newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מודל החונכות האישית מגיע לחינוך הממלכתי

בעקבות מחקרים שהראו על נתק רגשי בין התלמידים למערכת, בתיכון עירוני י"ד בתל אביב ניסו להעביר את מודל החונכות האישית מבתיה"ס הדמוקרטיים לחינוך הממלכתי. כשהחונכים לא נתפסים כ"פותרי בעיות" של תלמידים, השיטה הזו עובדת

מאת:
שביעות הרצון של התלמידים כמעט הוכפלה. תלמידה בעירוני י"ד בתל אביב (באדיבות עירוני י"ד)

שביעות הרצון של התלמידים כמעט הוכפלה. תלמידה בעירוני י"ד בתל אביב (באדיבות עירוני י"ד)

בית ספר עירוני י"ד בתל אביב אימץ בשנתיים האחרונות מודל של חניכה אישית על פני מודל כיתות החינוך הרגיל. במודל החונכוּת נקבע לכל תלמידה ותלמיד חונכת או חונך אישיים, שתפקידם ללוות את התלמידים בכל הקשור להיבטי הפרט: מיצוי הפוטנציאל הלימודי, סיוע בפתרון דילמות ואתגרים רגשיים וחברתיים, הגדרת יעדים אישיים וסיוע בכלים להגשמתם.

לאחר שנתיים ראשונות של יישום, נערך מחקר הערכה שכלל ראיונות ושאלונים לצוות החינוכי, לתלמידות ולתלמידים ולהוריהם. את המחקר ריכזתי אני (ג.ג.) ביחד עם צוות בעלי תפקידים בבית הספר, ואני מביא כאן את עיקרי הדברים, במשותף עם יעל איילון, מנהלת בית הספר.

הממצא המרכזי במחקר הוא שהחונכוּת האישית עובדת: חל שיפור ניכר (כפי שיוצג בהמשך) בתחושת השייכות של התלמידות והתלמידים, בהרגשתם שיש להם למי לפנות בבית הספר ושיש מי שמקשיב להם ומטפל בצורכיהם. גם ההורים דיווחו על שביעות רצון רבה משינוי זה.

בית הספר כמרחב משמעותי

הצורך בשינוי מודל כיתות החינוך עלה בעקבות ממצאים אודות האקלים הבית ספרי, כפי שהתבררו בסקרי הרשות הארצית למדידה והערכה (ראמ"ה). למשל, לפי נתוני התמונה החינוכית לשנת 2020, רק 20 אחוזים מהתלמידות והתלמידים בחטיבה העליונה העידו שהם מרגישים נוח לדבר עם המורות והמורים שלהם כאשר עצוב להם או רע להם, ורק 30 אחוזים העידו שלמורים אכפת מהם, ממה שקורה להם בבית הספר, או מהרגשתם בבית הספר ובכלל. הממוצע הארצי גבוה מנתוני בית הספר ב-10 עד 15 אחוזים.

ממצאים אלה מעידים שבית הספר נתפס יותר כמוסד המאפשר להגיע לתעודת בגרות איכותית לקראת המשך לימודים ופיתוח קריירה עתידית; ופחות כמרחב השתייכות ותמיכה אישית וחברתית, בחיי ההווה של התלמידות והתלמידים.

בדיונים שנערכו בהנהלת בית הספר הוחלט, כי על מנת ליצור את תחושת השייכות החסרה, יש לחזק את הקשר האישי המשמעותי בין מורים ותלמידים, וזאת באמצעות מעבר ממודל כיתות החינוך למודל החונכוּת האישית.

קשר אישי עמוק ומשמעותי

ממצאי המחקר מעידים כי המטרה המרכזית שבשמה אומץ מודל החונכות הושגה: חל שיפור משמעותי בדיווח על תחושת השייכות של התלמידות והתלמידים, והרגשתם שיש מי שמקשיב ונותן מענה לצורכיהם ולמאווייהם.

כפי שניתן לראות בתרשים, כשלושה רבעים מהתלמידות והתלמידים מעידים שיש להם למי לפנות בבית הספר, שהם מרגישים בנוח לפנות ולדבר עם החונכת או החונך שלהם, ושהם מרגישים שלחונכת או החונך אכפת מהם. בהשוואה לנתוני הסקר שהוזכר קודם, זהו שיפור עצום, כפול מהממוצע הארצי בשאלות אלה.

הדברים מודגמים בדברי אחת התלמידות: "החונכת שלי עזרה להתמודד להתקדם עם הפחדים והחששות שלי ולפתור אותם. אני יכולה להגיד שאני מרגישה יותר טוב עם עצמי. התקופה שהייתה שנה שעברה הציפה בעיות חברתיות בגלל הלמידה בזום, והיא נתנה לי 'לבכות' אצלה בכול שיחה שהייתה לנו. זה סוג של העצים אותי והיא דיברה איתי ומשהו יצא מזה. אחרי ניסיונות רבים שניסיתי סוך סוף הצליח לי".

"היתרון הגדול שזה לא מפספס אף ילד. זה בהחלט משהו חשוב, כי הרי מערכת החינוך 'יודעת' לפספס ילדים"

ברוח דומה, העידו המורות החונכות: "היתרון הוא בקשר הרגשי עם התלמידים. כשהייתי מחנכת, לפחות חצי כיתה דרשה טיפול מיוחד ולא יכולתי להגיע לכולם. כעת זה אפשרי". וכן: "היתרון הגדול שזה לא מפספס אף ילד. זה בהחלט משהו חשוב, כי הרי מערכת החינוך 'יודעת' לפספס ילדים".

כך שמענו גם מהורים: "אני יכולה לציין את התרשמותי והערכתי הרבה (מאוד רבה). הקשר הקרוב והחם שהחונכת יצרה עם ילדתי עזר לה ולי לצלוח מהמורות רבות. היכולת ליצור קרבה משמעותית המבוססת על היכרות אישית הוא מצרך נדיר בעיניי, על אחת כמה וכמה בקרב מתבגרים. הקשר הקרוב אפשר שיתוף וונטילציה שהרגשתי שפעלו כמו תרופה. הייתה שם מישהי שהקשיבה לה תמיד! וזה העניק לה ולי רשת ביטחון".

ההצלחה בידי החונך והחונכת

מניתוח המידע שנאסף למדנו כי ההצלחה תלויה במידה רבה ביכולותיהם ובהתמדתם של החונכות והחונכים. ככל שהם מקפידים על הסדירות, מבחינת קביעות, תדירות ומשך השיחות, וככל שהם מצליחים למלא את השיחות בתוכן רלוונטי ומשמעותי, כך נוצר קשר עמוק עם התלמידה או התלמיד, ושביעות הרצון של כל השותפים עולה.

עוד זיהינו במחקר שני חסמים לקיומן של שיחות ארוכות ומשמעותיות. האחד הוא תפיסת החונכוּת כחשובה רק במקרה שיש "בעיה", כגון מחלוקת בין תלמיד לאחד ממוריו, ירידה במוטיבציה הלימודית, משבר אישי בבית וכדומה. לפי תפיסה זאת, כל עוד "אין בעיה", אין נושא לשיחת החונכוּת, והיא קצרה ומאבדת ממשמעותה.

החסם השני הוא העומס המוטל על החונכות והחונכים. מתברר כי מעבר לזמן הפגישות (המתוגמל), הקשר העמוק והמשמעותי עם תלמידות ותלמידים מטיל על החונכות והחונכים עומס רגשי רב.

מכלל הדברים עולה, שעל ידי הכשרה וליווי (סופרוויז'ן) של החונכות והחונכים, הסדרה של מפגשי החונכות במערכת השעות, והקפדה על גמול הוגן, ניתן לשפר את יישום החונכות, ולהגיע גם אל אותו רבע מהתלמידות והתלמידים שטרם מצא אוזן קשבת בבית הספר.

סדירויות החונכות בעירוני י"ד

בית הספר עירוני י"ד הוא תיכון עיוני שש שנתי מקיף, השוכן בשיכון דן בתל אביב. בבית הספר כ-1,400 תלמידות ותלמידים ויותר מ-100 עובדות ועובדי הוראה. מדד הטיפוח (סולם משרד החינוך) הוא 1, כלומר תלמידים מרקע חברתי כלכלי גבוה, ושיעור הזכאות לבגרות מתוך הלומדים בי"ב ב-2020 היה 92 אחוזים.

בבסיס המודל מתקיימת שיחה אישית של כל תלמידה ותלמיד עם החונכת או החונך שלהם, למשך רבע שעה, פעם בשבוע. במהלך שנת לימודים מתקיימות, אם כך, כ-30 שיחות אישיות, היקף המאפשר מעקב ותמיכה רציפים ואינטנסיביים, ויצירת קשר אינטימי ומשמעותי.

כל מורות ומורי בית הספר הוזמנו להשתתף במודל החונכות, כך שנעלמה ההפרדה בין מורות ומורים "מחנכים" לבין "מורים מקצועיים" בלבד. יש לכך משמעות והשפעה על המבנה החברתי של חדר המורים. לכל מורה נקבעו 6 עד 18 תלמידות ותלמידים כחניכים בלווי האישי.

בנוסף נקבעו שתי סדירויות תומכות: האחת, "צוות חונכוּת" הנפגש אחת לשבוע להעשרה בתחומים הרלוונטיים לתפקיד, דיון בלבטים וקשיים שעולים מהשטח ותמיכה הדדית. בכל צוות 6 עד 8 חונכות וחונכים, בהובלת מורה מנוסה או יועצת בתפקיד כראש צוות.

השנייה: ועדת היגוי בית ספרית לדיון בשיפור תהליכי העבודה והפיתוח המקצועי. בוועדה חברים רכז חונכוּת בית ספרי, ראשי הצוותים, יועצות, פסיכולוגית, ובעלי תפקידים בהנהלת השכבה ובית הספר.

תפקיד החונך הוא קודם כל לקיים דיאלוג עם הילדים. פעילות בבית הספר הדמוקרטי בחדרה (באדיבות ביה"ס הדמוקרטי בחדרה)

תפקיד החונך הוא קודם כל לקיים דיאלוג עם הילדים. פעילות בבית הספר הדמוקרטי בחדרה (באדיבות ביה"ס הדמוקרטי בחדרה)

ולבסוף, התלמידים עדיין משובצים לכיתות אם הטרוגניות, כשלכל כיתה יש מורה מלווה. המורה המלווה אחראית על שיעורי החינוך השבועיים, בהם מועברים תכנים חברתיים וערכיים מתחום כישורי חיים, טיולים, וסדנאות בנושאים שונים. מלווה הכיתה אינו מטפל בצורכי הפרט של התלמידים, תפקיד שכאמור שמור לחונכות ולחונכים.

"להכיר את התלמידים"

מודל החונכוּת אומץ לראשונה בבית הספר הדמוקרטי בחדרה, שנוסד בשנת 1987 על ידי קבוצת הורים בהנהגת יעקב הכט. בספרו "החינוך הדמוקרטי" (הוצאת המכון לחינוך דמוקרטי, 2009) מעיד הכט כי כבר בראשית הדרך הוחלט לוותר על כיתות האם, ובמקום זאת לאמץ מודל של חניכה, שתפקידה "לסייע לתלמיד במסע הלימודי שלו בבית הספר".

על פי התפיסה הדמוקרטית, הלמידה היא התגלות אישית, ומכאן שעל בית הספר "לסייע לתלמיד ליצור ולרכוש כלים שיעזרו לו להגשים את מטרותיו". אין להבין מכאן שהמסגרת החברתית אינה חשובה. היא חשובה מאוד בהקשרים של למידה שיתופית, תמיכה חברתית וטיפוח יכולות לתפקוד חברתי. אולם כל אלה נעשים מתוך בחירה של היחיד, ולא בכפייה מבחוץ של מסגרת שבלונית אחת ואחידה (היא כיתת האם).

על האופן שבו התפתחה תפיסת התפקיד של החונכות, כתבתי בהרחבה בסקירה על הספר "מפגש בגובה הלב", מאת דרור זמרי, שהיה שנים רבות רכז החונכות בבית הספר הדמוקרטי בחדרה. אחת התובנות של זמרי היא שהמפתח לחניכה הוא בכך שלא נגדיר את הילד על סמך בעיותיו.

כאשר זה מצליח, החונכת והחונך אינם עוד "פותרי בעיות" מטעם בית הספר, אלא מי שבאים אל התהליך מעמדת שותפות מלאה לטובת תמיכה "בתהליך הזיהוי וההיכרות העצמית של התלמיד, בתהליך הגדרת המטרות שלו ובליווי הדרך להגשמתן".

גישה זאת מודגמת, למשל, בעדות אחת החונכות בעירוני י"ד: "להכיר את התלמידים זה הדבר הכי מאתגר […] אנחנו יושבים מדברים, צוחקים, שואלים מה נשמע, ומשם זה מתגלגל. כל יום קורה משהו".

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
אריאל שרון בחווה שלו בנגב, ב-1997 (צילום: גדעון מרקוביץ / פלאש90)

אריאל שרון בחווה שלו בנגב, ב-1997 (צילום: גדעון מרקוביץ / פלאש90)

"שטחי האש נתפסו למטרה אחת: רזרבת קרקעות להתיישבות"

חשיפת "שיחה מקומית": כבר בישיבה ב-1979 הסביר אריאל שרון כי הכריז על כל שטחי האש בגדה המערבית כדי לאפשר את העברת האדמות למתנחלים. לפי מסמכים נוספים שאותרו בארכיון המדינה, שטח האש בדרום הר חברון, שמשמש כעת תירוץ לגירוש של כ-1,000 איש מביתם, נועד גם להפריד בין הבדואים אזרחי ישראל לפלסטינים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf