לא "אובדן שליטה": אלימות המתנחלים משרתת את המדינה

לא עלה בדעתם של החיילים לעכב או לבדוק אותם. מתנחלים תוקפים את הכפר תורמוס עיא, ב-26 ביוני 2025 (צילום: אורן זיו)

ביום חמישי, לאחר ההלוויה של שלושת הנערים הפלסטינים שהצבא הרג במהלך מתקפת מתנחלים בכפר מאלכ, הייתי עד מקרוב למתקפה של מתנחלים על הכפר הסמוך, תורמוס עיא.

התקפות אלה הן עניין שבשגרה ואינן זוכות לסיקור מצד מרבית כלי התקשורת, אך מבט מקרוב חושף איך הן פועלות: כעשרים צעירים, רובם רעולי פנים, פשטו על פאתי הכפר, באזור שבו נהרג פלסטיני אזרח ארה"ב לפני כשנתיים. מתנחלים הציתו שדות וניסו להיכנס לבית פרטי, אך במהרה הגיעו למקום עשרה תושבים שהחלו להדוף אותם. המתנחלים נראו מאורגנים. לחלקם היו אלות ותיקים, ככל הנראה עם חומרי בעירה. לאחד מהם היה מכשיר קשר.

מאחורי הקבוצה הזו היו כמה מתנחלים שלא היו רעולי פנים, אחד מהם שלף אקדח וירה לעבר הפלסטינים; אין לו ממה לחשוש, הוא יודע שלא ייעצר ותמיד יוכל לטעון ל"הגנה עצמית", אף שהוא נכנס עם תוקפים לתוך כפר פלסטיני. כעבור כעשר דקות, כאשר הגיעו למקום חיילים, המתנחלים החלו לסגת באיטיות. רעולי הפנים החמושים עוד היו במקום, אבל לא עלה בדעתם של החיילים לעכב או לבדוק אותם. הם המשיכו לעמוד במשך דקות ארוכות לצד החיילים.

מאז סוף השבוע, התקשורת הישראלית מסקרת בהרחבה את האירועים שבהם הותקפו חיילים בגדה המערבית על ידי מתנחלים. הכותרות מכריזות על "אובדן שליטה", אך מתעלמות מההקשר הרחב – בשנים האחרונות המתנחלים מעוללים בגדה ככל העולה על רוחם: גירוש קהילות, ירי חי, שריפת בתים, ואין אפילו מראית עין של ניסיון לעצור או לחקור אותם, או להגן על פלסטינים. הצבא, שכעת מוצג בתור הקורבן המותקף, הוא זה שמאפשר בפועל את התקיפות האלו. במקרה הטוב הוא אינו מונע אותם, ובמקרה הרע מצטרף לתקיפות באופן פעיל.

את האירועים האחרונים, שבהם מתנחלים התקיפו חיילים והשחיתו ציוד וכלי רכב צבאיים, אי אפשר לנתק מהאירועים שקדמו לכך, שבמהלכם מתנחלים תקפו פלסטינים, בגיבוי של הצבא – שהצטרף למתקפה והרג שלושה פלסטינים.

בשבוע שעבר הוקם מאחז חדש ליד כפר מאלכ. כמו במקרים אחרים, הקמת המאחז גררה אלימות מיידית כלפי הקהילות הפלסטיניות. באזור הזה ספציפית, תהליך הגירוש של כל הקהילות הבדואיות ממזרח לכביש אלון בעזרת הקמת מאחזים והתקפות, שכללו גם חטיפה והתעללות בפלסטינים ופעילים, החל עוד לפני המלחמה – ונמשך עד עתה.

לאחר שהאזור בין כביש אלון לבקעה "נוקה" מפלסטינים, המתנחלים עברו להתרכז בכפרים ובעיירות שממערב לכביש. ביום רביעי שעבר, מתנחלים פלשו לכפר מאלכ, בהתקפה הראשונה בתוך החלק הבנוי של הכפר, ושרפו כלי רכב ובתים. כשהתושבים יצאו להדוף אותם, הגיע הצבא לחלץ אותם ופתח בירי חי, שכתוצאה ממנו נהרגו שלושה צעירים פלסטינים. בערב שבת פונה המאחז, ולאחר מכן התרחשו העימותים בין חיילים למתנחלים שבהם נורה ירי חי שפצע נער בן 14. ביום ראשון התקיימה הפגנה מחוץ לחטמ"ר בנימין בבית אל, ולאחריה הוצת מתקן צבאי באזור.

"ירי חי של צה"ל נגד יהודים הוא חציית קו אדום אסורה ומסוכנת", אמר שר האוצר, בצלאל סמוטריץ'. גם חברי כנסת אחרים בימין אמרו דברים דומים. עבורם, השאלה איננה סוג הפעולה אלא מי מבצע אותה – הרי אותם אנשים קוראים לירות כדור בראש "לכל מחבל".

כששרים וחברי כנסת קוראים למצות את הדין עם המתנחלים התוקפים, הם יכולים להיות רגועים שאלה אמירות שהסיכוי שיתממשו קלוש. על פי נתונים שאספו ב"יש דין" בין 2005 ל-2024 וכללו כ-1,700 מקרים, 94% מהתיקים האלה נסגרים ללא כתב אישום.

נורו על ידי חיילים. הלוויית שלושת ההרוגים בכפר מאלכ, שנורו על ידי הצבא אחרי התקפת מתנחלים, ב-26 ביוני 2025 (צילום: אורן זיו)

תהליך נוסף שהתגבר מתחילת המלחמה הוא שהתקפות המתנחלים הפכו יותר מאורגנות. פלסטינים רבים העידו בחודשים האחרונים כי כאשר הכפר שלהם הותקף, היה נראה שהמתנחלים נעים בקבוצות, שיש להם תוכנית, ושכל אחד מהם אחראי על תא שטח אחר. כך קרה גם בכפר מאלכ. תושבים פלסטינים סיפרו ל"שיחה מקומית" כי המתקפה היתה מתוכננת היטב: שעות לפני שהחלה, מתנחלים נראו אוספים קרשים ואבנים באזור סמוך.

"המתנחלים היו חמושים ב-M16 ובאקדחים. הצבא היה באזור והגיע ישר אחריהם. אין מי שיגן עלינו. מתנחלים וחיילים מגיעים רק לבצע פשעים, לשרוף ולהרוג ולגרום לנו לעזוב. הצבא נותן להם אישור לפעול, החיילים עצמם ירו ירי חי וגז", סיפר אחד התושבים.

הוויכוח הפנימי יישכח, וה"סדר" יחזור על כנו

רבים בצבא, בממשלה ובהנהגת המתנחלים מנסים להבדיל בין "קיצוניים" לבין יתר המתנחלים, ולא נראה שהם רואים כל קשר בין מי שמבצע את הפוגרומים לבין הצבא. ג', המג"ד שהותקף בסוף השבוע, תיאר בתקשורת את תחושותיו: "אני נמצא 20 שנה בגזרה הזאת. בנימין יקרה לי יותר מכל דבר אחר. אנחנו מגיעים למילואים פעם אחר פעם בתחושת שליחות, ועכשיו צריכים להתעסק באירועים כאלה… ב-90% מהזמן שלנו אנחנו מונעים מנערי גבעות להצית מרחבים. המשימה שלנו היא להגן על ההתיישבות, לא להסיט את הקשב ממנה. ככה מסכנים את התושבים".

בפועל, המצב שונה. המתפרעים זוכים לגיבוי רחב מההתנחלות שממנה הם יוצאים, ופעמים רבות הם מלווים במבוגרים, רבש"צים וחיילים. הם מרגישים בנוח לתקוף, כי הם יודעים שתמיד הצבא יבוא לעזרתם אם ייצאו מולם פלסטינים וינסו להדוף את התקיפה. למעשה, אותם "נערי גבעות" מבצעים את העבודה בשטח – גירוש הקהילות הפלסטיניות – עבור הרשויות. יותר נוח למדינה לממן הקמת מאחזים ולאפשר את האלימות, מאשר לבצע מבצעי הרס עם דחפורים. כך, כשהקהילות נסות על נפשן, ניתן להציג זאת כאילו "עזבו לבד".

כרגיל, ראשי מועצות ביהודה ושומרון טוענים ש"רוב הצעירים שתקפו את מג"ד גדוד המילואים 7114 בליל שישי האחרון אינם תושבי האזור", אך מדובר בעניין טכני בלבד: רבים מהצעירים, במיוחד הקטינים הגרים במאחזים ובחוות, אינם רשומים שם באופן רשמי, אך מבלים את רוב זמנם בגדה. הם לא היו יכולים לשהות בשטח יום אחד בלי התמיכה של הממסד המתנחלי, המדינה והצבא.

"צה"ל והמתיישבים זה דבר אחד", אמר סמוטריץ', במשפט מדויק שמתאר את הדינמיקה בגדה המערבית. שתי הקבוצות פועלות בתיאום מלא לביצוע של אותן מטרות, ולעיתים, כמו שקרה השבוע, יש "חיכוך" – כפי שבדובר צה"ל אוהבים לכנות אירועי אלימות נגד פלסטינים – בין הצדדים, והאלימות זולגת ומופנית גם כלפי החיילים. בגדול, המטרה זהה, וגם בצבא אומרים את זה: "להגן על ההתיישבות". על הגנה על פלסטינים אין מה לדבר.

גם הוויכוח הפנימי הזה יישכח תוך ימים. אולי יהיו כמה עצורים שיורחקו מהגדה לכמה חודשים, אבל בסוף ה"סדר" יחזור על כנו. המתנחלים יוכלו להמשיך לתקוף פלסטינים ופעילי שמאל באין מפריע, כפי שהם עושים גם בימים אלה, למשל בסוסיא או אום אל ח'יר, שם מתנחלים הציבו גדר בתוך הכפר, בגיבוי מלא של הצבא, כאשר התקשורת הישראלית מוסיפה להתעלם.