newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מבריק, מסוכן ומסריח: התרגיל שנתניהו עשה לבג"ץ

ההסכם הקואליציוני בין נתניהו לגנץ פשוט משווע לביקורת משפטית, ויש סיכוי טוב שבג"ץ יבטל אותו בגלל הפגיעה האנושה בכנסת ובאופוזיציה. אך ייתכן שזה בדיוק מה שנתניהו רוצה – הזדמנות נוספת להסית נגד בג"ץ, שתעזור לו לשפר עמדות לקראת בחירות רביעיות

מאת:
השאירו תגובה
א א א

לפני כשבוע, כשכולנו הכנו את עצמנו לתקופת הימים הלאומיים, ובפרט לערב יום הזיכרון לשואה, נחתם הסכם קואליציוני בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין מי שמתעתד להחליפו, בני גנץ. בקרב הציבור יש כאלה שמקבלים את עצם החתימה וכאלה שלא מוכנים לקבל את הפשרות המוצעות בה, או, כפי שרבים סבורים, את הפרת הבטחות הבחירות המפליגות הכרוכות בה.

יש משמעות אדירה לעיתוי חתימת ההסכם, ומשמעות רבה גם לתוכנו. אני מבקש לשפוך מים צוננים, שלא לומר קפואים, על כל השיח סביב החתימה – בין אם נראה בה שערורייתית ובין אם ראויה.

יש שלוש נקודות בעייתיות מאוד בחתימה על ההסכם, ואני משער שלגבי שתיים מהן אין מניעה להגיש עתירה לבג"ץ – וכבר הוגשו כמה עתירות כאלה – שבהחלט עשוי לבטל אותו. כשההסכם יבוטל, תיסלל הדרך המהירה למערכת בחירות רביעית.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסיבת עיתונאים ב-12 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסיבת עיתונאים ב-12 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

נפתח במרכיב שאין ביחס אליו בעייתיות משפטית: מזה כמה ימים נשמעים קולות זועמים רבים מכיוונים פוליטיים שונים נגד ההחלטה להרחיב את הממשלה ואת מספר השרים ל-36 ולצרף כ-16 סגני שרים. ההערכה הכלכלית היא שעלות התוספת לממשלה המנופחת תגיע למאות מיליוני שקלים מתקציב המדינה.

נתניהו מכיר את התקשורת. הוא יודע שהדבר הקל ביותר יהיה לגרור אותה לשיח פופוליסטי על מספר השרים והמחיר התקציבי שישולם בעדם, במיוחד בעת משבר. הוא יודע שבאופן הזה הוא יסיט את תשומת הלב התקשורתית והציבורית משני המרכיבים האחרים, שבגינם בית המשפט עשוי לבטל את ההסכם.

מרכיבים אלה נוגעים לדריסת הרשות המחוקקת בידי הרשות המבצעת, תוך הפרה בוטה ואכזרית של עקרון הפרדת הרשויות (שהוא העיקרון שבשמו נדרש בג"ץ להפסיק להתערב). המרכיב הראשון הוא הקביעה שלא תקודם חקיקה ראשית או משנית בכנסת במהלך תקופת המשבר, ולפחות לתקופה של שישה חודשים מרגע שהושבעה הממשלה.

המשמעות היא שההסכם שמהווה יסוד להקמת הממשלה דורש ממנה לכפות על הכנסת לא לקיים את תפקידה הציבורי כריבון. כך לא תוכל הכנסת לקדם חקיקה בנושאים שונים, גם אם הם מצויים בקונצנזוס, כמו חקיקה נגד אלימות מגדרית. שלילת כוחה של הכנסת היא בגדר פגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית וחתירה תחת יסודותיה. על כך מסכימים אנשי שמאל וימין כאחד.

ומה יקרה אם מצב החירום יימשך מעבר לשישה החודשים המצוינים בהסכם? הרי הסמכות להחליט על מצב החירום והארכתו נתונה בידי הממשלה, שלהערכתי תיהנה מאוד ממצב שבו אין כנסת מתפקדת שתגביל את כוחה. סעיף כזה הוא פרצה עמוקה בחומת הדמוקרטיה שלנו, שגם כך נתונה במגננה, ולבית המשפט העליון תהיה, אם כן, עילה לפסול את ההסכם.

מוחקים את האופוזיציה

המרכיב השני, החמור עוד יותר מבחינת יחסי הרשויות, הוא מחיקתה המוחלטת של האופוזיציה. על פי ההסכם, האופוזיציה לא תוכל לקדם חוקים, כולל הצעות אי אמון בממשלה, ולמעשה הוא לא מותיר לה כל תפקיד בעשייה הפרלמנטרית. ועל כך אסביר:

ההסכם הקואליציוני מתייחס לחלוקת ועדות הכנסת בתוך הקואליציה. 14 ועדות יתחלקו בין בלוק הליכוד-חרדים (ואולי ימינה אם יבחרו להשאר), ובין גוש כחול לבן-רסיסי מפלגת העבודה. כל אחד מהגושים יקבל שבע ועדות. בכנסת ישראל יש 15 ועדות מתפקדות, כאשר החוק מחייב שרק ועדה אחת – הוועדה לביקורת המדינה – תהיה תמיד בידי האופוזיציה.

מניעת שליטה של האופוזיציה בוועדות היא בגדר הפרה של העיקרון הדמוקרטי שעל פיו גם למיעוט הפוליטי יש זכות לקחת חלק בניהול המדינה, במיוחד כאשר מדובר ברשות המחוקקת הנבחרת, שהיא, כאמור, הריבון במדינה. הסעיף הזה למעשה מוחק את האופוזיציה בכנסת ומאפשר לרוב לנהל את ענייני המדינה בלי להתחשב בדעת המיעוט.

בהלכה הדמוקרטית קוראים לזה "עריצות הרוב" וזה מצב דברים פסול מן היסוד, כך שגם בגלל מרכיב זה תהיה לבית המשפט העליון עילה להתערב ולבטל את ההסכם, החותר תחת ערכי הדמוקרטיה.

דוגמה לבעייתיות הזו היא, למשל, העובדה שוועדת הקורונה, שהוקמה על ידי כחול לבן ומנוהלת כיום על ידי ח"כ עפר שלח (יש עתיד), עתידה להימסר לידי חבר כנסת משורות הליכוד. משמעות הדבר היא שההסכם נוטל מידי האופוזיציה את היכולת לבקר את מהלכי הממשלה בתחום המשמעותי ביותר כיום לשלום הציבור. בלי ביקורת כזו יוכל מצב החירום להימשך עוד ועוד, ומשך הזמן שבו תהיה החקיקה בישראל חשופה לפגיעה יתארך.

נתניהו יודע שהוא למעשה כמעט מפציר בבג"ץ לבטל את ההסכם. הוא יודע שלבית המשפט העליון יהיה קשה מאוד לא להתערב. בכך חותר נתניהו לשני הישגים גדולים. הראשון בהם הוא משיכת זמן. גנץ איים שוב ושוב שאם לא ייחתם הסכם קואליציוני עד לנקודת זמן נתונה, הוא יפנה לכנסת כדי לחוקק חוקי משילות שימנעו מנתניהו להתמודד על ראשות הממשלה בבחירות נוספות. עד כה היה מדובר באקדח ריק מכדורים. כעת אין בו גם נוקר.

ההישג השני, החשוב עוד יותר מבחינת נתניהו, הוא הניצחון הציבורי. אם בג"ץ אכן יפסול את ההסכם, תהיה לנתניהו הזדמנות נוספת לשסות ולהסית נגד בג"ץ, ולהאשים אותו בעובדה שלא נחתם הסכם קואליציוני ואין ממשלה מתפקדת בישראל. אין ספק בכלל שאירוע כזה יככב במסע הבחירות של הליכוד, אם יהיה קמפיין נוסף כזה השנה.

הפגנת "הדגלים השחורים" מול הכנסת (צילום: אורן זיו)

הפגנת "הדגלים השחורים" מול הכנסת (צילום: אורן זיו)

הסקרים היום נוטים לטובת הליכוד וגוש הימין. הפער שבו נתניהו מוביל כיום לא מותיר סיכוי למפלגת אופוזיציה כלשהי להדביק אותו. יש לו אינטרס מיידי לצאת לבחירות, וכך גם לכל שאר חברי הגוש שלו. גם השר אריה דרעי, שהעניק לגנץ ערבות למימוש הסכם הרוטציה, יוכל לצאת ידי חובתו משום שנתניהו לא יפר כך את ההסכם.

המהלך של נתניהו, שתכליתו לאלץ את בג"ץ לבטל את הסכם הרוטציה, הוא אחד המהלכים הפוליטיים הנבזיים והמתוחכמים ביותר שנרקמו כאן מזה שנים, ואולי אי פעם.

מצד אחד, ללא חקיקה נגד שחיתות, ללא פיקוח של הכנסת ובעיקר בלי אופוזיציה מאוחדת, מתואמת ומתפקדת, נשקפת סכנה לכל שוחרי הדמוקרטיה במדינה. בג"ץ, במקרה כזה, עשוי להציל את הדמוקרטיה הישראלית לפרק זמן של כמה חודשים, אבל מצד שני, במצב כזה נשקפת סכנה חמורה אחרת לדמוקרטיה, מצדה של ממשלת נתניהו חדשה ומחוזקת שתקום אחרי מערכת בחירות נוספת.

אודי פלג הוא פעיל פוליטי וחברתי, סטודנט ויו"ר תא מרצ באוניברסיטה העברית

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

חיילים יוצאים מלבנון, אוגוסט 2006 (פייר תוג'מן / פלאש 90)

האדמה שחרכנו בלבנון ממשיכה להרעיל אותנו עד היום

מלחמות לבנון הפכו לטראומה ישראלית המודחקת אל תת-מודע קולקטיבי באמצעות אלימות שלטונית ומידע סלקטיבי, שערערו באופן חמור את אמון הציבור בשלטון. אותי זה הוביל לסרב לשרת בשטחים, כי הפסקתי להאמין למניעי ההנהגה הפוליטית והצבאית. 20 שנה לנסיגה, שורת הקברים עדיין דורשת תשובות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf