מהפך: כך התאחד מאבק מבקשי המקלט עם מאבקי השכונות
במשך שנים הנחת המוצא בשיח הציבורי הייתה שיש ניגוד אינטרסים בין מבקשי המקלט לתושבי דרום תל אביב. ארגוני הסיוע לא נלחמו בזה. בימין חגגו מזה. אבל עבודה יסודית של בניית סולידריות בשטח הובילה לשינוי היסטורי
ההפגנה במוצ"ש בכיכר רבין הביאה לשיאו תהליך פוליטי מרתק, חשוב, נכון והכרחי – תהליך החיבור בין המאבק בגירוש מבקשי המקלט לבין מאבק תושבי דרום תל אביב לצדק חברתי.
לקח לתהליך הזה שנים להבשיל. בהתחלה, כשהממשלה שלחה את מבקשי המקלט המשוחררים מהכלא בהמוניהם ישירות לתחנה המרכזית ויצרה את משבר הקליטה בדרום העיר, זה ממש לא היה מובן מאליו. ארגוני סיוע ותיקים, וכאלה חדשים שהוקמו במהרה כדי לסייע לאלפי האנשים ששרדו את המסע בסיני ונזרקו כאן בחוסר כל, כמעט ולא עסקו במצוקות של דרום העיר.
פעילי שמאל תושבי דרום העיר היו בין הראשונים ליצור את החיבורים האלה. כך היה עם שולה קשת מ"אחותי", שהקימה את "כח לקהילה" כיוזמה משותפת לתושבים ומבקשי מקלט. כך היה בעיר לכולנו, במאהל גן לוינסקי של המחאה החברתית, וגם בוועד הקהילתי של שכונת שפירא (בזמנו הייתי פעיל בו קצת).
אבל כל אלה לא הובילו את השיח, ובדיון הציבורי שהתמקד בזכויות האדם של מבקשי המקלט לא היה מקום למצוקה שנגרמה לתושבי השכונות מהתחרות על המשאבים, ומהכניסה של המוני גברים צעירים, עניים, במצוקה, לתוך החיים הקהילתיים של נווה שאנן.
מבקשות מקלט בהפגנה נגד הגירוש ובעד דרום תל אביב, כיכר רבין (חגי מטר)
לתוך החלל הזה נכנס הימין הקיצוני – ברוך מרזל, אלי ישי, מירי רגב, מאי גולן. מתוך פנייה למצוקה הממשית של תושבי השכונות הם טיפחו שיח של גזענות והסיתו לאלימות גזענית, לגירוש כולל, ללא התייחסות לבעיות האחרות והחמורות לא פחות של דרום העיר: תשתיות מוזנחות, התחנה המרכזית החדשה, ג'נטריפיקציה, מחסור בחינוך עיוני ראוי, זיהום, גישה סלחנית של המשטרה לאלימות מינית ולסחר בסמים קשים בשטחים ציבוריים – ועוד.
הימין הקיצוני לא הצליח לסחוף את השכונות. במבחן הקלפי של הבחירות הארציות, פעם אחר פעם הוא נכשל. אבל הוא כן הצליח לקבע את השיח הציבורי כשיח דיכוטומי: מבקשי המקלט והשמאל בצד אחד, תושבי השכונות הימנים בצד שני. זו הייתה הנחת המוצא של דיונים פוליטיים בנושא במשך שנים, ונתניהו טיפח והרוויח מהשיח הזה. גם כשארגוני הסיוע הבינו בשנתיים האחרונות לאן נושבת הרוח, התחילו לשנות מדיניות, לתמוך בפיזור מבקשי מקלט ולנסות ליזום שיתופי פעולה עם השכונות – הצלחתם הייתה מוגבלת, והשיח לא השתנה.
עד הקמפיין הנוכחי. ההפגנה הראשונה שארגנו פעילות "אחותי" עם "עומדים ביחד", ושטבעה את המונח ושם הקמפיין "דרום תל אביב נגד הגירוש", הכתיבה את הטון. אחר כך הגיעו ההפגנה הגדולה ברחוב לווינסקי והפגנת הנשים, בהן השיח הפוליטי השמאלי שמדבר על מצוקות כל התושבים גבר על ההפרדה, בהובלה משותפת של נשים מזרחיות ומבקשות מקלט. הטלוויזיה החברתית תרמה לתהליך הזה רבות באמצעות סקר הרחוב שלהם, ואחריו הסקר הטלפוני שגילה שרוב תושבי דרום העיר דורשים בדיקה עניינית של בקשות מקלט ומתנגדים לגירוש פליטים. הכישלון של שפי פז לגייס המונים להפגנותיה העיד גם הוא על חולשת הטיעון של הימין.
> הגירוש הוא חורבן הבית השלישי שלנו, תושבי דרום תל אביב
צעירות ישראליות בהפגנה נגד הגירוש ובעד דרום תל אביב, כיכר רבין (חגי מטר)
ההפגנה אמש הייתה כבר חגיגה של הצלחת בניית הסולידריות הזו בין קבוצות שונות, כשבפעם השנייה ברצף יוצאים עשרות אלפים סביב מסר מאחד: מבקשי מקלט ממדינות שונות, תושבות דרום העיר, הפנתר השחור ראובן אברג'יל, פעילים אתיופים כאבי יאלו, אנשי דת ומוזיקאים, פעילי ארגוני זכויות אדם ותנועות נוער ופעילי מפלגות – כולם התכנסו יחד תחת המסר המאוחד של שיקום שכונות לצד התנגדות לגירוש. שוב ושוב תיארו על הבמה ובסרטונים שהוצגו את המציאות היום-יומית של מי שחיים אלה לצד אלה, עובדים ביחד, קונים אלה מאלה, ומעוניינים בטובתו זה של זה.
יש הרבה מה ללמוד מהמהלך הפוליטי שקרה כאן, שנדרשו שנים של שיח חירשים וכשלונות כדי להגיע אליו. בינתיים, המאבק נמשך. הגירוש כבר הוקפא, כהצלחה מוחשית ראשונה של הקמפיין, ועכשיו רק צריך להמשיך עד שיבוטל סופית – ועד שהמדינה והעירייה יתחילו להשקיע ברצינות בדרום העיר. למען כל מי שחי פה.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
