newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מחאת המטריות: "למנוע מהונג קונג להפוך לעוד עיר סינית"

למרות ניסיונות הדיכוי ואלימות המשטרה, אלפים עדיין מציפים את הרחובות. המחאה הופכת יצירתית, והמפגינים מפתחים קהילה תומכת. אמנון לוטן ממשיך לדווח מלב המחאה בהונג קונג, ומוצא שלטי תמיכה בעברית וערבית, וגם את ברוס לי

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: אמנון לוטן, הונג קונג

זהו הלילה ה-18 של מחאת המטריות בהונג קונג. המחאה החלה בקול תרועה גדולה, בסימן של התנגדות לאלימות משטרתית מופרזת, ובהשתתפות של למעלה שישים אלף מפגינים ברחובות בשלושה אתרים בעיר כל יום ולילה (ראו פוסט קודם). מאז, האווירה ברחוב התפחתה בהדרגה משקט מתוח וחשש מאלימות משטרתית נוספת, דרך התעלות ואופוריה מהתמיכה הציבורית חסרת התקדים, וכלה בהידלדלות השורות, התבוססות בחוסר וודאות וספירת הקץ לאחור. לפני כמה ימים גם החלו לצאת דיווחים בתקשורת על קבוצות של "ספק אזרחים נפגעי-מחאה, ספק בריונים, ספק פושעים מקושרים לשלטון", שתקפו את המפגינים במספר אתרים שונים.

אחרי שבועיים בהם נעדרתי מהונג קונג אני חוזר ללילה אחד. יום רביעי, ה-15 באוקטובר. לקראת תשע בלילה אני עובר בצומת הכניסה למפקדת המשטרה. לפני מספר ימים המפגינים פינו את האתר הזה אותו הם החזיקו עד כה, כנראה בשל הידלדלות השורות, ותפיסת "קווי הגנה" נוחים יותר, מעבר לפינה, קרוב יותר למרכז אוכלוסיית המפגינים.

אני מופתע לגלות שלמרות זאת, כאלפיים גברים ונשים מפגינים וחוסמים את הצומת ואת הכניסה למפקדה מכל הכיוונים. הם נואמים במגפון במשך שעות ארוכות בזה אחר זה. מסתבר שרוב הדוברים הם עובדים ועובדות סוציאליים, ושאיגוד העו"סים קרא להם לבוא הערב להפגין בתגובת זעם ישירה לתקיפה הברוטלית ערב לפני, במהלכה נגרר עובד סוציאלי לסמטה חשוכה על ידי חבורה של שוטרים בלבוש אזרחי, וחטף מהם מכות רצח. המקרה הוסרט, והופץ בזריזות ביוטיוב, ובעקבות זאת גם התקשורת הממוסדת התנערה מניסיונות הצנזור של הסרטון, כך שתמונות קשות של התקיפה פורסמו בכל העיתונים והערוצים, גם אם באיחור של יום.

אלפי מפגינים מול מפקדת המשטרה בהונג קונג (צילום: אמנון לוטן)

אלפי מפגינים מול מפקדת המשטרה בהונג קונג (צילום: אמנון לוטן)

"את המים השוטרים לא יכולים לתפוס"

אישה אחת כבת ארבעים, שמזדהה כעובדת סוציאלית, מסבירה לי שהיא עומדת עם כולם נגד אלימות המשטרה. היא ומספר קולגות שלה באו מיוזמתן האישית, בלי קשר לקריאה של האיגוד שלהם. הן כמעט ולא הפגינו ברחובות עד הלילה, אבל אומרות לי שהן מתכוונות לחזור בימים הקרובים, "בכפוף ללו"ז בעבודה". תוך כדי שיחה, בחורה נחמדה מחלקת לנו עוגיות ואחרים מחלקים בקבוקי מים. הם מזכירים לי כמה מאמץ מושקע בארגון המחאה הזאת ובניסיון של המפגינים לתמוך זה בזה.

בשלב מסוים מגיח דובר של המשטרה למעגל הנואמים, שואל את המגפון ונושא דברים לקהל. המפגינים סביבי קוראים לו רשמקול אנושי, "כי דוברי המשטרה כל הזמן חוזרים על אותן הצהרות שחוקות, שרק מנסות לכסת"ח את אלימות המשטרה ולא אומרות כלום". הרבה קריאות בוז מהקהל מפריעות לנו לשמוע מה הוא בדיוק אומר.​ בין קריאות הביניים, שנמשכות משך כל הנאומים, אפשר למנות "תתביישו! ", "שחררו את העצורים מאתמול!", "עצרו את השוטרים האלימים!" וגם "די לאלימות!"

אני פוגש גם שלושה סטודנטים שעומדים ממש מול קו ההגנה של השוטרים. אחד מהם מצייר דיוקן של שוטר. הסטודנטים האלה דווקא השתתפו בהפגנות כל יום עד עכשיו. שאלתי אותם מה דעתם על הדיווחים בתקשורת, שנהגי מוניות ובעלי עסקים אחרים מתנגדים למחאה כי היא פוגעת בפרנסה שלהם. הם ענו לי "אלו שקרים והטעיות, ההפגנות כמעט לא השפיעו על הכלכלה בעיר. מה שעלול להזיק לפרנסה שלנו זה ​אם סין תבחר להתערב ב​אלימות".

> מהטבח בכיכר טיאנאנמן להונג קונג: המאבק לדמוקרטיה בסין

אחד המפגינים מצייר דיוקן של שוטר (צילום: אמנון לוטן)

אחד המפגינים מצייר דיוקן של שוטר (צילום: אמנון לוטן)

בשיחה שאנחנו מנהלים הם מספרים לי על תחושותיהם לאחר שבועיים וחצי של מחאה: "בהתחלה הופתענו ​מעד כמה שהמפגינים לא מפחדים מההתקפות המשטרה בגז מדמיע וגז פלפל. אלו דברים שמעולם לא נראו בעיר. אחר כך נהיינו מודאגים מהידלדלות הנוכחים ברחוב, ומהסירוב התקיף של הממשלה למשא ומתן רציני. דאגנו עוד יותר בעקבות האלימות של המשטרה אמש, והכנופיות האזרחיות שתקפו מפגינים כמעט כל יום בעשרת הימים האחרונים. בייחוד כי השוטרים והבריונים משתפים פעולה. היו מספר אירועים בהם כולם ראו שוטרים יושבים בחיבוק ידיים למראה בריונים שתוקפים מפגינים. ואז אחרי כמה דקות שבהן המפגינים צועקים לשוטרים לעצור את הבריונים, השוטרים ניאותים לעכב אותם, לוקחים אותם אל מאחורי הפינה, ומשחררים. ההתקפה הראשונה עלינו הייתה במתחם מונג קוק בשלישי לאוקטובר, ומאז הן המשיכו כמעט כל לילה".

דווקא היום החבר'ה נראים מעודדים​, כי הם מפרשים את האלימות המופרזת של המשטרה ושותפותיה כסימן לשבירת הרוח ואבדן עשתונות. "גם ההצהרות של המשטרה לתקשורת נשמעות לאחרונה מתוסכלות וחסרות הגיון. תראה אפילו השוטרים שמולנו נראים עייפים ומתוסכלים".

​לסיכום, הם מצטטים מגאון הדור, ברוס לי: "היה מים". ומסבירים בחיוך: "את המים שוטרים לא יכולים לתפוס. המים נוזלים וזורמים לך בין הידיים ויכולים לרסק סלע". ודבר אחרון לפני שהם הולכים הם מזהירים אותי שלא אסתובב לבד הערב. אחרי שהשוטרים היכו אמש הרבה אנשים בפארק תמר (ליד בניין הממשל ומרכז המחאה), כולל עיתונאים וזרים, גם אני מתחיל לחשוש.

> לאן נעלמו 43 הסטודנטים להוראה שהפגינו במקסיקו?

מפגינים בהונג קונג (צילום: אמנון לוטן)

מפגינים בהונג קונג (צילום: אמנון לוטן)

מנסים להפיץ את המסר בכל דרך אפשרית

השעה עשר וחצי ואני ממשיך מהמשטרה לריכוז הגדול של האוהלים, שמתכנסים על הכבישים בין בניין האדמירלות לבניין המושל. הכבישים אמנם לא מוצפים בעשרות אלפי אנשים כמו בתחילת המאבק, אבל גם לא ריקים כמו שהיה בימים האחרונים. יש הלילה אלפים רבים במתחם, וניכר שהנוף והתרבות המחאתית התעשרו לבלי היכר בימים בהם לא הייתי כאן.

במקום שבו קודם לכן אף אחד לא העז להביא גיטרה, עכשיו רואים ביטויי אמנות מכל הבא ליד. בין היתר אני נתקל בשתילים שנשתלו בחורים בתוך האספלט, מדרגות מאולתרות שמקלות על הקפיצה מעל שטח ההפרדה בין הנתיבים, מאות ואלפי פתקי ברכה וססמאות במגוון שפות על הקירות, כולל עברית וערבית, פוסטרים ענקיים תלויים מהגשרים, פסלים רבים, ובראשם כמובן פסל איש המטרייה הפופולרי, שהפך לסמל עבור רבים.

בין כולם יושבת על הכביש בחורה צעירה אחת. לפי השלט הקטן שמונח לידה, היא תצייר לך דיוקן בעשר דקות. אני שואל אותה ואת שלושת הבחורות לידה לגבי הניגוד החריף בין דמות המחאה בתחילתה ולמה שקורה היום. מסתבר שהן בכלל לא חושבות ש"כל הקרקס הזה" בעייתי, אלא טבעי ונחוץ: "אחרי יותר משבועיים פה צריך להיות יצירתיים ולהפיץ את המסר שלנו לאנשים בכל דרך אפשרית", הן מסבירות. כדוגמא, מספרת הציירת שהיא ציירה לא מזמן אישה בת שבעים שהגיעה למקום עם נכדתה כדי לתמוך ולישון במתחם, למרות ההתנגדות העזה של שאר המשפחה. בחורה אחרת מספרת שהמראות של דיכוי המפגינים מזכירים לה את כיכר טיינאנמן ב-1989, ומספרת שזה מדרבן אותה לצאת לרחוב "כדי למנוע מהונג קונג להפוך לעוד עיר סינית".

> "יש רומנטיזציה של היכולת להתעמת עם אלימות"

שלטי תמיכה במגוון שפות, גם בעברית ובערבית (צילום: אמנון לוטן)

שלטי תמיכה במגוון שפות, גם בעברית ובערבית (צילום: אמנון לוטן)

משחקים חתול ועכבר

באחת בלילה אני שומע שיש ניסיון לחסום את הכביש הראשי שמצפון לבניין המושל. אני מוצא שם כאלף מפגינים רועשים על המדרכה, על הכביש ובשבילים והגשרים שמסביב, משחקים חתול ועכבר עם כוח של כמאה או מאתיים שוטרים. כל זמן שהכביש פנוי משוטרים ומכוניות, המון מפגינים קופצים לכביש המהיר וחוסמים אותו. וכשהשוטרים באים לפנות את הדרך, כולם בורחים חזרה למדרכה. וחוזר חלילה.

רבים מהמפגינים מצוידים במסכות ערפיח ובהמון מצלמות. עשרות המפגינים שבשורות הקדמיות מתנהגים בביטחון מופגן וקוראים קריאות גנאי לשוטרים. בהדרגה הם מתחצפים עוד יותר ומטיילים על הכביש בין ומאחורי שורות השוטרים, שורקים לאוויר ומעמידים פנים שהם מחפשים מטבע שבדיוק נפל מהכיס. המון הצופים מהצד מריעים להם. השוטרים מצידם נמצאים בנחיתות מספרית ברורה. התנהלות המשטרה עדיין נראית מפחידה ועוינת, אבל מאופקת. השוטרים משתדלים לא להגיע למצבים אלימים. סביר להניח שהמפקדים חטפו על הראש לאחרונה בגלל התגובה הציבורית לאלימות המשטרתית, והם מרסנים את עצמם בהתאם.

פתאום בורח אחד המפגינים בריצה כשאחריו דולקים כמה שוטרים. מפגינים לידי מסבירים שהוא זרק בקבוק על הקהל ולכן השוטרים "נדלקו" עליו. אחרי כמה שניות של מרדף השוטרים תופסים אותו אבל מיד הם מוקפים במאות מפגינים זועמים שמרימים ידיים ומצלמות לאוויר, וצועקים לשוטרים לשחרר אותו. האווירה מתוחה ולא ברור מה יכול לקרות עכשיו. בפועל, השוטרים והמעוכב נשארים נצורים כעשרים דקות, עד שלבסוף מגיעה תגבורת של עשרות שוטרים שפורצים דרך פנימה בכוח ומחלצים באטיות את חבריהם וכנראה לוקחים גם את המעוכב.

אחרי עוד כשעה של קריאות זעם לעבר המשטרה שעל הכביש, המפגינים מתפזרים בהדרגה והולכים לישון, בעיקר באוהלים שלהם שמעבר לפינה.

מרכז הלימוד שהקימו המפגינים (צילום: אמנון לוטן)

מרכז הלימוד שהקימו המפגינים (צילום: אמנון לוטן)

בארבע וחצי לפנות בוקר, כולם התפזרו מזמן מאזור המשטרה. שני השוטרים שנותרו שם בשמירה נראים עייפים. בחורה אחת מעירה שהם מסכנים, כי הרבה מהם עובדים משמרות של 48 שעות. דקה משם, עיר האוהלים הקטנה ישנה. הצלילים היחידים ברקע הם הרוח הטרופית, והשיר Get up stand up של בוב מארלי, שבוקע מרמקולים קטנים. השומר המתנדב של תחנת הציוד נותן לי לישון באוהל שלו עד הבוקר ומכבד אותי בחצי בקבוק וויסקי. מחאה דלוקס.

בהמשך הלילה יורד גשם, ובבוקר אני מגלה שמישהו הציל את הנעליים שלי מטביעה מחוץ לאוהל, והניח אותם מתחת למחסה קרוב. אני ניגש לאכול במטבחון מאולתר סמוך, שם שתי נשים מבוגרות מכינות כמאה מנות דים סאם הונג קונגי טריות וטעימות בכוסות נייר. אז, בתוך התנועה האיטית והשקטה של המפגינים המקיצים משנתם, ושל המון חליפות העסקים המדלגות בין האוהלים בדרכם לעוד יום במשרד, אני מרוקן את פח הזבל של המטבחון, ונפרד מהמחאה.

המטבחון שהקימו המוחים (צילום: אמנון לוטן)

אחד המטבחונים שהקימו המוחים (צילום: אמנון לוטן)

אמנון לוטן הוא פעיל בתנועות סולידריות בישראל-פלסטין, שנמצא בביקור בהונג קונג

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אין עיסה שהוא לא בוחש בה. מוחמד בן זאיד עם נשיא ארה"ב, דולנד טראמפ (דוברות הבית הלבן)

אין עיסה שהוא לא בוחש בה. מוחמד בן זאיד עם נשיא ארה"ב, דולנד טראמפ (דוברות הבית הלבן)

כדאי לשליט האמירויות ללמוד מהעבר: רומן עם ישראל נידון לכישלון

מוחמד בן זאיד הוא מנהיג עם שאיפות מרחיקות לכת. כעת הוא מנסה לבסס את מעמדו באמצעות קשריו עם ישראל, אלא שההיסטוריה מראה שהתקרבות לישראל היא מתכון לכישלון עבור כל מדינה ערבית, ורעל לאזור כולו  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf