשיקום נפשי.
עם עליית מספר המובטלים עולה מספר הזכאים לתעודה אקדמית, אבל גובר הקושי למצוא עבודה לאור התחרות הקשה על משרות, כאשר על כל משרה פנויה קופצים אלפי צעירים שמגישים מועמדות.
הצעירות בעזה חוות קושי כפול. הנתונים מראים כי שיעור הנשים (גילאי 15-29) שנשרו מהלימודים והצליחו למצוא עבודה עומד על 6.6 אחוז, זאת לעומת 44.8 אחוז מהגברים. שיעור האבטלה בקרב נשים צעירות שהשלימו 13 שנות לימוד ומעלה שיעור האבטלה עומד על 50.9 אחוז – השיעור הגבוה ביותר בקרב צעירים.
> "אני לא מתבייש. שתתבייש מדינת ישראל ששולחת נכים לקבץ נדבות"
רבים מהצעירות והצעירים בעזה נאלצים לעבוד במשרות שאינן קשורות ללימודיהם האקדמיים. סאלח, לדוגמה, סיים את לימודי הביוכימיה אבל בשל האילוצים הוא עובד היום כמוכר בחנות לבגדי גברים, מסדר את מדף המכנסיים, או עוזר לצרכנים בבחירת הגזרה או הצבע המתאים. היבא נמצאת באותה סירה. היא סיימה את לימודי התואר השני בגיאוגרפיה ועכשיו עובדת באחד מבתי ספר היסודי בעיר עזה שם היא עוזרת לילדים בני שש בלימוד אלפבית, או גוזרת נייר צבעוני בצורת חיות.
יש גם מי שנכשלו בניסיונותיהם למצוא משרה ובוחרים ליזום פרויקטים באופן עצמאי. חלק מהיוזמות פשוטות למדי, וחלקן דורשות השקעה של אלפי דולרים אותם הצליחו לגייס דרך משקיעים או הלוואות. אחד מהפרויקטים היותר מפורסמים ברצועת עזה הוא "קרמשטי" – עגלה ניידת שמוכרות מכירת עוף צלוי ברחובות העיר עזה. היזמים הם מחמד ומועז, אקדמאים שעבדו בעמותות מקומיות ובינלאומיות, ועכשיו מוכרים עוף צלוי על עגלה ניידת. הם טוענים שהם מרוצים שעוד לא הפסידו את הפרויקט, אבל כאשר אני מסתכלת עליהם אני יודעת היטב שהמצב הנוכחי לא מספק את שאיפותיהם והם יכולים ליותר.
בגלל שלא יעלה על הדעת בחברה מסורתית ברצועת עזה שצעירה תעמוד ותמכור בעגלה ניידת, הנשים הצעירות כבולות לעבודות ידיים, אמנויות, או אופציות אחרות כמו מכירת מוצרי בית או מכירות דרך האינטרנט. כך לדוגמא וולא, שללא קשר להתמחותה בשפה האנגלית מצאה דרך להתפרנס בזכות כשרונה בכתיבת שירה בשפה הערבית. היא החלה למכור דרך האינטרנט פסוקי שירה לזוגות אוהבים. אבל וולא יודעת שזה לא מה שהיא באמת היתה רוצה לעשות עם חייה, והיא עדיין מחפשת עבודה בתחום התמחותה.
אבל מרבית היוזמות העצמאיות האלו נידונו לכשלון, ולמרות שאיני מתמחה בכלכלה אני בטוחה שבין הסיבות לכם ניתן למצוא את הקושי שלהם להתנייד בחופשיות ממקום למקום, מה שמייצר מגבלות חמורות ומכריח רבים למכור דרך האינטרנט, וגם חוסר המקוריות של הסחורה שהציעו היזמים – מעין אינדקציה לידע המועט של הצעירים בשיווק.
אני אמא צעירה לשני ילדים שדואגת יום יום לעתיד שלהם ולהווה שלה. עדיין לא מצאתי משרה שתתאים ליכולותי, והדבר לא נראה באופק, בדיוק כפי שכל בני גילי לא רואים באופק כל תוכנית עתידית בטוחה. אנחנו חיים על קצה בכלא הגדול בעולם. ולמרות שאני נמנית על הקבוצה המצליחה יותר ברצועה, כזו שהיו לה הזדמנויות עבודה ולקחה חלק בפעילות חברתית, רבים אחרים עדיין מחפשים כל אפשרות למצוא הזדמנות שתתאים לתקוותיהם. אבל מי יפצה את בני גילי ברצועת עזה על מסכת העינויים שמנעה ומונעת מאתנו למצות את הפוטנציאל שלנו שבוזבז.
נור סווירקי היא פמיניסטית ופעילה פוליטית מעזה. הפוסט נכתב לקראת כנס "נשים מבעד למצור" של קואליציית נשים לשלום, שיתקיים מחר (רביעי) החל מהשעה 18:00 בתאטרון אלסראיא ביאפא/יפו. הכנס, שיתקיים למרות לחצים של פעילי ימין קיצוני שניסו לבטל אותו, יעסוק באתגרים הייחודים איתם מתמודדות נשים בעזה, בהשלכות המצור והמצב הכלכלי הקשה. עוד פרטים ניתן למצוא כאן
> תערוכת אומנות של תלמידי הדו-לשוני: עדות מקומית נדירה ומרגשת
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן