newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למבקר המדינה: חשיבה ביקורתית זו תרבות, לא שיעור בכיתה

מבקר המדינה "חשף" שתוכניות הלימוד במשרד החינוך לא מקדמות "מיומנויות למידה". זה נכון, אבל המבקר חיפש במקום הלא נכון. בשביל מיומנויות למידה צריך לומד עצמאי ומורה עצמאי, כל הדברים שמשרד החינוך נלחם בהם

מאת:

דוח מבקר המדינה שפורסם השבוע בנוגע למשרד החינוך מעלה שתי טענות מרכזיות: האחת שבמשרד החינוך לא נעשתה עבודת מטה מסודרת לתכנון הרפורמה ללמידה משמעותית, ולהובלתה. זה כשלעצמו אינו חדש, ומופיע בדוח המבקר משנת 2018 (כתבתי על כך בנפרד).

הטענה השנייה היא, שלנוכח התכנון הלקוי, תוכניות הלימודים בבתי הספר התיכוניים אינן מקנות לתלמידים את מיומנויות המאה ה-21, ובכך משרד החינוך נכשל בהכנת הבוגרים לשוק העבודה.

מיומנויות למידה צריך להתחיל לרכוש בבי"ס יסודי, לא בתיכון. תלמידים נבחנים בבגרות (צילום: נועם ריבקין פנטון / פלאש 90)

מיומנויות למידה צריך להתחיל לרכוש בבי"ס יסודי, לא בתיכון. תלמידים נבחנים בבגרות (צילום: נועם ריבקין פנטון / פלאש 90)

על טענה זאת אני מבקש להעיר:
1. האתגר הוא מורכב: המיומנויות אינן נלמדות לעצמן. התרגול שלהן בכיתה נעשה באמצעות הוראה ולמידה של התכנים. לכן זאת שאלה של תרבות הוראה ולא של תכנון תוכניות לימודים.
2. התחלה ביסודי: מיומנויות והרגלי למידה רוכשים מתוך תרגול רציף לאורך השנים, ולכן מוקד הביקורת צריך להיות בתרבות ההוראה בבתי הספר היסודיים ולא בתיכונים.
3. מטה המשרד תחילה: המיומנויות שמדובר בהן (כמו חשיבה ביקורתית) אינן מיושמות בתרבות הארגונית של משרד החינוך פנימה. איך אפשר לצפות מהמורים את מה שלא קיים אצל מטה המשרד?
4. תגמול הוגן למורים: תרבות ההוראה הרצויה משנה לחלוטין את סדרי העבודה של המורות והמורים. לא סביר לדרוש שהם יתקנו את העולם בהתנדבות!

לא קשור לשוק העבודה

הבדיקה של מבקר המדינה במשרד החינוך נעשתה תחת הכותרת: "היערכות לשוק העבודה המשתנה" ובהקשר של "מיומנויות המאה ה-21". כדי לשים דברים במקום הנכון, האתגר לתכנן לימודים בדגש על מיומנויות (ולא על תוכן) אינו חדש, ואינו קשור דווקא למהפכה הדיגיטלית שלכאורה מחליפה את המהפכה התעשייתית.

כבר בשנת 1670 כתב המחנך יוהאן קומניוס: "אנחנו חייבים לוודא שהתלמידים מסיימים את בית הספר לא עם סידרה של ספרים שלמדו, אלא עם שכל, לב, לשון וידיים שחונכו כראוי". שֶכֶל מייצג את מיומנויות החשיבה, לב את המיומנויות הרגשיות-חברתיות, לשון את מיומנויות השפה, וידיים את המיומנויות המוטוריות.

המיומנויות של הלומד העצמאי הן עניין העומד במהות החינוך מאז ומתמיד, והקושי ליישם אותן בכיתה הוא תרבותי, ולא קשור רק לעבודת המטה הקלוקלת של משרד החינוך.

מיומנויות החשיבה נדחו כי הן פגעו בציוני התלמידים

כדי להדגים את הקושי הנה סיפור שמופיע בדוח המבקר: החל משנת 2006 הובילה פרופ' ענת זוהר, אז בתפקיד יו"ר המזכירות הפדגוגית, את רפורמת "אופק פדגוגי", שעיקרה: יישום מיומנויות חשיבה מסדר גבוה בתוכניות הלימודים ובכלי ההערכה. הרפורמה כשלה, כי משרד החינוך נבהל מהקשיים שעוררה.

במסגרת הרפורמה הודרכו המורים והמורות לכלול במבחנים יותר שאלות הבודקות יכולות חשיבה, על חשבון שאלות הבודקות שליטה בתוכן. אני ממציא דוגמה לשם ההמחשה: בשאלת שליטה שואלים, למשל, מהן הסיבות לפרוץ מלחמת העולם הראשונה? או שהתלמיד יודע וזוכר, או שלא. בשאלה המדגישה יכולת ניתוח מידע אפשר לשאול: קיראו את הקטע הבא, וציינו מה הן הסיבות המוזכרות בטקסט לפרוץ מלחמת העולם? זה כל ההבדל.

אלא שכבר מתחילה, היקף היישום היה מצומצם: רק 5 עד 20 אחוזים מהשאלות בבחינות הבגרות היו שאלות חשיבה ולא שאלות שליטה. די מהר התברר שהתלמידים מתקשים בשאלות אלה, וממוצע הציונים בבגרות נפגע. כתוצאה מכך חלקן של שאלות החשיבה הלך ופחת, והן הפכו לשאלות בחירה. בסופו של דבר, כפי שקובע המבקר: "התלמידים יכולים לעבור בהצלחה את בחינות הבגרות אף אם לא השיבו על שאלות אלו" (עמ' 120).

חזרנו אם כך אל נקודת ההתחלה לא משום שהשאלות בבגרות היו שגויות, אלא משום שיכולות חשיבה מחייבות שינוי בתרבות ההוראה בכיתות, כפי שאציג.

שאלה של תרבות הוראה ולא של תכנון לימודים

המבקר בחן את תוכניות הלימודים, ובדק כמה פעמים מוזכרות המיומנויות במסמכים באופן מפורש או עקיף. הבדיקה הזאת לא הוגנת. לדוגמה: תוכנית הלימודים בשפה (חינוך לשוני) מושתתת כולה, מראשית ועד אחרית, על מיומנויות שפתיות. יש כמה עשרות מהן, כגון: הבנת סימני הפיסוק, יכולת הנמקה של עמדה, זיהוי קשרים סיבתיים נרמזים בטקסט, יכולת תיאור אירוע, ועוד ועוד. אי אפשר לטעון שתוכנית הלימודים בשפה אינה מקנה מיומנויות (עמודים 103, 110 בדוח המבקר), משום שאין דבר אחר שהיא מקנה.

כך גם בוודאי נכון לגבי תוכנית הלימודים במתמטיקה, שכולה מיומנויות מתמטיות. למעשה, אין תוכנית לימודים שאינה מזמנת תרגול מיומנויות, משום שהמיומנויות אינן נלמדות לעצמן. אין דבר כזה שיעור "חשיבה ביקורתית" בלי תוכן שאותו ניתן לבקר. התוכן נושא על גבו את תרגול המיומנויות.

לכן אין צורך לבדוק אם המיומנויות מוזכרות בתוכניות לימודים. במקום זאת צריך לבדוק אם יש תרבות של עצמאות בהוראה ובלמידה בכיתות. תרבות שמאפשרת לתלמידים להתנסות במיומנויות השונות, ובכך מתרגלת אותן (את המיומנויות) ומקדמת אותם (את התלמידים).

מיומנויות רוכשים מגיל צעיר ולא רק בתיכון

אם כבר מדברים על תרבות של עצמאות: המבקר בדק את הופעתן של המיומנויות במבחנים ובתוכניות הלימודים של בתי הספר התיכוניים. גם זאת טעות, לדעתי, שכן לומד עצמאי לא יכול להופיע יש מאין בגיל 16. נדרשים חשיפה ותרגול הדרגתיים למשך זמן ממושך, על מנת שהתלמידים ירכשו את הרגלי ההוראה והלמידה המתאימים.

נדרשת גם הבשלה פסיכולוגית ופיזיולוגית אל תוך היכולות האלה. זה קשור להתפתחות הגוף (מיומנויות מוטוריות), האישיות (מיומנויות רגשיות וחברתיות) והמוח (מיומנויות שכליות).

לכן לא צריך לבדוק כמה שאלות חשיבה יש במבחני הבגרות, אלא אם יש תרבות של עצמאות בבית הספר היסודי!

אין תרבות של עצמאות בהוראה

אבל מאיפה שתהייה תרבות של עצמאות בבתי הספר היסודיים, אם התרבות הזאת לא קיימת במערכת החינוך כולה, ובטח שלא במטה משרד החינוך. אין מורה עצמאי בבית הספר היסודי במערכת החינוך, אז מהיכן שיופיע הלומד העצמאי?

למשל, המבקר מצא שבארבעה מסמכי מדיניות שנכתבו במשרד החינוך, בשנים 2016 עד 2019, יש הגדרות שונות של המיומנויות הנדרשות. נמצאה רק מיומנות אחת (!) שמופיעה בעקביות בכל המסמכים. למרבה האירוניה, המיומנות האחת היא "חשיבה ביקורתית". דווקא זאת המיומנות שהכי מפחידה את משרד החינוך, והוא פועל נגד מורים ומנהלים שמעזים לחשוב על חינוך באופן ביקורתי.

דוגמה אחרונה: אחד היישומים שנקבעו לקידום העיסוק במיומנויות היא הערכה חלופית. פירוש הדבר ש-30 אחוז מציון התלמידים לא ייקבע בבחינה, אלא על ידי משימות מורכבות שהתלמידים יבצעו, ובתוך כך יתרגלו מיומנויות לומד עצמאי. מצוין! אלא שהמורים נדרשים לזמן עבודה רב כדי לתכנן את המשימות, ללוות את התלמידים בעבודתם העצמאית, ולבדוק את התוצרים.

מי העניק למורות ולמורים את הזמן לביצוע הערכה חלופית? ומי העניק למורות ולמורים פינת עבודה שקטה כדי לבצע את עבודתם? אף אחד.

על כן, שורה תחתונה: בכל הקשור להוראה המאפשרת תרגול מיומנויות, משרד החינוך נכשל בשינוי תרבות ההוראה ביסודי, ולא בשינוי מסמכי תוכניות הלימודים בתיכונים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf