האוצר מציע למורים חוזים בתנאי עבדות – והטובים בורחים

במשרד האוצר יודעים שייבוש איטי של מערכת החינוך יביא בסופו של דבר ליישום חזונם. שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', במסיבת עיתונאים בירושלים, ב-1 ביולי 2026 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

השבוע הפיץ משרד האוצר את תוכניתו המעודכנת להעסקת מורות ומורים בחוזים אישיים, בשכר מפתה (כך פורסם), של 20 אלף שקל בחודש, "גם ללא ניסיון בהוראה". האמת כמובן אחרת, שכן בהשוואה לתנאי העבודה של המורות והמורים כיום, מדובר בשכר של 8,650 שקל בלבד, כפי שיוצג בהמשך.

התוכנית הנוכחית לא תגייס מורים חדשים, בדיוק כפי שהגרסה הקודמת שלה משנה שעברה נכשלה. אבל תמונת העתיד סומנה על ידי משרד האוצר: מורות ומורים שעובדים 60 דקות בשעה, 40 שעות בשבוע, לפי לוח החופשות של כלל המשק וללא ביטחון תעסוקתי והגנה של ארגוני עובדים.

ואף על פי כן, לא נשמעה השבוע ביקורת כלפי התוכנית מצד אנשי המקצוע במשרד החינוך או מהמתמודדים על קולותינו במערכת הבחירות. זה הניצחון הגדול של משרד האוצר, שבסבלנות רבה מתקדם צעד בצעד לקראת חיסול אחריות המדינה לחינוך.

זה לא 20 אלף, זה בקושי 9,000

התוכנית להעסקת מורים בחוזה אישי, כפי שמוצגת באתר משרד החינוך, מיועדת למי שיש להם תואר ראשון או שני בתחום הדעת שאותו ילַמדו, אבל אין להם השכלה בחינוך, תעודת הוראה או ניסיון בהוראה. את דרגת השכר הגבוהה ביותר למשרה מלאה, 19,500 שקל בחודש, יקבל מי שיש לו תואר שני באחד המקצועות הנחוצים: מדעים, מתמטיקה או אנגלית.

על פי נוסח החוזה האישי, המורה יפוטר מדי שנה בחופשת הקיץ, כך שהוא יקבל שכר רק עבור עשרה חודשים בשנה. כדי להשוות את שכרו למורה בהעסקה ישירה, יש לחלק את השכר באופן יחסי ל-12 חודשים. כך הופכים 19,500 שקל בחודש לשווי ערך ל-16,250 שקל במונחי מורה רגיל.

עוד מודגש שעל המורה בחוזה האישי לעבוד 40 שעות בשבוע כדי להגיע למשרה מלאה, בעוד משכורת מורה רגיל מחושבת לפי 36 שעות בשבוע. כדי להשוות את השכר, יש אם כך להוריד 10% נוספים, כלומר 14,625 שקל בחודש למשרה מלאה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

על פי החוזה, המורה נדרש ללמד 60 דקות בכל שעה, בעוד מורה רגיל מלמד רק 45 דקות בשעה. כלומר על כל שלושה שיעורים שמלמד מורה רגיל, המורה בחוזה האישי נדרש ללמד ארבעה שיעורים. הוא יעבוד 40 שעות, שהם בעצם 53.3 שעות הוראה בשבוע למשרה מלאה. התנאי הזה מוריד עוד 25% מהשכר בהשוואה למורה רגיל, כלומר: 10,970 שקל בחודש.

עוד מוסבר בחוזה שהמורה לא זכאי לימי החופשה של מערכת החינוך, שהם מעבר לימי החופשה הנהוגים בכלל המשק. בנספח לחוזה יש פירוט של ימי החופשה המאושרים, וניתן להשוות אותם לימי החופשה המתוכננים לשנה הקרובה במערכת החינוך. מדובר ב-14 ימי עבודה נוספים: 3 ימים בגשר בין יום הכיפורים לסוכות, 8 ימים בחנוכה ויום נוסף בכל אחד מהחגים – פורים, חול המועד פסח ול"ג בעומר. בחישוב גס מדובר בתוספת של 6.5% משעות עבודה השנתיות, כך שהשכר היחסי צונח ל-10,300 שקל בחודש.

ואחרון, על פי החוזה המורה יקבל בנוסף לשכר הפרשות מעביד שהן חובה: קופת גמל כביטוח פנסיוני, קרן השתלמות, ימי הבראה והחזר הוצאות. אבל הוא לא יקבל תוספת שכר לגמול תפקיד, לא יעבוד בשעות "מילוי מקום" (למורים חסרים) ולא יעבוד שעות נוספות. על פי דוח הממונה על השכר במשרד האוצר (עמוד 29), שלושה מרכיבים אלה מהווים 14% מהשכר הממוצע של מורות ומורים בשנת הוותק הראשונה.

אם נוריד את הרכיב הזה – נגיע לכך שהשכר המקסימלי למורה בחוזה אישי במשרה מלאה הוא שווה ערך ל-8,650 שקל בחודש לפי תנאי העבודה של מורה בהעסקה ישירה. לשם השוואה, על פי דוח הממונה על השכר, השכר הממוצע של מורים הוא 14,672 שקל בחודש, והשכר הממוצע של מורים בשנת הוותק הראשונה הוא 11,439 שקל בחודש.

לכל זה צריך להוסיף שהמורה בחוזה אישי אינו מוגן על ידי הסכמים קיבוציים או על ידי ארגוני המורים. אין לו ביטחון תעסוקתי, משום שאין שום התחייבות להעסיקו בשנית לאחר חופשת הקיץ. הוא אינו רשאי לעבוד מהבית, גם לא ב"שעות שהייה", ועבודתו אינה נצברת לוותק או לשבתון.

מורים בחוזים אישיים הם עבדים מודרניים, משוללי זכויות והגנות. יו"ר הסתדרות המורים, יפה בן דוד, בהפגנת מחאה בתל אביב, ב-30 במאי 2022 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

אומנם מנהלת או מנהל בית הספר יכולים להחשיב לו עד 10 שעות בשבוע (מתוך ה-40) לטובת הכנת מערכי השיעורים, ישיבות צוות, קשר עם ההורים או משימות נוספות שהמנהל יבחר. אבל הם אינם חייבים לעשות זאת. מכאן שתנאי העבודה של המורה בחוזה אישי תלויים בטוב ליבם של המנהלים, כאמור ללא תמיכה של ועד עובדים או הסכמים קיבוציים.

בקיצור, מדובר בעבד מודרני בעל תואר שני במקצועות הנחשבים, משולל זכויות והגנות, שעובד הרבה יותר שעות בכיתות בהשוואה למורה רגיל, תמורת שכר מחפיר שנמוך בכמעט 3,000 שקל בחודש משכרו של מורה מתחיל בהעסקה ישירה.

אם התוכנית תיכשל, בשביל מה היא טובה?

כאן מתעוררת השאלה: מדוע משרד האוצר מפרסם תוכנית העסקה שכל בר-דעת מבין שאין לה שום סיכוי להתממש? היכן ניתן למצוא מומחים בעלי תואר שני במתמטיקה שיסכימו לעבוד בתנאים כל כך קשים בהשוואה לשאר המורים, תמורת שכר כל כך זעום?

כאשר הושקה התוכנית בגרסתה הראשונה לפני שנה, אמר שר החינוך שהתוכנית תאפשר "שילוב מומחים במערכת החינוך", לטובת "חיזוק איכות ההוראה בישראל", ועל מנת "להכניס מצוינות לתוך הכיתה". זה לא קרה.

על פי דוח הרשות הארצית למדידה והערכה במשרד החינוך, רק 31 מורים נקלטו בשנת הלימודים הקודמת במסגרת התוכנית לחוזים אישיים. בפורום קהלת, שתומך כמובן בהפרטה של העסקת המורות והמורים, טענו שהתוכנית נכשלה בגלל ארגוני המורים. אברום תומר מפורום קהלת הסביר בכתבה ב"ישראל היום": "זהו מחדל שנובע מכניעה של המשרד ללחצי הסתדרות המורים ומביורוקרטיה חונקת".

בכך, כישלון התוכנית מאפשר לסמן את שני האויבים המרכזיים של החינוך הקפיטליסטי: ועדי העובדים והפקידים במשרדי הממשלה. בתוכנית הנוכחית מציג משרד האוצר את החלופה, שהיא מערכת חינוך משוחררת מהתערבות של פקידי המשרד או של ארגוני המורים.

גם אם זה לא יתממש השנה, תמונת העתיד כבר מונחת על השולחן: מורים משוללי הגנות, שעובדים (כמו כל העובדים): 60 דקות בשעה, 40 שעות בשבוע, ובלי ימי חופשה מעבר לנהוג בכלל המשק.

ייבוש מערכת החינוך היא מדיניות, לא טעות

במשרד האוצר יש כנראה סבלנות רבה, שכן הם יודעים שייבוש איטי של מערכת החינוך יביא בסופו של דבר ליישום חזונם. מערכת החינוך תידרדר ותלך, עד שבסוף נתחנן שייתנו לנו 8,650 שקל תמורת 53.3 שעות הוראה בשבוע.

הנה שתי דוגמאות לייבוש האיטי:

שכר: שכר המורות והמורים בישראל נמוך באופן קיצוני מהשכר הממוצע במדינות OECD. נוכל לראות זאת בדוחות החינוך השנתיים של הארגון, לשנים 2005 ו-2025. בתחילת התקופה, למשל, שכר מורה מתחיל ביסודי היה מעט יותר מ-12 אלף דולר בשנה (במונחי כוח קנייה); בסוף התקופה השכר כמעט והושלש והגיע ל-33.5 אלף דולר בשנה. אבל למרות העלייה המרשימה, השכר נותר נמוך משמעותית מהשכר הממוצע של מורות ומורים במדינות OECD. הפער לרעת המורה הישראלי היה 12 אלף דולר בשנה בתחילת התקופה, ונותר 11 אלף דולר בסוף התקופה. המצב הזה נכון, פחות או יותר, גם בדרגות הגיל ובדרגות הוותק האחרות.

איכות כוח האדם: השכר הנמוך ותנאי העבודה הקשים מרחיקים רבים מלעבוד בבתי הספר. על פי פרסום עדכני של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש ירידה באיכות כוח האדם הפונה להוראה. בין 2012 ל-2026 חלה ירידה ניכרת בציון הבגרות של סטודנטים חדשים להוראה. ציון הבגרות של המורים בחינוך הממלכתי-עברי, למשל, היה גבוה בתחילת התקופה ב-30% מציון הבגרות הממוצע של השנתון, אך בסוף התקופה הוא היה נמוך ב-10% מהציון הממוצע של השנתון. אפשר לראות כי משנה לשנה, אלה הפונים ללימודי הוראה במכללות, מתוך כלל הבוגרים בעלי תעודת בגרות, מגיעים מחתך הישגים יותר נמוך.

לסיכום: מי שחרד לעתידה של מערכת החינוך הממלכתית, צריך להתנגד בקול רם וברור למהלכים של משרד האוצר. במקום לפרק את המערכת ולמלא את הכיתות במורים חסרי ניסיון ומשוללי זכויות ושכר, צריך להעלות את שכר המורות והמורים לפחות לרמת השכר בממוצע המדינות. משם, הגלגל יתהפך – יהיו יותר בוגרים איכותיים שירצו ללמוד הוראה ולעבוד בבתי הספר, והישגי המערכת ישתפרו.