newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מבצע "ההרעבה וההשמדה" יוצא לדרך: תרחיש (לא) דמיוני

לגיורא איילנד ולעוזי רבי יש תוכנית: בדרך לניצחון המוחלט, צה"ל יורה לתושבי צפון עזה להתפנות, "למען ביטחונם". על המסרבים יוטל מצור, עד לכניעה או למוות, העלול לגבות עשרות אלפי קורבנות. בין אם התסריט יתממש ובין אם לא, העובדה שהוא בכלל נהגה מעידה על המקום שהגענו אליו  

מאת:

תסריט "ההרעבה וההשמדה" איננו מופרך. פליטים פלסטינים על חוף ח'אן יונס, 15 בספטמבר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

הנה תסריט שעשוי להתממש בקרוב.

התאריך הוא אוקטובר, נובמבר או דצמבר 2024, אולי תחילת 2025. הצבא זה עתה פרסם את פקודת מבצע "סדר וניקיון" שאמור להתנהל בצפון רצועת עזה, באזור שבין ציר נצרים עד הגבול הצפוני של הרצועה. על פי הנחיות מחלקת הדין הבינלאומי בצבא (דבל"א) והיועצת המשפטית לממשלה, המטרות הרשמיות של המבצע מדברות על פינויים הזמני של כל תושבי השטח הזה "למען ביטחונם האישי", שכן "צה"ל עתיד בימים הקרובים לפעול באופן משמעותי בעיר עזה, ומעוניין להימנע מפגיעה באזרחים", בדומה להנחיה שפרסם הצבא ב-13 באוקטובר 2023 ליותר ממיליון הפלסטינים שהתגוררו אז בעיר עזה וסביבותיה. אבל לכולם ברור שהפעם, מדובר במשהו אחר.

אף שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, יואב גלנט, שומרים על עמימות לגבי המטרות האמיתיות של המבצע, שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', והשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כמו גם שרים אחרים בימין, אומרים בגלוי שמדובר למעשה ביישום תוכנית "פורום המפקדים והלוחמים במילואים", שיזם האלוף במיל' גיורא איילנד, המדברת על דרישה מכל התושבים בצפון הרצועה לעזוב אותו תוך שבוע, ועל הטלת מצור מלא על האזור, כולל מניעת אספקה של מים, מזון ודלק, עד לכניעתם של מי שיישארו בו, או למותם מרעב. "להוציא את כל האוכלוסייה האזרחית מהצפון, ומי שיישאר שם דינו כדין מחבל והוא יעבור תהליך של הרעבה או השמדה", כפי שפירט פרופ' עוזי רבי, מרצה בכיר ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב, בראיון. בצבא יש המכנים בחיבה את הפעולה בשם "מבצע רבי איילנד", שילוב שמותיהם של שניים מהוגיו.

לפי דיווח של עמית סגל, כבר באוגוסט התחילו שרים בממשלה ללחוץ כדי "לנקות" את צפון הרצועה.

אולם משהו משתבש בתוכניות. עשרות אלפי פלסטינים אכן נוהרים דרומה, אבל רבים מבין 300 אלף התושבים שנותרו לחיות בין ההריסות של העיר עזה וסביבותיה, מסרבים לעזוב. אם משום שראו מה נפל בגורלם של תושבי עזה, שעזבו בתחילת המלחמה מתוך אמונה שמדובר בפינוי זמני, ונעים ונדים עד היום באוהלים בדרום הרצועה, בלי שיש להם מקום מוגן או תקווה לחזור; אם משום שהם חוששים מחמאס, שמתנגד בתוקף לעזיבה של עזה וקורא לתושבים לסרב להוראות הפינוי; ואם משום שהם מרגישים שכבר אין להם מה להפסיד.

כך או כך, הצבא – נאמן ללוח הזמנים המקורי שלו – מטיל כעבור שבוע מצור מוחלט על מאות האלפים שנשארו בעזה. לוחמי חמאס – במסמך איילנד העריכו שבצפון הרצועה נותרו עוד 5,000 לוחמים, אבל איש לא באמת יודע מה מספרם האמיתי – מסרבים להיכנע. ישראל ממשיכה לטעון שהיא עומדת בדרישות החוק הבינלאומי, שכן היא מאפשרת לאזרחים לעזוב, אבל בתקשורת העולמית לא קונים את הטענה הזו מול מראות הרעב ההמוני שיוצאים מהעיר עזה. "נמות ולא נעזוב", אומרים תושבים למצלמות.

הפרשנים בטלוויזיה לא משוכנעים שהמהלך הזה יכריע את המלחמה, אבל הם מסכימים שבמצב שנוצר, הוא עדיף על המשך גרירת הרגליים בעזה. פה ושם נשמעים באולפנים קולות המזהירים מפני הפגיעה ביחסי הציבור ובמעמדה הבינלאומי של ישראל בעולם, אם "מבצע ההרעבה והשמדה" יימשך, אבל בסקרים המהלך הזה זוכה לרוב ברור. פלסטינים אזרחי ישראל, שמנסים למחות נגד רצח העם בעזה, נעצרים ברגע שהם מעלים פוסט בנושא, והפגנות של שמאל רדיקלי מדוכאות בכוח.

שר החוץ האמריקאי, אנתוני בלינקן, מביע דאגה מהמהלכים הישראליים, מזכיר שארה"ב מחויבת לשלמות הטריטוריאלית של עזה ולפתרון שתי המדינות, ומזהיר שהפעולה הזו עלולה לחבל בהסכם לשחרור החטופים, אבל נתניהו לא מתרגש. תחת לחץ הימין, שרואה בגירוש תושבי עזה הזדמנות בלתי חוזרת להחריב אותה ולהקים במקומה התנחלויות, או לכל הפחות ליצור "זעזוע וייאוש בדעת הקהל הפלסטינית, כשעזה תיפול", כפי שנכתב בדיווח של עמית סגל, הצבא מתחיל את שלב ההשמדה שעליו דיבר פרופ' רבי.

מכיוון שהצבא נתן לאזרחים אפשרות לעזוב את עזה, הוא מתייחס לכל מי שנשאר בעיר כמחבל, ברוח הדברים שאמר ל-ynet מפקד טייסת המל"טים בחיל האוויר אגב הפעולה לחילוץ החטופים בנוסייראת. "מי שלא ברח, גם אם הוא לא היה חמוש – מבחינתנו היה מחבל", אמר סא"ל א'. "כל מי שהרגנו, היה צריך להיהרג". אנשי חמאס מנסים להתנגד, אבל הם מוכרעים על ידי הכוח הישראלי האדיר והעדיף.

מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן (צילום: משרד החוץ האמריקאי)

מביע דאגה. מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן (צילום: משרד החוץ האמריקאי)

עזה נחרבת לחלוטין, ובין החורבות מוטלות גופותיהם של אלפי או אולי עשרות אלפי פלסטינים. איש אינו יודע את המספר המדויק, משום שהאזור נשאר "שטח צבאי סגור". מבצע "סדר וניקיון", מבצע ההרעבה וההשמדה, מוכתר כהצלחה. הצבא, כפי שמוצע בתוכנית איילנד, מתכונן לשחזר את ההצלחה במבצעים דומים בח'אן יונס ודיר אל-בלח. בתיאום עם מפקדי שטח, כנראה ללא אישור המטכ"ל, גרעיני ההתנחלות המחודשת בעזה, שהכינו את עצמם בחודשים האחרונים, מתחילים להקים נקודות ראשונות באזורים ש"טוהרו" .

אין שום ודאות שהתרחיש הזה יתממש. הוא יכול להיעצר בכל מיני תחנות: הצבא לא משדר שיש לו תיאבון לכיבוש מלא של עזה ולהקמה מחדש של הממשל הצבאי בה, ולכן עשוי להתנגד גם לגרסה ה"רכה" של תוכנית איילנד, כלומר לחלק של ההרעבה והגירוש, בלי החלק של ההשמדה. הצבא גם מודע לכך שפעולה נרחבת מהסוג הזה עלולה להביא להוצאתם להורג של החטופים החיים, כפי שקרה ברפיח, והוא לא רוצה להיות אחראי להרג חטופים. הוא גם חושש שפעולה נרחבת מהסוג הזה בעזה עלולה להביא לתגובה חריפה של חזבאללה, ולפיכך למלחמה עצימה בשתי חזיתות, ואולי יותר (תימן, עיראק, אולי סוריה).

עם כל הסלחנות של הממשל האמריקאי למהלכים בעלי אופי ג'נוסיידי של ישראל בעזה, ייתכן שהרעבה של עשרות אלפי פלסטינים, שלא לדבר על השמדה שלהם, יהיה יותר מדי אפילו בשביל הנשיא הציוני ג'ו ביידן, וסגניתו קמלה האריס, המועמדת לנשיאות, המדברת שוב ושוב על ה"סבל" הפלסטיני. זה בהחלט עשוי להיות המהלך שכמעט יכריח את בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) להכריז שישראל מבצעת ג'נוסייד, ויזרז את בית הדין הבינלאומי הפלילי (ICC) להוציא צווי מעצר, ולא רק לנתניהו ולגלנט. מדינות באירופה, שעד עכשיו ישבו על הגדר בנוגע לסנקציות על ישראל, עשויות לרדת ממנה. נתניהו עשוי להגיע למסקנה שעם כל רצונו להיענות לימין, המחיר הבינלאומי של פעולה כזו יהיה גבוה מדי.

גם החברה הישראלית עשויה להציב מכשולים בפני מימוש התוכנית. הפגנות הענק של השבועות האחרונים הם ביטוי לחוסר האמון של חלקים נרחבים בציבור היהודי בהבטחות ל"ניצחון מוחלט", או בכך ש"רק לחץ צבאי ישחרר את החטופים". בהנהגת משפחות החטופים – שעברו רדיקליזציה מאז רצח ששת החטופים על ידי חמאס במנהרה ברפיח – מאות אלפי ישראלים, כך נראה, רוצים לא רק לראות את החטופים בבית, אלא גם לשים את המלחמה מאחוריהם. תוכנית "רבי-איילנד", שבסבירות גבוהה תביא להרג חטופים ובוודאות תאריך את המלחמה בעזה ותהפוך את הכיבוש הישראלי בה למצב של קבע, עשויה להידחות על ידי מאות אלפי המפגינים בדיוק מסיבות אלה.

אבל צריך גם להודות שתסריט "ההרעבה וההשמדה" הוא לא מופרך. מאז 7 באוקטובר, החברה הישראלית עברה תהליך מואץ של דה-הומניזציה כלפי הפלסטינים, וקשה לראות סירוב נרחב בצבא לבצע מהלך כזה, אם אכן יוחלט עליו, בוודאי אם יוצג בשלבים: קודם אפשרות לפינוי התושבים מעזה, אחר כך מצור על מי שנשאר, ורק בסוף חיסול של ה"התנגדות". זו לא רק נקמה על הזוועות שחולל חמאס ב-7 באוקטובר, והוא אכן חולל זוועות שאין להתכחש להם. בתוך ההיגיון המסדיר את היחסים מול הפלסטינים רק באמצעות "הרתעה", הדרך היחידה להחזיר את ה"הרתעה" אחרי ההשפלה של 7 באוקטובר היא באמצעות ריסוק מוחלט של הקולקטיב הפלסטיני, על הערים שבנה והמוסדות שהקים.

תוכניות כמו אלה של איילנד ורבי אינן תלושות מהמציאות. הגו אותן אנשים בעלי השפעה, שבאים גם מחוגים שמחוץ למעגל ה"משיחי" של סמוטריץ' – בן גביר. עצם העובדה שהצעות גלויות להרעבה והשמדה של מאות אלפי אנשים הן נושא לדיון, שאפשר להביע עמדה בעדן או נגדן, מלמדת על המקום שישראל נמצאת בו.

הבהרה:

הטקסט נערך כדי להבהיר שבתוכנית "ממשטר רצחני לחברה מתונה: התמרה ושיקום של עזה אחרי חמאס" שהוזכרה בכתבה המקורית אין תמיכה בהרעבה או השמדה, אף שאחד ממחבריה הביע תמיכה בתוכנית איילנד ואף קישר בין שתי התוכניות  

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

התגברנו על הרבה משברים, אבל דבר לא דמה ל-7 באוקטובר ולמה שקרה לאחריו. גרפיטי על חומת ההפרדה באבו דיס (צילום: מלאני פידלר / פלאש90)

"אף צד לא ייעלם". שיחה בין שותפים לדרך משני עברי המלחמה

עאוני אל-משני ומירון רפופורט הקימו לפני יותר מעשור ארגון המציע מתווה ייחודי לפתרון הסכסוך. בתום שנה למלחמה הם מדברים על השלכותיה על שתי החברות, על העבר והעתיד, ועל עצם ההיתכנות של שותפות ישראלית-פלסטינית במציאות שטופת שנאה ונקם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf