newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מה יש למעורבים בפשעי מלחמה לחפש ביד ושם?

כל אורח רשמי בישראל מבקר על פי הפרוטוקול ב"יד ושם". בשבוע שעבר ביקר שם יו"ר הפרלמנט מדרום סודאן, שמייצג משטר רצחני המבצע בימים אלו פשעים נגד האנושות. לעולם לא עוד? תלוי למי

מאת:

כותב אורח: יאיר אורון

ביד ושם היה אמור להיות  מימד של קדושה, אבל מימד הקדושה שחוויתי אותו בזמנו, כשעבדתי לפני הרבה שנים במדור החינוך הקטן דאז של המוסד, ואף ניהלתי אותו, הלך והתפוגג. יש לי הערכה רבה למרכיב התיעודי והמחקרי בעבודת יד ושם. יש לי מחלוקת, שהולכת ומחריפה בשנים האחרונות, על עיצוב מורשת השואה בישראל,  ועל כיווניה החינוכיים, שיד ושם ממלא תפקיד מרכזי בהנחלתם.

מהם כיווני הפעולה של יד ושם בשנים הבאות, כאשר  תוך זמן קצר אחרוני ניצולי השואה כבר לא יהיו עמנו? מהו לקח השואה שאנחנו מבקשים להנחיל לדור הצעיר אצלנו ובעולם, ככתוב בחוק יד ושם "…ולהנחיל את לקחה" (סעיף 12, 1953); להנחיל בלשון יחיד ולא בלשון רבים. אין לדעתי לקח אחד מן השואה. יש לקחים, ואני הייתי מעדיף לומר "משמעויות" או "מורשת".

הלקח הפופולרי "לעולם לא עוד" הפך בשפות שונות לסיסמה נפוצה בפי כל בארץ ובעולם. אבל למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים את הסיסמה השחוקה הזו? "לעולם לא עוד" לכולנו בני האדם באשר הם? או "לעולם לא עוד" לנו, היהודים או הישראלים? רוב צעירנו ככל הנראה מאמצים את הגרסה השנייה, הפרטיקולרית.

> אל תחששו לומר: מאסנו ביחסי הכוח המעוותים בישראל

ומה קורה אם זה לא הג'נוסייד שלנו? מבקרים ב"יד ושם". (הדס פרוש / פלאש 90)

ומה קורה אם זה לא הג'נוסייד שלנו? מבקרים ב"יד ושם". (הדס פרוש / פלאש 90)

מדינת ישראל קמה, היא קיימת וחזקה. לדעתי, רק המשבר המוסרי הקשה שאנו נתונים בו יכול לפגוע בנו, ולשנות את הוויית קיומנו. השואה, הג'נוסייד שחווינו, מוכר על ידי מרבית העולם, ודאי העולם הנאור, וכנגד מכחישי השואה יש להיאבק.

צלם בהיכל

כיצד אנחנו נוהגים לגבי מקרי ג'נוסייד של עמים אחרים? אנחנו מכחישים את הג'נוסייד הארמני. ממשלת ישראל (לא סוחרי נשק פרטיים) מכרה נשק לממשלת רואנדה בעת שביצעה את הג'נוסייד המהיר ביותר בהיסטוריה, תוך ידיעה ומודעות שמתרחש שם ג'נוסייד. הוא הדין לגבי ממשלת סרביה הרוצחת. רשויות המשפט בישראל מונעים את חשיפת המסמכים, המצויים, על פשעים אלו של מדינת ישראל. לשלוח נשק לממשלה מחוללת ג'נוסייד זה מעשה דומה, סלחו לי על ההשוואה, לשליחת נשק לגרמניה הנאצית בזמן השואה. ראשי המדינה עשו זאת ביודעין ובמודע, וחיללו בכך את זכר השואה. הם הפכו גם אותי, ואתכם לפושעים, לשותפים לדבר עברה, ולסייענים לביצוע ג'נוסייד.

מדינת ישראל ויד ושם עוסקים רק בעצמנו. במוזיאון הג'נוסייד בארמניה ובמוזיאון הג'נוסייד ברואנדה יש התייחסות ברורה וראויה לג'נוסייד שקרה ליהודים, אבל אצלנו… אנחנו מסרבים בעקשנות מעוררת תמיהה לעסוק בשואה במסגרת מחקר משווה של הג'נוסייד והוראת הג'נוסייד באקדמיה. פרט לחובת הזיכרון, מה המשמעות ומה הרלוונטיות של השואה לדורות הבאים בישראל ובעולם?

כל אורח רשמי המגיע לישראל מבקר על פי הפרוטוקול ביד ושם. בשבוע שעבר ביקר ביד ושם יו"ר הפרלמנט מדרום סודאן.  קרוב לוודאי שהוא ביקר בפעם הקודמת ביד ושם בשנת 2015, כשהגיע לישראל בראש משלחת צבאית דרום סודאנית כדי להשתתף בתערוכת נשק גדולה. האיש מייצג את המשטר הרצחני המבצע בימים אלו ממש פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה, ואולי, לדעת לא מעטים בקהילה הבינלאומית, ג'נוסייד. אנחנו, כידוע שלחנו וממשיכים לשלוח נשק לממשלה בדרום סודאן. עם הנשק הזה ילדים נרצחים, נשים וילדות נאנסות על ידי משטר רצחני. עשרות אלפי הרוגים, מיליוני פליטים, עקורים הסובלים מתת תזונה, וכפרים נשרפים על יושביהם. מעשי טבח המוניים מתרחשים מדי יום.  למרבה הצער והבושה ועדת הסנקציות של מועצת הביטחון של האו"ם, בדקה וקבעה כי הפשעים מתבצעים בין השאר באמצעות נשק שיוצר בישראל.

> פצעי ילדות: הזעם כמו אז, כשהתחילה האינתיפאדה השנייה

פרט לחובת הזיכרון, מה המשמעות ומה הרלוונטיות של השואה לדורות הבאים בישראל ובעולם? יד ושם (הדס פרוש / פלאש 90)

פרט לחובת הזיכרון, מה המשמעות ומה הרלוונטיות של השואה לדורות הבאים בישראל ובעולם? יד ושם (הדס פרוש / פלאש 90)

מה מחפש נשיא הפרלמנט  הדרום סודני ביד ושם? מה חיפשו ראשי החונטה הצבאית בבורמה ביד ושם לפני שנתיים? הם רצחו אז, אבל גם עכשיו, היום, אתמול, מחר מחרתיים, מבצעים שם "טיהור אתני לפי הספר", כהגדרת האו"ם, ובידיהם נשק ישראלי. ארצות הברית של טראפ הפסיקה לשלוח נשק, אירופה הפסיקה, ישראל וסין "גוזרות קופה" וממשיכות לשלוח נשק למשטר רצחני.

אנחנו אומרים "לעולם לא עוד" אבל ישראל הרשמית עוזרת למשטרים מחוללי טיהורים אתניים, מעשי טבח וגירוש, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, ואף משטרים מחוללי ג'נוסייד. אנחנו במקרים רבים, אפילו לא מה שמגדירים "הצד השלישי" – אלו שאינם נמנים על הרוצחים ואינם נמנים על הקורבנות. אנחנו, למרבה הבושה מסייעים לכך שזה יקרה עוד ועוד. ואז אנחנו מביאים את הפושעים ליד ושם. גם ראש ממשלת האפרטהייד בדרום אפריקה ביקר בזמנו ביד ושם.

יד ושם הוא מוסד ממלכתי ישראלי חשוב מאוד. מוזיאון השואה בוושינגטון הוא מוזיאון ממלכתי של ארצות הברית. בפריס פועל מוזיאון שואה שאינו מוזיאון של צרפת, אם כי ממשלת צרפת מסייעת לפעילותו. שני המוזאונים החשובים הללו נוקטים במדיניות ברורה של פעילות שמטרתה היא שזה לא יקרה עוד לאף אחד. במוזיאון השואה בוושינגטון יש מחלקת מחקר ותיעוד החוקרת את הקורה בבורמה עכשיו. ואנחנו? מה חושב ומרגיש הפקיד הרשמי החשוב המלווה את האורח האחראי למעשי רצח המתבצעים לנגד עינינו?. יש להפסיק את החרפה הזו המבזה את זכר השואה שלנו, ואת זכרם של הקורבנות הנוכחיים. לאף אחד אסור לעשות זאת, ודאי לא לנו.

פרופסור יאיר אורון הוא חוקר ג'נוסייד הנאבק למען הכרה בג'נוסייד של עמים אחרים.

> היהודים גילו שהשלטון מושחת, הערבים לא יודעים אם לצחוק או לבכות

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"הבנתי שאם אחשוב על החיים בחוץ, אני אהרס". אמל נחלה אחרי שחרורו (צילום: יובל אברהם)

"הבנתי שאם אחשוב על החיים בחוץ, אני אהרס". אמל נחלה אחרי שחרורו (צילום: יובל אברהם)

"אין שמש בכלא". אמל נחלה, נער, על 16 חודשים במעצר מנהלי

אחרי שבימ"ש צבאי החליט לשחררו, הצבא עצר במעצר מנהלי את אמל נחלה, אז ילד בן 16, והחזיק אותו בכלא שנה וחצי למרות שהוא חולה במחלה נדירה. "בשב"כ אמרו לי, שתף פעולה ותשחרר", הוא מספר בראיון ראשון אחרי שחרורו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf