newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ההסכם הטוב: לישראל עדיפה איראן לא מבודדת

שימו בצד לרגע את הפרטים. ההסכם שנחתם בווינה מחזיר את איראן למשפחת המדינות הלגיטימיות, שפותרות מחלוקות בדיאלוג והסכמה. החלופה היא מדינה מבודדת, עוינת, שמתנהגת כמו ג'וקר פרוע

מאת:

בכל משא ומתן מגיע הרגע שבו צריך להכריע: חותמים או לא חותמים. נכון, רצינו שיהיה יותר ככה, פחות ככה, קיווינו להשיג יותר, אבל די – זה המאני טיים. חותמים, או שהולכים על האפשרות השנייה?

וההחלטה לגבי ההסכם עם איראן שנחתם הבוקר הייתה ההחלטה הנכונה. כי בסופו של דבר היו כאן שתי אפשרויות: מסלול של דיפלומטיה, או מסלול של מלחמה. מסלול שבו איראן משתלבת במשפחת המדינות שפועלות בתוך הקהילה הבינלאומית, או מסלול שבו היא נדחקת החוצה, למרחבים הפראיים של הסנקציות והבידוד.

אז כן, אפשר וצריך כמובן לדבר על הפרטים: למה הפקחים יוכלו לבקר רק בתיאום ולא בהפתעה? האם המרחק שההסכם יוצר מפצצה גרעינית או מספיק או לא? אבל בסופו של יום, לא זו השאלה. אפילו אם יום אחד יהיה לאיראן נשק גרעיני, היא לא מטורפת מספיק בשביל להשתמש בו. איראן היא לא מדינה מתאבדת. כמו שנכתב כאן לאחרונה, אפילו מקורבים לנתניהו כמו יועז הנדל אומרים בבירור שבצמרת הישראלית לא באמת חוששים מהשמדה גרעינית. לא זה הסיפור.

הסיפור הוא מעמדה של איראן כמעצמה אנרגית בעולם, ויותר מזה – כמעצמה אזורית. החשש הישראלי מאיראן נובע קודם כל ובעיקר מכך שהברית הסונית-אמריקאית (בראשות סעודיה ובשותפות מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, תורכיה ועוד) היא ברית נוחה לישראל, שלא מאיימת עליה ושנלחמת באויביה. איראן, לעומת זאת, מובילה את הציר השיעי של חיזבאללה, של תמיכה באסד, של המורדים בתימן, עם השפעה גוברת בעיראק. קבלתה של איראן למעגל המדינות הלגיטימיות ופתיחת הסחר עמה רק תגדיל את כוחה במגרש החול המזרח תיכוני, וזה מאיים על ישראל.

אבל לדעתי – לא בצדק. הלגיטימציה שאיראן מקבלת היום היא לא כרטיס פתוח להתנהלות פרועה ועצמאית. היא הסכמה של שש המעצמות, ושל איראן עצמה, שיש לפתור בעיות ומחלוקות בדרכי שלום ובהסכמה. איראן מבודדת היא ג'וקר שיכול לעשות כל מה שעולה על רוחו, שיכול לעודד את חיזבאללה לתקוף את ישראל כדרך עקיפה להכות במערב (כמו שארה"ב וברה"מ שיחקו במדינות ערב ובישראל בשנות המלחמה הקרה). איראן שמשתלבת במערך הכלכלי והדיפלומטי הבינלאומי, לעומת זאת, היא איראן שיודעת שלצעדים שלה יש מחיר, שהסנקציות שהוסרו יכולות גם לחזור, שהסחר שנפתח יכול גם להתעכב, ועוד.

הסכם הגרעין הוא בפני עצמו בחירה בדרך הדיאלוג (גם אם הדבר נכפה על איראן דרך שנים של סנקציות), והוא גם פותח את הדרך להמשך הדרך הזאת, דרך שעשויה לכלול את חיזוק הבריתות האזוריות והבינלאומיות נגד דאעש, למשל.

> הקשר המפתיע בין תשובה, הגז שלנו, והמאבק הישראלי באיראן

הנשיא האיראני חסן רוחאני (צילום: Moritz Hager, פליקר, WORLD ECONOMIC FORUM/swiss-image.ch CC BY-NC-SA 2.0)

הנשיא האיראני חסן רוחאני (צילום: Moritz Hager, פליקר, WORLD ECONOMIC FORUM/swiss-image.ch CC BY-NC-SA 2.0)

ועוד כמה הערות:

1. ישראל-פלסטין: שאלה מעניינת היא מה תהיה ההשלכה של ההסכם שנחתם היום על הפלסטינים. מצד אחד, ההתקרבות למערב עשויה לחזק את הקשר בין ארה"ב לאיראן, להחליש מעט את המחויבות האמריקאית לישראל, ולהגביר את הלחץ לכיוון של הסכם שלום וסיום הכיבוש. איראן, אגב, תמכה בעבר גם ביוזמה הסעודית להסכם שלום בין ישראל לפלסטינים שיוביל לנורמליזציה עם העולם הערבי והמוסלמי כולו. זו הייתה תמיכה מסויגת, אבל עדיין משהו שיש להביא בחשבון.

מצד שני, בהחלט יתכן שהשתלבותה של איראן בקהילה הבינלאומית תוביל דווקא לצמצום העניין שלה בישראל-פלסטין, שממילא היה עבורה עניין שברובו הוא בעל ערך רטורי פנימי וכלי לחץ בינלאומי.

2. זכויות אדם: כמו שאורלי נוי כתבה פה אתמול, וכמו שכתב פה גם העיתונאי האיראני אחמד רפאת, ההסכם אולי פותח את איראן לעולם, אבל ממש לא בהכרח מבשר טובות למצב זכויות האדם באיראן עצמה. אולי אפילו להיפך. אם המאבק על ההסכם נגמר הבוקר, המאבק על זכויות האדם והדמוקרטיה בתוך איראן אולי רק מתחיל.

3. צביעות: בכל הדיון על איראן יש איזושהי נקודת עיוורון שחייבים לדבר עליה: מדברים על השאלה האם "יתנו" לאיראן לפעול כך או אחרת, והאם איראן היא מספיק "לגיטימית", מספיק "אמינה", מספיק "דמוקרטית", מספיק מתנערת מארגוני טרור, וכן הלאה. יש הרבה מאוד צביעות בעמדה הזאת.

ארה"ב תומכת במשטרים מושחתים ורצחניים בכל העולם, והיא המדינה היחידה אי-פעם שהפילה פצצת אטום על אוכלוסייה אזרחית. האיחוד האירופי ממשיך ליהנות מפירות של שנים של קולוניאליזם ושיעבוד של עמים שלמים, וממשיך לתמוך גם הוא במשטרים רודניים באפריקה ובמזרח. על רוסיה וסין גם אין מה לדבר. גם ישראל מסייעת מסורתית למשטרים רודניים (אם זה השאה באיראן ומשטר האפרטהייד בדרום אפריקה בעבר, ואם זה אריתריאה כיום).

מה הופך את כל המדינות האחרות האלה לאוטוריטות מוסריות שיישפטו את איראן? כן, איראן היא מדינה רודנית שמועכת זכויות אדם ותומכת בארגוני טרור. גם סעודיה, בת הברית הקרובה של ארה"ב במזרח התיכון. השדה הפוליטי הבינלאומי הוא מכוער מכל צדדיו, וזקוק לשינוי יסודי ודמוקרטי בכל חזיתותיו. איראן היא לא ייחודית בזה.

4. ודבר אחרון: השאיפה של כולנו, של האנושות כולה, צריכה להיות למזרח תיכון (ולעולם כולו) שנקי מנשק גרעיני. כיום, לפי מקורות זרים, רק למדינה אחת במזרח התיכון יש נשק גרעיני, וזו ישראל. לפי אותם דיווחים, מתקניה לא מפוקחים ולא מבוקרים על ידי פקחים בינלאומיים, והיא לא חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. אם אנחנו רוצים מזרח תיכון מפורז – אנחנו צריכים להסתכל גם על הבית.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> התקשורת האיראנית חוגגת את הסכם הגרעין

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ילדים בתור חלוקת מזון בח'אן יונס, דרום רצועת עזה, ב-29 בנובמבר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

ילדים בתור חלוקת מזון בח'אן יונס, דרום רצועת עזה, ב-29 בנובמבר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

"לא למות רעבים. זה כל מה שאנחנו מקווים לו עכשיו"

המצור הישראלי ההדוק על צפון רצועת עזה והיחס המקל שמקבלות כנופיות שבוזזות את משאיות הציוד הובילו למחסור חמור במזון ולזינוק חד במחירו. הרעב חמור במיוחד בצפון, אבל מורגש גם בשאר חלקי הרצועה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf