מענקי הקורונה הם תעמולה. ההטבות למשקיעי הנדל"ן הן מדיניות

גם היצירתיים שבפרשנים הכלכליים לא יצליחו לזהות מדיניות כלכלית סדורה בהחלטות הממשלתיות שהתקבלו מאז שהתחיל משבר הקורונה. ניתן למצוא מדיניות כזאת רק בסעיף שהוגנב לחוק מענקי הקורונה, שנועד לשמור על מחירי הדיור הגבוהים כדי להגן על רווחי הקבלנים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

ברובה המכריע של תוכנית מענקי הקורונה הממשלתית לא ניתן לזהות כל מרכיב של מדיניות כלכלית. מרכיב כזה נמצא רק בהחלטה אחת שהוגנבה לתוך החוק – שלפיה יוקטן מס הרכישה למי שמבקש לרכוש דירה להשקעה.

בניגוד מוחלט להודעות לתקשורת בדבר הצורך להעביר כספים לצריכה, בניגוד קיצוני לכל ההתבטאויות בנוגע לכוונה להוריד את מחירי הדירות לרכישה ולהשכרה, פועלות ממשלת ישראל ועיריית תל אביב-יפו לשמר את המחירים הגבוהים – ועושות ככל שביכולתן כדי להגן על הקבלנים מפני ירידת המחירים הנדרשת כל כך.

אתר בנייה של שכונת מגורים חדשה בהרצליה, ב-27 במרץ 2020 (צילום: גילי יערי / פלאש90)

אתר בנייה של שכונת מגורים חדשה בהרצליה, ב-27 במרץ 2020 (צילום: גילי יערי / פלאש90)

יש אמירה שלפיה בעת משבר כלכלי, כולם רוצים להיות סוציאליסטים, כלומר רוצים משק מתוכנן והתערבות ממשלתית. המשבר הכלכלי שהביאה עמה מגיפת הקורונה הוכיח עד כמה הדבר נכון. כולם באים לממשלה בדרישות, ותמהים על כך שמנגנוני הרווחה ורשתות הביטחון אינם קיימים.

ממשלת ישראל, מצדה, אינה מנצלת את המשבר כדי לשנות מהיסוד את המודלים של התמיכה החברתית, הרווחה והבריאות. אך היא בהחלט מנצלת את תקופת הקורונה כדי להיטיב עם העשירים. העיתונאית והסופרת הקנדית נעמי קליין כתבה על זה ספר שלם, תחת הכותרת "דוקטרינת ההלם".

גם היצירתיים שבפרשנים הכלכליים לא יצליחו לזהות מדיניות כלכלית סדורה בהחלטות הממשלתיות שהתקבלו מאז שהתחיל משבר הקורונה. בין אם מדובר בהחלטות לסגור חלקים מסוימים מהמשק או להתיר פעילויות מסוימות ולמנוע אחרות, וכמובן חלוקת המענקים – כל ההחלטות האלה נראות כאילו שנלקחו מתוך פרק מוגזם במיוחד של הסדרה הבריטית "כן, אדוני השר".

מדיניות המענקים הממשלתית נראית בעיקרה כמו קמפיין בחירות מתמשך, ומבוססת על משיכות לכאן ולכאן של קבוצות לחץ ושותפים קואליציוניים, וגם על עיזים שהוכנסו כדי שיהיה מה להוציא – כמו הניסיון למחוק את הילדים הרביעי ואילך במשפחות מרובות ילדים.

אך ההגנבה של סעיף 17 לחוק המענקים (חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש – מענק חד-פעמי) (הוראה שעה ותיקוני חקיקה), התש"ף-2020) היא תוצר של מדיניות מכוונת, שמטרתה למנוע את ירידת מחירי הדירות ולשמור על רווחי הקבלנים.

donate

התיקון לחוק מפחית את שיעור המס של מי שמבקש לרכוש דירת מגורים לצורכי השקעה – שעד כה היה 8% לדירה שמחירה עד 5.3 מיליון שקל – ל-5%-7%. המס על דירות יקרות יותר הופחת גם הוא. המס הנהוג על דירה ראשונה הוא נמוך יותר, כאשר דירה במחיר של עד 1.7 מיליון שקל פטורה ממס, ושיעורי המס על דירות יקרות יותר הם מדורגים.

התיקון הוגנב לחוק אחרי הקריאה הראשונה, בנוסח שהובא לדיון בוועדה יום אחד בלבד לפני ההצבעה בכנסת. שר האוצר, ישראל כ"ץ, הגיע בעצמו לוועדה כדי להבטיח שהסעיף יעבור. הסעיף לא כלל דברי הסבר, ולא נאמר מהי עלותו המשוערת לאוצר המדינה.

מה בער לתת את הצ'ופר הזה לבעלי ההון ולקבלנים? רשמית, נטען כי הסיבה היא האטה בשוק הדירות. אך המשמעות של האטה כזאת היא שהקבלנים מתעקשים לא להוריד מחירים ולהמשיך למכור דירות מגורים במחירים מנופחים. "היד הנעלמה" של השוק רלוונטית לממשלה רק כשהיא מובילה לעליית מחירים והגדלת רווחי העשירים. כשהשוק מושך לכיוון השני, הממשלה מתייצבת מיד ודואגת שהמחירים לא יירדו.

ממשלת ישראל אינה היחידה שפועלת למען הקבלנים. גם עיריית תל אביב-יפו, בהחלטה שקיבלה, שהמילה "תמוהה" לא מתחילה אפילו לתאר אותה, לאפשר לחברת גינדי לדחות תשלומים של חצי מיליארד שקל שהיא חייבת לה מאז דצמבר 2019 (להזכירנו, הקורונה הגיעה לכאן במרץ 2020) בשנה נוספת, כדי לאפשר לה "גמישות".

בתרגום חופשי: אנשים לא ממהרים להתחייב על רכישת דירות בזמן הקורונה, בעיקר דירות להשקעה, לאור העובדה שמחירי השכירות יורדים. במקום להוריד מחירים, כפי שהשוק מחייב וכפי שכל הפוליטיקאים טוענים כבר שנים שצריך לעשות, הקבלנים מתעקשים לשמור על רווחיהם הגבוהים ומבקשים לא לשווק את הדירות כעת.

כדי שהמכירה המאוחרת לא תגרום להם להפסדים, מבקשים הקבלנים הטבות מהממשלה ומהעירייה. מצדם, מדובר בדרישה הגיונית. השאלה הגדולה היא למה לעזאזל נותנים להם את מבוקשם.

שר האוצר ישראל כ"ץ במסיבת עיתונאים, ב-1 ביולי 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

שר האוצר ישראל כ"ץ במסיבת עיתונאים, ב-1 ביולי 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

בנובמבר 2016 עבר בהליך חקיקה מהיר מס ריבוי דירות, המכונה "מס דירה שלישית", ביוזמתו של שר האוצר דאז, משה כחלון. המס נועד לשחרר לשוק דירות המוחזקות על ידי משקיעים, בשל העובדה שמחירי הדירות בישראל עלו בין 2008 ל-2016 ב-110% בממוצע.

הסעיף נדון בבהילות במסגרת חוק ההסדרים, ונפסל בבג"ץ בשל הליקויים בהליכי החקיקה. הממשלה מעולם לא הביאה את הסעיף הזה לחקיקה בהליך ראוי, אף שהוא היה אחד משני הרכיבים העיקריים במדיניות הדיור שהוביל לכאורה כחלון. הדגל השני, מחיר למשתכן, הוכח כאזוטרי לכל היותר.

בניגוד למקרה של מס דירה שלישית, שבו האוכלוסייה שנפגעה מהסעיף היתה מי שבבעלותו שלוש דירות – אוכלוסייה חזקה שיכולה להרשות לעצמה לנהל מאבק משפטי ולהביא בסופו לפסילת החוק, האוכלוסייה שנפגעת מהורדת המס על דירות להשקעה היא שקופה.

לא ניתן להצביע על אדם כזה או אחר ולומר מה הנזק הכלכלי שנגרם לו. לא ניתן לחשב בכמה כסף מחירי הדירות היו יורדים עבור מי שמנסה לממן רכישה של דירה ראשונה, ואת ההשלכות של ירידת מחירי הדיור על שכר הדירה העתידי. בשל כך, כנראה גם לא יהיה מי שיעתור בשם האוכלוסייה השקופה הזאת לבג"ץ כדי לבטל את הסעיף.

הסעיף שמפחית את המס לרוכשי דירות להשקעה מדגים היטב את ההבדל בין מדיניות לבין תעמולה. מענקים חד פעמיים אינם מדיניות, ולא במקרה הם מוצגים כהטבה מבית היוצר של ראש הממשלה עצמו. הפחתת המס מוכיחה בפעם המי יודע כמה מהי באמת המדיניות של הממשלה הזאת, ובשביל מי היא באמת עובדת.

עו"ד יפעת סולל היא עו"ד, פעילה חברתית, פוליטית וקואופרטיבית

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
עונשים של קטיעת כפות ידיים למי שלא הפיק מספיק גומי. פסל של המלך ליאופולד השני מלך בלגיה בכניסה למוזיאון הממלכתי למרכז אפריקה (צילום מקוויקיפדיה, CC-BY SA 3.0)

עונשים של קטיעת כפות ידיים למי שלא הפיק מספיק גומי. פסל של המלך ליאופולד השני מלך בלגיה בכניסה למוזיאון הממלכתי למרכז אפריקה (צילום מקוויקיפדיה, CC-BY SA 3.0)

אנו, האפריקאים, רוצים שהפסלים של מי שטבח בנו ייפלו

ליאופולד מלך בלגיה שיעבד את קונגו והביא למותם של מיליונים. אין סיבה שאנחנו נמשיך לראות את הפסלים שלו ושל אחרים ששיעבדו את אפריקה. מנהיג בקהילה הקונגולזית בישראל כותב ל"שיחה מקומית"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf