לבכות בלי קול: הרעב מכה בילדים בצפון עזה

הירקות המעטים שמגיעים לשווקים נמכרים במחירים מופקעים. ילדים בתור לאוכל בדרום הרצועה, אפריל 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

כשסעיד דרוויש, בן 10 חודשים, מנסה לבכות, כבר אין לו כוח להשמיע קול. עיניו השקועות ועורו החיוור מעידים כי בטנו ריקה להכאיב. הוא כמעט לא אכל בשבועות האחרונים. בשעה שצפון רצועת עזה שוב עומדת בפני מחסור חמור במזון, במים ובתחליף חלב לתינוקות כתוצאה מהמצור הישראלי ומהמשך הפצצות הצבא, סעיד הוא אחד מילדים פלסטינים רבים שגופם מתכלה מרעב.

>> המילים האלה נכתבות מתוך רעב, והאנרגיה שלי אוזלת

הרופאים בבית החולים כמאל עדוואן בעיר בית לאהייה אומרים שסעיד סובל מתשישות קיצונית, רזון ואנמיה. אביו, ח'ליל, יושב לצד מיטתו, ומחכה בחרדה שמצבו של סעיד ישתפר. לבו שבור מכאב וחוסר אונים להקל על סבלו של בנו.

"הבן שלי מתעורר ובוכה כל לילה מרוב רעב, אבל אני לא מצליח למצוא שום דבר להאכיל אותו", אומר ח'ליל למגזין 972+. "כל מה שאני יכול להביא לו אלה חתיכות לחם, אבל גם זה נעשה נדיר".

ח'ליל חושש שסעיד יצטרף לרשימה של יותר מ-30 ילדים פלסטינים בעזה שכבר מתו מתת תזונה ומהתייבשות בחודשים האחרונים. בחודש מרץ הוכרז שצפון הרצועה עומדת בפני סכנת רעב. עכשיו, על פי ארגון הבריאות העולמי, "חלקים נרחבים" מהאוכלוסייה בעזה חווים "תנאים של רעב קטסטרופלי". רק בבית החולים כמאל עדוואן, 50 ילדים מטופלים בגלל תת תזונה קיצונית.

הנדירוּת של הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה פירושו הוא שלמשפחות רבות אין גישה למצרכי יסוד. בצפון, אומר ח'ליל, "אין אורז, ירקות או קמח. אם חלק מהמצרכים האלה נמצאים (בשוק), המחירים מטורפים. רוב האנשים לא יכולים להרשות אותם לעצמם". מה שמחמיר את המצב הוא שאימו של סעיד נפצעה בהתקפה הישראלית האחרונה בג'באליה, והיא לא מסוגלת להניק אותו.

במיטה סמוכה לזו של סעיד שוכב מחמוד סאפי, בן 18 החודשים, שסובל מתת-תזונה כתוצאה מאנמיה. "המחלה מתפשטת ללא רחמים בגוף הקטן של הבן שלי", אומר מוסטפה, אביו של מחמוד. "אני לא יודע מה לעשות עם הבכי המר שלו".

מחמוד הוא לא הילד החולה היחיד במשפחה: שניים מבני משפחתו נדבקו בדלקת כבד נגיפית A כתוצאה משתיית מים מזוהמים. "במה אשמים הילדים במלחמה הזו, שהם צריכים ללכת לישון ולקום רעבים", שואל מוסטפה.

"כבר חודשים לא השגנו שום סוג של ירקות, מים נקיים או קמח", הוא ממשיך. "בפברואר נאלצנו לאכול מזון של בעלי חיים ועלים. אנחנו מקווים שלא נחזור למצב הזה".

הרעב הורס אותי ואת הילדים

אי אפשר להשיג מים נקיים. תור למים בדיר אל-בלח, מאי 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

משפחתו של אחמד עובייד, משכונת תל אל-זעטר בג'באליה, היתה בין אלה שנאלצו לעיתים לאכול עשבים ועלים בחודשים האחרונים כדי לשרוד. לאחר שלא השיגו אוכל בארבעת הימים האחרונים, על הפנים שלהם ניכרים סימנים של עייפות.

"המשפחה שלי ואני בחיים, אבל לא בטוב", אומר עובייד למגזין 972+. בימים אלה הוא לוקח מדי יום לבית החולים כמאל עדוואן את שני בניו, ח'ליל בן השלוש וג'יהאד בן החמש, כדי שיקבלו שם טיפול לאנמיה חריפה. "הרעב הורס אותי ואת הילדים, והתנאים מידרדרים מדי יום", הוא אומר.

במאי, ישראל פתחה מחדש את מעבר ארז/בית חאנון וכן פתחה מעבר חדש בצפון, ובכך איפשרה לסיוע להגיע לאזורים הסובלים מדרגות הרעב הקיצוניות ביותר. "השווקים התאוששו לכמה ימים והוכנסו כמה סחורות ומצרכים", משחזר עובייד. אבל עכשיו, אחרי המתקפה הקשה האחרונה של ישראל בצפון הרצועה, עובייד מזהיר ש"המשבר חזר".

במחנה הפליטים ג'באליה השווקים כמעט ריקים ממזון וממצרכים אחרים. איסמעיל אל-חאסי, בן 37, החי במחנה, אומר למגזין 972+ שהוא מבקר בשוק מדי יום בחיפוש אחרי מצרכים למשפחתו, אבל שום דבר לא הגיע כבר כחודש.

בתו בת השנה של אל-חאסי, נור, סובלת מבעיות בעיכול מאז שנולדה, והיא זקוקה לתחליף חלב מסוג מיוחד, אולם הוא אינו בנמצא היום בשווקים המקומיים. ככל שמצבה מידרדר, גופה הולך ונעשה כחוש.

"אנחנו אוכלים ארוחה אחת ביום", אומר אל-חאסי. "לפעמים אנחנו לא אוכלים לחם כדי לשמור אותו לימים הבאים". כאשר הם נמצאים בשוק, ירקות כמעט לא ניתנים להשגה. לדברי אל-חאסי, ק"ג בצל עולה 350 שקל ופלפלים נמכרים ב-560 שקל לק"ג. "ירקות אחרים נעלמו לגמרי מהשוק. אוכל בקופסאות נמכר במחיר הגבוה פי 20 ממחירו המקורי, ורוב האנשים לא יכולים להרשות אותו לעצמם".

על פי משרד הבריאות בעזה, קרוב ל-3,500 ילדים עומדים בפני סכנה של מוות ברעב. בשעה שמערכת הבריאות ברצועה מצטמקת, ובהיעדר הפסקת אש מיידית וזרם של סיוע הומניטרי הנכנס לרצועה, המצב של הילדים בעזה תלוי יותר ויותר בין החיים ובין המוות.

איברהים מוחמד הוא עיתונאי פלסטיני עצמאי מעזה, שעוסק בנושאים הומניטריים וחברתיים. הוא מחזיק בתואר ראשון בעיתונות ותקשורת מאוניברסיטת אל-אקצא. הכתבה הופיע במקור במגזין 972+. מאנגלית: מירון רפופורט