newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מפגינים ישראלים מול עזה: מזדהים עם צעדת השיבה

"אנחנו פה משני צידי הגדר ששנינו לא רוצים", אמרו המפגינים הישראלים, על רקע עננות עשן הצמיגים מעזה וריח הגז המדמיע. "מקווים לראות אותכם כל יום שישי", אמר להם אחד המפגינים מעזה דרך הטלפון

מאת:

עשרות מפגינים, ישראלים ובינלאומיים, הפגינו סולידריות היום (יום ו') אחר הצהריים עם תושבי עזה ובתמיכה בזכות השיבה, ליד גדר הגבול.

בזמן שבצד העזתי אלפי פלסטינים הפגינו כחלק מהמחאה השבועית של ״צעדת השיבה״, פעילים ישראלים מקבוצת ״יהודים למען שיבה״ ומ״קואליציית נשים לשלום״ ופעילים עצמאיים הגיעו לנקודה הנמצאת כמה מאות מטרים בלבד מהגבול באזור מעבר כרם שלום הישן והפגינו במקום. בעזה הגיבו בקריאות שמחה למראה דגלי פלסטין הגדולים שהניפו המפגינים בצד הישראלי.

המפגינים קראו ״כמו חיים כמו כבוד, השיבה היא זכות יסוד״, הניפו שלטים בעד זכות השיבה ותמונות של כמה מהעזתים שנורו למוות על ידי חיילים במהלך ההפגנות בחודשים האחרונים.

ממקום ההפגנה היה ניתן לשמוע היטב את קולות הירי ואת קריאות המפגינים הפלסטינים. היה אפשר גם לראות את ענני העשן מהצמיגים שהבעירו המפגינים ולהריח את הגז המדמיע שנורה לעבר המפגינים העזתים, אם כי הרוח נשאה את הגז לכיוון העזתי.

המפגינים התמקמו על גבעה כמה מאות מטרים מהגדול. מהצד הפלסטיני ראו את ההפגנה (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

המפגינים התמקמו על גבעה כמה מאות מטרים מהגדול. מהצד הפלסטיני ראו את ההפגנה (צילומים: אורן זיו / אקטיבסטילס)

״אני פה בסולידריות עם הצועדים בעזה", אמרה נטע גולן, אחת ממארגנות ההפגנה, "הגענו לכאן בעבר, ונמשיך עד שעזה תהיה חופשית. הגז שהרחנו כאן הוא כלום לעומת מה שהמפגינים בעזה סובלים. יורים עליהם אש חיה, יותר מ-150 נהרגו ואלפים נפצעו. להגיע לכאן זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות. אני מקווה שעוד אנשים בכל העולם יפעלו למען העזתים שדורשים זכויות מחיה בסיסיות״.

״אנחנו כאן משני צידי הגדר, ששנינו לא רוצים אותה", אמר יוסףה מקיטון, תיאמנו את ההפגנה כך שיראו אותנו בצד השני, מה שהשלטון מנסה למנוע איתנו לאורך שנים. הגענו היום לכאן להביע סולידריות עם צעדת השיבה, וכדי להביע תמיכה בכך שכל האנשים שגורשו מבתיהם ב-48׳ יוכלו לשוב ולגור איתנו במדינה אחת עם זכויות שוות״.

״אני רוצה לברך את מי שהגיע להביע סולידריות איתנו״, אמר עיסאם חמאד, ממארגני "צעדת השיבה" בעזה, בשיחת טלפון שהושמעה ברמקול לנוכחים. ״אנחנו מפגינים בעד השיבה ונגד המצור שאנחנו חיים תחתיו ב-12 השנים האחרונות. אנחנו מקווים לראות אתכם בכל יום שישי פה, ונקווה שזה יגדל ויגדל עד שכל ישראלי וכל אחד בעולם יידע על המצב שלנו. אי אפשר להשאיר אנשים בכלא לאורך זמן ללא אפשרות לחיות ובלי אפשרות לחזור לבתינו מהם גורשו ב-1948״.

בזמן שקולות הירי נשמעו ברקע הוסיף חמאד: ״אנחנו רוצים לחיות בשלום, לשבת למשא ומתן, ואני מקווה שהתנועה שלנו ושלכם תראה לאנשים את הדרך, שאפשר [לבחור] בחיים ולא במוות״.

מפגינים עזתים נוספים, ששוחחו עם המפגינים הישראלים, סיפרו שראו את ההפגנה, למרות הגז והעשן, והתרגשו מאוד. בצילומים שפרסמו סוכנויות הידיעות מהצד העזתי ניתן לראות בבירור את משמרת המחאה בצד הישראלי.

החיילים שעמדו במקום גילו אדישות להפגנה. כמה חברי קיבוץ ביקשו מהמפגינים להתפנות וחטפו מהם כמה דגלי פלסטין. לאחר כשעה הגיעו למקום מפקדים בכירים וביקשו מהמפגינים להתפנות.

ההפגנה היום היתה המשך לאירועי מחאה מהצד הישראלי שנועדו להדגיש שעזה אינה כה רחוקה כפי שהציבור הישראלי חושב. לפני שבועיים התקיימה אפילו מסיבת תה בצד הישראלי והעזתי במקביל.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf