הממשלה שולחת את החללים דוברי הרוסית להקבר מחוץ לגדר

כותבת אורחת: ג׳ניפר פוליאקוב

ביום ראשון נרשם יום של בושה וכלימה לקברניטי מדינת ישראל, כאשר שרי ממשלת ישראל הצביעו נגד חיילי צה"ל.

ועדת השרים לענייני חקיקה הצביעה נגד הצעת חוק, שקראה לקבור את החיילים שעלו לארץ מתוקף חוק השבות, ושהמדינה לא מכירה ביהדותם, לצד חבריהם לנשק. שר הבטחון, בוגי יעלון, הצביע יחד עם חברי כנסת נוספים נגד חיילי צה"ל המגיעים ממשפחות דוברות רוסית, שמהווים כ-20 אחוז מכלל החיילים.

במצב בו כמעט בכל משפחה של עולים מבריה"מ יש מי שהמדינה לא מכירה ביהדותו, מתקבל המסר הברור מקברניטי המדינה והצבא: אתם חיילים סוג ב', אינכם חלק מהעם, גם במותכם, גם בקבורתכם.

> תגובה: מאבק דוברי הרוסית אינו על איפה להיקבר, אלא על איך לחיות

חיילים אלה ומשפחותיהם עלו לארץ מכוח חוק השבות באמונה ובידיעה שהם חלק מהעם היהודי, שגורלם נקשר כעת בגורלה של מדינת ישראל. חלקם הגדול גם חונך על ברכי התרבות היהודית, והסביבה בה חיו בבריה"מ לא הטילה ספק ביהדותם. בשל כך, רבים מעולים אלה סבלו מגילויי אנטישמיות בשל יהדותם.

אך עם עלייתם ארצה הובהר להם בידי הממסד הרבני כי לא מספיק שהאבא יהודי, או לא מספיק שהאם חצי-יהודיה או שכולם יהודים חוץ מהסבתא-רבתא, או כל קונסטלציה אחרת. כך נוצר מצב אירוני למדי: בבריה"מ הם נחשבו ליהודים ונהגו בהם בהתאם, בעוד שבישראל, מדינה שהשקיעה משאבים כדי לשכנעם ולהעלותם ארצה, מודיעים להם שהם אינם יהודים.

וכדי לשכנע אותם בזאת המדינה מפלה אותם; אם זה באפשרות להתחתן במדינתם, ואם זה בסוף דרכם, כשנפלו בהגנה על המדינה. בנפול חיילים אלה נשללת מהם אפילו הזכות הבסיסית לכבוד האחרון, להיקבר לצד אחיהם לנשק. במקום זה – הם נקברים בנפרד. מחוץ לגדר.

> ההסכם הטוב: לישראל עדיפה איראן לא מבודדת

בני גנץ מניח זר בבית עלמין צבאי (צילום: דובר צה"ל)

בשנת 2013 נמנע הרמטכ"ל, בני גנץ, להניח דגל ישראל על קברו של חלל צה"ל האחרון שנפל לפני יום הזיכרון, יבגני טולוצ'קו ז"ל. זאת מכיוון שיבגני לא היה יהודי דיו על פי ההלכה.

חברי קבוצת דור 1.5, חלקו לו את הכבוד האחרון המגיע לו. כבוד שהמדינה ששירת בצבאה, שהמפקדים ששירת תחת פיקודם– היו צריכים לחלוק לו. הגענו להר הרצל, מצאנו את החלקה של יבגני, המיועדת ל"חללים שיהדותם מוטלת בספק", והנחנו על קברו פרח ודגל ישראל. הפוסט שפרסמנו בנושא זכה לאלפי שיתופים.

אמנם הרמטכ"ל הצטער על העוול שנעשה ועל כן הנוהל שונה, אך גם הנוהל החדש הוא מבזה ומשפיל: על פי הנוהל החדש, הרמטכ"ל אמנם יניח דגל על קברו של החלל האחרון שנפל, גם אם הוא לא יהודי דיו על פי ההלכה, אולם בו בזמן יניח דגל נוסף על קברו של חייל "כשר" דיו. כלומר, אם עד היום הונח דגל על קברו של החלל האחרון בחלקת הקבורה המרכזית בהר הרצל, הרי שהיום אם החלל האחרון שקבור בהר הרצל לא נחשב יהודי או שיהדותו מוטלת בספק – הרי שיונחו שני דגלים, דגל אחד לחלל האחרון ודגל אחד לחלל האחרון היהודי.

כפי שכתב בזמנו חבר בקבוצת דור 1.5, שלום בוגוסלבסקי, בעמוד הפייסבוק של הקבוצה: "אנחנו חושבים שגבולות העם היהודי רחבים יותר מגבולות ההלכה האורתודוכסית ואנשים רבים, חלקנו נמנים איתם, שייכים לעם הזה גם אם יש להם אמא, סבתא או סבתא-רבתא שאינה יהודייה לפי ההלכה. כמו גם מי שהתגיירו בגיורים שהממסד לא מכיר בהם, או כאלו שלא יכולים להוכיח את יהדותם לפקידי הממסד הדתי".

רשימת הבושה

והנה רשימה חלקית של נבחרי הציבור שהמיטו אות קלון על עצמם, על ציבור בוחריהם ועל ממשלת ישראל, בושו והיכלמו: מירי רגב, משה כחלון, יריב לוין, איילת שקד, גילה גמליאל ועוד.

צביעותכם נחשפה כאן במלוא תפארתה. יהדותם "החלקית" של חיילים אלה לא הפריעה לכם להעלות את החיילים ואת משפחותיהם ארצה. היא גם לא הפריעה לכם לגייס אותם לצה"ל. היא לא הפריעה לכם לדרוש מהם להקריב את חייהם למען ישראל. אבל כשהחיילים הללו נפלו, פתאום אתם נזכרים לפשפש במסמכים המשפחתיים של אותם החיילים ולהחליט שהם אינם יהודים מספיק, ועל כן אתם קוברים אותם מחוץ לגדר. בחלקות נפרדות מחיילים שנחשבים ל"יהודים" כשרים הלכתית.

תדע כל אם בישראל (אמא שיהדותה מוטלת בספק), כי היא מפקידה את גורל בניה בידי חבורה של מוגי לב, שהקשר בינם לבין ערכי צה"ל הוא מקרי בהחלט. ידע כל חייל צה"ל שאינו נחשב ל"יהודי מספיק" על פי ההלכה, כי דמו שונה מדם חיילים אחרים. כי דמו לא שווה כמו דמם של חיילים אחרים. כי גם במותו, הוא לא יזכה לכבוד האחרון לו יזכה חייל "יהודי".

ג׳ניפר פוליאקוב היא חברה בקבוצת דור 1.5, דוקטורנטית להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב

> האם המחנה הציוני למד לדבר רוסית בבחירות האחרונות?