newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ישראל רוצה שלום. אחרי שתכחיד את הפלסטינים

הכרזה שהוסרה הבוקר מנתיבי איילון אמרה מה שישראלים רבים חושבים: הם רוצים להכניע את הפלסטינים, לא לעשות איתם שלום. עיי חורבות ברקע הכרזה מלמדים שהכניעה הזו פירושה מחיקת העם הפלסטיני כולו 

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בהוראתו של ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי, הוסרו הבוקר (ראשון) ברחבי העיר שלטי החוצות עם דמויותיהם של מחמוד עבאס (אבו מאזן) ואסמאעיל הנייה לצד הכיתוב "שלום עושים רק עם אויבים מובסים", מבית היוצר של פעילי "הפרויקט לניצחון ישראל".

אורי אליצור כתב בזמנו שהעם הפלסטיני כולו הוא האויב. הכרזה מאמצת את התפיסה הזו. הכרזה ליד נתיבי איילון לפני שהוסרה הבוקר (צילום: אורן זיו)

בהתבטאות יוצאת דופן בחריפותה אמר חולדאי כי "התמונה מסיתה לאלימות המזכירה את מעשי דאע"ש והנאצים". אבל מה שמזעזע באמת בשלט הזה איננו ההסתה לאלימות. אלימות נגד העם הפלסטיני מצד ישראל לא זקוקה למעודדים, היא המגדיר האולטימטיבי והיחיד של המדיניות הישראלית ביחס לפלסטינים. מה שמעורר חלחלה הוא האופן שבו שילוב הטקסט והוויזואליה בשלט הזה מטיח בפרצופנו ללא כחל ושרק את הרבדים האפלים והחולניים ביותר במבט הישראלי הקולקטיבי על שכנינו.

ראשית, הטקסט. "שלום עושים רק עם אויבים מובסים". מי ששואף להביס את יריבו – על ברכיו, מכוסה עיניים – לא מעוניין בהסכם שלום איתו. הוא מעוניין בהסכם כניעה. זאת האמת המרה העומדת בבסיס כל "שיחות השלום" והמשאים ומתנים שישראל ניהלה מול הפלסטינים מאז ומעולם: להוריד את הפלסטינים על ברכיהם, לאלץ אותם לקבל הסכמי כניעה מבישים ועוד להודות לנו על "הוויתורים הכואבים" שנאלצנו לשאת. הגרוטסקה הזאת הגיעה לשיאה ב"עסקת המאה" של נתניהו-טראמפ, שהסירה את המסכה מעל הרטוריקה המתחסדת של ישראל וחשפה את הכוונה הזו במערומיה.

הסיסמה המניפולטיבית והמרושעת הזו מלווה בשלט בתמונתם של הנשיא הפלסטיני, אבו מאזן, ומנהיג חמאס, אסמאעיל הנייה, כורעים על ברכיים, עיניהם מכוסות, על רקע חורבן אפוקליפטי של עיי הריסות. אבו מאזן מרים את ידיו במחוות כניעה שמזכירה סצינה של הוצאה להורג. הנה אמת נוספת שהתמונה הזו חושפת: ישראל לא עושה ומעולם לא עשתה הבחנה בין הזרמים הפלסטינים השונים והגישות השונות שהביאו איתם להתנהלות מול הכיבוש הישראלי. שום הבחנה בין מנהיג תנועה שדוגלת במאבק מזוין נגד הכיבוש, לבין מנהיג שבזכות התיאום הביטחוני שהוא מקיים בחירוק שיניים עם ישראל, אוטובוסים לא מתפוצצים בלב עריה של המדינה. את כולם יש להוריד על הברכיים. את כולם יש להביס.

אבל אחרי יותר מחמישים שנות כיבוש צבאי אלים ושבעים ומשהו שנים של דיכוי מתמשך, מה משמעותה של אותה "תבוסה" שישראל צריכה לשאוף אליה לשיטתם? ההרס הטוטלי שברקע השלט הוא רמז ראשון לתשובה. תבוסה היא התבוססות העם הפלסטיני במוות, חורבן והרס, כשמסוקי הצבא המוסרי בעולם חגים מעל ראשם. זאת, לפי מנסחי השלט, היא מטרה אסטרטגית של ישראל. ואם זוהי המטרה, הרי שגיא המוות העזתי שישראל הקימה ברצועה, על ילדיה, צעיריה וזקניה המתים והגוועים, לא רק שאיננו פשע מלחמה בזוי, אלא הצלחה אסטרטגית משגשגת.

אך מעשה שטן, גם אחרי החורבן הטוטאלי הזה העם הפלסטיני מסרב להיכנע וממשיך להיאבק על חרותו. מהי, אם כן, הנקודה שבה ישראל תחליט שהוא "מובס" מספיק ואפשר "לעשות איתו שלום"? ואיך משיגים את התבוסה הסופית, המוחלטת הזו? האם על ידי רצח מתמשך של מפגינים לא חמושים ליד הגדר בעזה? על ידי המשך מדיניות הרס הבתים חסר העכבות? על ידי האצת הטיהור האתני בשטחי סי בגדה? הכפלת המעצרים המנהליים? המשך חיסול הכלכלה הפלסטינית? כמה עוד ילדים פלסטינים צריכים לשבת בבתי הכלא הישראליים, חלקם ללא משפט, כדי שנכריז רשמית שהושגה התבוסה? לכמה ילדים פלסטינים עוד צריך לעקור עיניים בירי חי כדי שנתהדר בהכנעת האויב?

שיתפה פוסט שהציג את העם הפלסטיני כולו כאויב. איילת שקד עם בצלאל סמוטריץ' (יונתן זינדל/פלאש90)

כאשר התבוסה האבסולוטית היא המטרה, כל האמצעים קדושים. בדיוק ברוח הדברים של אורי אליצור ששיתפה בזמנו איילת שקד: "העם הפלשתיני הכריז עלינו מלחמה, ואנחנו צריכים להשיב מלחמה. לא מבצע, ולא מתגלגל, ולא עצימות נמוכה, ולא הסלמה מבוקרת, ולא הריסת תשתיות הטרור, ולא סיכול ממוקד. מספיק להמציא כינויים עמומים. זו מלחמה. יש משמעות למילים. זו מלחמה. ולא מלחמה בטרור, ולא מלחמה בקיצוניים, ואפילו לא מלחמה נגד הרשות הפלשתינית. גם אלה צורות של התחמקות מהמציאות. זו מלחמה בין שני עמים. מי האויב? העם הפלשתיני […] מה כל כך מזעזע בהבנה שהעם הפלשתיני כולו הוא האויב. כל מלחמה היא בין שני עמים, ובכל מלחמה העם שפתח במלחמה, כולו, הוא האויב. הכרזת מלחמה איננה פשע מלחמה. בוודאי לא השבת מלחמה. ולא שימוש במילה 'מלחמה', ולא הגדרה ברורה של האויב. להיפך. מוסר המלחמה (ויש דבר כזה) מבוסס על ההנחה שיש מלחמות בעולם, ומלחמה איננה מצב רגיל, ובמלחמות בדרך כלל האויב הוא עם שלם, על זקניו ונשיו, עריו וכפריו, רכושו ותשתיותיו".

עם שלם, על זקניו ונשיו, עריו וכפריו, רכושו ותשתיותיו. אחרי שנכחיד את כל אלה, אולי סוף סוף נגיע למסקנה שהם "מובסים מספיק" ואפשר לעשות איתם "הסכם שלום".

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
הגיע הזמן שנזכה למערכת אכיפה שוויונית המצייתת לחוק ולהחלטות בתי-המשפט. מפגינים מול הכנסת קוראים ליולי אדלשטיין להתפטר (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

הגיע הזמן שנזכה למערכת אכיפה שוויונית המצייתת לחוק ולהחלטות בתי-המשפט. מפגינים מול הכנסת קוראים ליולי אדלשטיין להתפטר (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

יולי אדלשטיין, אכיפה סלקטיבית ופיקציית "שלטון החוק"

הקלות שבה התריס יו"ר הכנסת לשעבר נגד החלטת בג"ץ היא ביטוי נוסף לאיפה ואיפה שנוהגות הרשויות ביחס למפירי חוק, אותן אלה שממהרות לעצור מתנגדי כיבוש אך לא טורחות אפילו לחקור מתנחלים פוגרומיסטים. אם אכיפה שוויונית אינה אפשרית, הגיע הזמן לשקול אי-ציות אזרחי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf