לפני ששר החינוך מלמד את השואה לילדי הגן שיתחיל לסייע לניצולים

את לקחי השואה לא צריך ללמוד, אלא לחיות. במדינה שבה אפליה, אלימות ופערים חברתיים הם מדיניות ממשלתית אי אפשר לחנך לרגישות וסובלנות

מאת:

לקראת יום השואה פרסם משרד החינוך תוכנית לימודים רב שנתית להוראת השואה בגנים ובבתי הספר. זה לא במקרה. הממשלה הזאת, וקודמותיה, ספגו ביקורת על יחסם המשפיל לניצולי השואה ועל חוסר המעש ואוזלת היד במתן סיוע סוציאלי לאלה שכה זקוקים לכך. והנה הגיעה הישועה בדמותה של תוכנית לימודים.

מדוע אנו נדרשים לתוכנית לימודים? את זה לא צריך לנחש, זה כתוב במבוא לתוכנית. ארבע מטרות לתוכנית של משרד החינוך. שתיים מהן עוסקות בהשכלה, ומכוונות לתלמידים בכיתות הגבוהות: הכרת סיפור השואה והכרת העולם היהודי שאבד.

המטרה השלישית של התוכנית היא: "יצירת אמפתיה כלפי קורבנות השואה". קראתם נכון, אמפתיה כלפי קורבנות השואה. ראש הממשלה, שר האוצר ובעלי שררה אחרים כנראה משוחררים מתוכנית זאת, אבל ילדי הגן ובית הספר היסודי, שישירו בתוף מרים: "אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה" – אצלם יש ליצור אמפתיה.

ישאל השואל: ומה עשיתם למען ניצולי השואה? ונוכל להשיב: הו, הנושא אינו יורד מסדר היום שלנו, חרוט על לוח ליבנו, הנה: כתבנו תוכנית חינוכית לילדי הגן. מצפוננו מורק וטוהר.
אולי, אני מוסיף רעיון, שילדי הגנים יאכילו את הניצולים הרעבים, כמשימה לימודית.

והמטרה הרביעית? טוב ששאלתם, כי לגרנדיוזיות אין גבול. מטרתה הרביעית של תוכנית לימודי השואה בגנים ובבתי הספר היא: "טיפוח רגישות אנושית".

רגישות למי? גם לזה יש תשובה בתוכנית: "חיזוק ערכי הסובלנות והרגישות לאחר, תוך שאיפה לכינון חברת מופת". מגוחך לחשוב שילדי הגן ותלמידי בתי הספר יפתחו רגישות אנושית וסובלנות לאחר במדינה שבה נשים מודרות בפני גברים, ערבים מופלים ביחס ליהודים, פלסטינים חיים תחת משטר כיבוש, פליטים נאסרים ללא משפט, עניים נזרקים לרחוב ועוד כהנה וכהנה עוולות. אם יש משהו שמציאות החיים שלנו מלמדת את הילדים, הרי זה הבוז לאחר. אבל שרי הממשלה לא נדרשים ללמוד את תוכנית הלימודים, או לקיים את מטרותיה. זאת הרי תוכנית לילדי הגנים.

מפתחי התוכנית (משרד החינוך ויד ושם) כותבים על עצמם בגאווה גלויה במבוא לתוכנית כי "תחושת שליחות היסטורית אפיינה את כל העוסקים במלאכה". כלומר במלאכת כתיבת התוכנית. שליחות היסטורית? אולי השליחות ההיסטורית היא לתקן את העוול כלפי כל האחרים וכל האנושיים בחברה?

כל אלה מעידים, לדעתי, על חולי מרכזי בעולמנו: שמראית העין חשובה מהמהות, והדיבור על- מתעלה מעל החיים את-.

את לקחי השואה לא צריך ללמוד, אלא לחיות. צריך לממש ולקיים אמפתיה לאנשים בחיים האמיתיים והיומיומיים. אין שום צורך לנסח מילים גבוהות על רגישות אנושית, במקום שבו הרגישות הזאת קיימת. ואם אינה קיימת, יתכבד נא שר החינוך ויפעל במפלגתו ובממשלה לקיימה.

מצפוננו לא יהיה נקי ולא טהור כל עוד מתקיים עוול, ותוכנית לימודים לילדי הגן אינה הדרך לתקן זאת.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
משפחה פלסטינית בבית להיא שבצפון הרצועה התעוררה לבית מוצף לאחר לילה של גשמים כבדים. (צילום: מוחמד זאנון)

משפחה פלסטינית בבית להיא שבצפון הרצועה התעוררה לבית מוצף לאחר לילה של גשמים כבדים. (צילום: מוחמד זאנון)

בתמונות: הצפות קשות בעזה בעקבות הגשמים הכבדים

הגשמים הרבים שירדו במהלך סוף השבוע הציפו את הרצועה ואילצו עשרות משפחות לעזוב את בתיהן. עיריית נוסייראת קראה לתושבים המתגוררת בקרב שפך ואדי עזה לנקוט במשנה זהירות או להתפנות מהבתים, לאחר שישראל פתחה את הסכר בוואדי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf