newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מיליון משתמשי פייסבוק עשו צ'ק אין בתמיכה במפגיני "סטנדינג רוק"

בני שבט סטנדינג רוק בצפון דקוטה בארה"ב מפגינים נגד הנחת צינור נפט שחוצה את אדמתם וצפוי לזהם את המים שלהם. הם נתקלים באלימות קשה מצד המשטרה שעוקבת אחריהם ברשתות החברתיות. מליון משתמשים מנסים לשבש את המעקב

מאת:

בימים האחרונים יותר ממיליון משתמשי פייסבוק עשו צ'ק-אין (כלומר סימנו כי הם נמצאים פיזית) בשמורת "סטנדינג רוק" שבצפון דקוטה בארה"ב. הסיבה לכך היא ההפגנות שעורכים בני השבט הילידי סטנדינג רוק נגד צינור הנפט המוקם על אדמתם, חוצה בתי קברות שלהם, וצפוי לזהם את אספקת המים שלהם. ההפגנות נתקלות באלימות רבה מצד המשטרה ומאבטחים פרטיים של חברת הנפט.

לפי הדיווחים כוחות המשטרה המקומיים משתמשים בצ'ק אין של פייסבוק בשביל לעקוב אחרי המפגינים, וכך כאשר מיליון משתמשים עושים צ'ק אין בשמורה המעקב הופך לבלתי אפשרי. אך זהו בעיקר כלי שנועד להביע הזדהות עם המפגינים.

> לחיות כישראלי על הסט של "אללה אסלאם" בפריז

הפגנת סולידריות עם סטנדינג רוק במינסוטה (צילום: Fibonacci Blue פליקר)

הפגנת סולידריות עם סטנדינג רוק במינסוטה (צילום: Fibonacci Blue פליקר)

צינור הנפט, באורך של יותר מ-2,500 ק"מ, אמור להוביל כמות השווה ל-570,000 חביות נפט ביום משדות הפראקינג (פיצוח פצלי שמן) בצפון דקוטה ועד לאילינוי. הצינור חוצה את אדמתו של השבט הילידי, והוא הוקם בניגוד להתחייבות של ארה"ב, החתומה על אמנת העמים הילידים, להביא דברים מעין אלו לדיון משותף עם התושבים המקומיים.

אבל חמור מכך, הצינור חוצה שלוש פעמים את נהר המיזורי. כל דליפה ממנו תזהם בוודאי את מי הנהר וכך גם את אספקת המים של אנשי ה"סטנדינג רוק". בעקבות חשש זה למשל הוסט הצינור ממסלולו המקורי אשר היה אמור לעבור סמוך לעיירה ביסמארק.

זהו חשש מבוסס. בשש השנים האחרונות התרחשו 3,300 דליפות מצינורות מהסוג הזה בארה"ב, ונשפכה כמות נפט הגדולה פי 3 מאשר מקרי דליפה באמצעי שינוע אחרים.

האלימות בה נוקטת המשטרה בהפגנות רבה, ונעשית באמצעים מאוד דומים לאלו שמשמשים את המשטר הצבאי בגדה המערבית. ירי גומי, שימוש במכשיר "הצעקה" אשר משתמש בגלי קול כדי לפגוע במפגינים, גז מדמיע, אלימות פיזית ישירה, וכן מעצרים המוניים לצד כליאה של מפגינים בכלובים. באחת ההפגנות אף נעשה שימוש בכלבים לתקיפה.

העיתונאית היהודיה שתיעדה זאת, אמי גודמן (מהעיתונאיות יחידות שנמצאות שם), הואשמה בהסגת גבול בעקבות תיעוד זה. משלחת של האו"ם בודקת כעת הפרות זכויות האדם של מפגיני סטנדינג רוק ותומכיהם.

> מכפר קאסם למשפט אזריה: על השקר של "פקודה בלתי חוקית בעליל"

הנשיא אובמה הורה בינתיים לעצור את העבודות אך אלה ממילא עומדות בפני סיום, ומטות הבחירות של המועמדים לנשיאות שותקים עד כה. טראמפ מסיבות ברורות, וגם בשל קשרים כלכליים לצינור. במקביל, למרות הפצרות מצד נציגי השבטים, שאף הגיעו למטה הבחירות שלה, למעט הודעה חסרת תכלית שפורסמה מטעמה אין כל תגובה של מטה המועמדת הדמוקרטית לנשיאות, דבר שיכול לרמז על הדרך בה תנהג אם וכאשר תיבחר.

זו לא דרך התנהגות מפתיעה מצד ארה"ב, מדינה בה עדיין מציינים את "יום קולומבוס" כיום חג, בזמן שמדובר ביומו הראשון של רצח-עם של האוכלוסיה הילידית באמריקה. אך ניתן לקוות כי בדומה להצלחת המאבק בצינור קיסטון, אשר בשנה שעברה לאחר מאבק ציבורי בן 7 שנים הורה הנשיא אובמה על סגירתו, גם כאן המאבק יגמר בניצחון התושבים, או לכל הפחות בהכרה בזכותם להפגין.

כדורי גומי שנורו לעבר המפגינים:

Police & Military Attack Oceti Sakowin Treaty Camp from Unicorn Riot on Vimeo.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

"צעד ראשון לקראת השתלטות הדרגתית על פלסטין כולה". משה שרת, אבא אבן ודוד הכהן מניפים את דגל ישראל במתחם האום בניו יורק לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, 29.11.1947. (צילום לע"מ)

על מיתוס הסירוב הערבי לתוכנית החלוקה ומניפולציות אחרות

בכל פעם שהשיח סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני עולה לכותרות, מתחדש גם הדיון בתוכנית החלוקה. החוקר המצרי עבד אל־פתאח מאדי מפריך כמה מהמיתוסים הרווחים ומזכיר: העמדה הציונית היתה הרבה פחות תמימה משנוטים להציג  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf