newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לא סופרים את הרוסים בדרך לכנסת

אפס רוסים במקומות הריאליים במפלגות המרכז-שמאל. גם אצל כחלון ובנט אין רוסי לרפואה. תזכרו את זה בפעם הבאה שינסו להגיד לכם שדוברי רוסית מצביעים רק ליברמן

מאת:

כותבת אורחת: קטיה קופצ'יק

אם לשפוט לפי הפריימריז והצגת הרשימות של המפלגות השונות, בכנסת הבאה לא יקללו ברוסית. חבל. אומרים שבכנסת הראשונה דווקא כן קללו ברוסית. אז היינו מעט, אבל בשלטון, היום אנו סתם מיליון איש שאף אחד לא שם עליהם.

הצגת המופת של הדמוקרטיה והצדק החברתי במפלגות הגדולות הסתיימה באפס רוסים במקומות הראליים.
"המחנה הציוני" – אפס רוסים במקומות הריאליים. רוברט טבייב, נציגם של יהודי קווקז, במקום ה-28 שמשוריין לעולים (תודה באמת) ולא ריאלי.
כחלון – אפס רוסים במקומות הריאליים. בכל זאת, חברתי הבחור, מהפריפריה, אבל יש לי תחושה שהוא לא פגש אף רוסי בחייו.
הבית היהודי, אוהבי עם ישראל, עלאק – אפס רוסים במקומות הריאליים.
ומרצ? …, נו טוב, מרצ.
אה, ושכחתי. אולי לפיד עוד עשוי להביא, לא עלינו, איזה רוסי מחמד בשביל לסמן וי, אבל בטח יהיה זה לשם הייצוג בלבד. תפאורה ללא תוכן.

> ליברמן לא לגיטימי

ציפי ליבני ויצחק הרצוג, "המחנה הציוני" (אורן זיו/אקטיבסטילס)

ציפי ליבני ויצחק הרצוג, "המחנה הציוני" (אורן זיו/אקטיבסטילס)

אז נשארנו עם הליכוד וליברמן. בפעם הבאה שמפלגות המרכז-שמאל יצייצו משהו על כך שכל הרוסים ימניים, אני אישית הולכת להזכיר להן את 2015 ואת היעדר הייצוג המחריד של יוצאי ברית המועצות במקומות הריאליים במפלגות שלהן. אפס רוסים. ועוד נראה מי כאן אפסים (החדשות הרעות: בינתיים אלו דווקא אנחנו בעיניי רוב המפלגות).

נפלא. עברית קטן, אולפן גדול. אני תחנה מרכזית. תחזרי לרוסיה.

ונא להירגע: אף אחד כאן לא מחפש ייצוג בשביל ייצוג. אבל אני כן מחפשת ייצוג בשביל תוכן. ייצוג בשביל סדר יום. כי וואלה, נכון שאנו מספיק שנים בארץ בשביל לבחור מפלגות על בסיס אידיאולוגי-ערכי אבל מסתאאאבר שגם הפוליטיקאים הישראלים "מספיק שנים בארץ" בשביל להגיע לכנסת על גל המנדטים שלנו ולא לעשות כלום למעננו.

את התרגיל הזה כבר ראינו. תודה רבה.

כנראה שהמגזר הרוסי צריך את הייצוג המשמעותי שלו בכנסת (בכמות ובעיקר באיכות), ולא רק בשביל הנראות הפרלמנטרית אלא בשביל להשמיע את הקול שלנו, את הסיפור שלנו, הבעיות שכואבות חזק במיוחד רק לנו.

> "המחנה הציוני" מציג: כך נעביר קולות של שמאלנים לימין

עופר שלח ויאיר לפיד (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

עופר שלח ויאיר לפיד (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

מספיק הוצגתי על ידי ימין, שמדבר איתי ציונות ונאמנות, ושלא עושה שום דבר. מספיק הוצגתי על ידי שמאל, שמדבר איתי על איזה עלייה נפלאה אנחנו, ולא עושה שום דבר. כי כן, לא בוער להם לטפל בפנסיות של ההורים שלנו, בגיור, בנישואים. למה? כי הם לא חייבים לנו שום דבר. אנחנו לא מעניינים אותם.

המפלגות לא בונות קשרים רציניים עם הקהילה דוברת הרוסית (למעט ליברמן, צריך לומר), לא טורחות להכיר ולבנות גשרים עם אקטיביסטים בקרב המגזר. לא מעודדות מסלולי מוביליות בתוך המפלגות. לא מייצרים תהליכים לטווח ארוך על מנת ליצור שיח משמעותי עם הקהל שלנו. כלום. תסתדרו לבד, יא רוסים.

ראשי המפלגות נזכרים בנו חודשיים לפני הבחירות, מכנסים איזה ישיבה חפוזה בעקבות הצעה של איזה יועץ שנזכר בקיומם של הרוסים תוך שהוא מוציא עלה פטרוזיליה מהשן הקדמית אחרי ארוחת יום שישי: "אה, וצריך לטפל בקול הרוסי". אז שוכרים את השילוש הקדוש בדמות יחצ"ן, פרסומאי ו"איש שטח" רוסיים – ויאללה, יסתדר. לא נורא. עד הבחירות הבאות הרוסים כבר ישכחו.

ומי אשם ומה נעשה?
אנחנו. אנחנו. אנו אלו שמאפשרים להם את היחס המבזה הזה.

קטיה קופצ'יק היא ירושלמית ויועצת תקשורת במקצוע, ממקימי קבוצת דור 1.5 – צעירים דוברי רוסית.

> חיים יבין, אני לא מתנצל על זה שאני מדבר רוסית ברחוב

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

"צעד ראשון לקראת השתלטות הדרגתית על פלסטין כולה". משה שרת, אבא אבן ודוד הכהן מניפים את דגל ישראל במתחם האום בניו יורק לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, 29.11.1947. (צילום לע"מ)

על מיתוס הסירוב הערבי לתוכנית החלוקה ומניפולציות אחרות

בכל פעם שהשיח סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני עולה לכותרות, מתחדש גם הדיון בתוכנית החלוקה. החוקר המצרי עבד אל־פתאח מאדי מפריך כמה מהמיתוסים הרווחים ומזכיר: העמדה הציונית היתה הרבה פחות תמימה משנוטים להציג  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf