כשהומופוביה משמשת ככלי לרדיפה פוליטית
הקמפיין נגד השמאל מגיע לשפל חדש: פעילי ימין מתכננים להפגין בזמן חתונת מנכ"לית "שוברים שתיקה" עם בחירת ליבה. נראה שכאשר כל התנגדות לממשלה מתוייגת כבגידה, אין דבר בחייו של האדם הלא נאמן מספיק שהוא מחוץ לתחום, וההומופוביה משתוללת
כותבת אורחת: נטשה רוט
אחד המאפיינים של התקופה האחרונה הוא שהרעיון לקיים מחאה בחתונה של מישהו – רק בשל התנגדות לדרכו הפוליטית – הפך ללגיטימי. המצב חמור עוד יותר כאשר הרעיון הזה בקושי גורם להרמת גבה אצל מישהו, וכאשר אדם שאחראי על חינוכם של אנשים צעירים רבים מצטרף לקידומו בהתלהבות.
זה בדיוק מה שקרה בימים האחרונים, לאחר שפעיל ימין קיצוני גילה שמנכ"לית "שוברים שתיקה", יולי נובק, עומדת להתחתן עם בחירת ליבה, ענת מנילביץ'. פעיל הימין הקיצוני, שי גליק – שטוען כי הוא זה שאחראי להשתקה ולרדיפה של אירועים של "שוברים שתיקה" ברחבי הארץ, וכי הוא זה ששכנע את שרי החינוך והבטחון למנוע את כניסת הארגון למערכות עליהן הם אחראים – הודיע לאחרונה בעמוד הפייסבוק שלו כי הוא מקווה שנובק תשב בכלא עוד לפני החתונה, אבל "אם לא" הוא הזהיר, "אנחנו נפגין בצורה חוקית כמובן מול החתונה של צוררת היהודים".
ארגון הימין הקיצוני להב"ה עשה שימוש בצורת מחאה זו בקיץ לפני שנה וחצי, כאשר חבריו הפגינו מחוץ לחתונה של מורל ומחמוד, שני אזרחים ישראלים, הוא ערבי והיא יהודיה (שלמעשה התאסלמה). גליק הודה שהוא עומד בקשרים עם ארגון להב"ה.
לקמפיין שפתח גליק נגד נובק ומנילביץ' הצטרף גם עמיחי שיקלי. שיקלי הוא מנהל המכינה הקדם צבאית תבור. הוא דמות משפיעה ובולטת בעולם המכינות ואחד מהמייסדים של קבוצת המילואימניקים, שיצאה לאחרונה בקמפיין נגד שוברים שתיקה. שיקלי הגיב על הודעות הפייסבוק של גליק בהערות משפילות שהתייחסו למיניות של נובק, והודיע כי גם הוא יצטרף למחאה בחתונה המתוכננת. יש לציין כי מנילביץ', בת הזוג, גם היא חלק מעולם המכינות הקדם צבאיות, שם שוקלים בימים אלה האם לאפשר לארגון שוברים שתיקה להמשיך להגיע למפגשים ושיחות עם תלמידים במכינות. ההחלטה הנוכחית היא לאפשר לכל מכינה לקבוע בעצמה את המדיניות שלה.
חשוב להדגיש ששיקלי עומד בראשו של מוסד שדרכו עוברים מאות צעירים וצעירות, שרבים מהם ימשיכו משם לשירות ביחידות המובחרות של צה"ל, ובתפקידים פיקודיים. לא מדובר במתקפה שבאה מהשוליים, אלא מלב ליבו של הממסד הישראלי.
בעקבות פוסט שכתבה מנילביץ' פנה אליה שיקלי באופן פרטי כדי להתנצל על התבטאויותיו, אבל הוא בחר שלא לעשות זאת באופן פומבי. הוא גם פרסם פוסט שבו הוא טען כי אין לו דבר נגד קהילת הלהט"ב, אבל מחק אותו זמן קצר אחר כך. למרות ניסיונות שונים עד כה לא הצלחתי לקבל את תגובתו של שיקלי. פוסט זה יעודכן אם וכאשר תתקבל תגובתו.
[עדכון, 27.1: שי גליק ביקש למסור כי "אין כל קשר ביני לבין הומופוביה ולהיפך. אני מכבד ומוקיר את הקהילה הגאה ותומך במאבקיה. המאבק שלי הוא אך ורק נגד שוברים שתיקה. כמו כן אני מגנה כל אלימות כולל של להב"ה, כפי שמופיע בכתבה שממנה ציטטתם שאני שותף ללהב"ה ולא היא]
* * *
מניסיון אישי, התקפות על עמדות פוליטיות של אדם עוברות כאן מהר מאוד להשמצות הומופוביות או שוביניסטיות ומבוססות מגדר. המעבר המהיר הזה משמעותי משתי סיבות. ראשית, זו הוכחה נוספת לכך שעבור רבים השייכות למגדר הנשי או לקהילה הלהטב"קית עדיין נתפסת כנקודת חולשה שניתן לנצל כדי לנסות להפוך דעות של מישהו אחר ללא לגיטימיות על ידי הצבעה עליהן והתנשאות. טקטיקות אלה הן משפילות ומגונות.
> אגדת הסכין בגב האומה, גרסת "אם תרצו"
שנית, וזה כבר הרבה יותר ספציפי למרחב הישראלי-פלסטיני, זה מצביע על כך שהכבוד היחסי שמפגינה המדינה לזכויות להט"ב הוא מחוץ לתחום עבור כל אזרח שאינו תואם את התיאור הצר של אזרח נאמן. "האגודה למען הלהט"ב בישראל" שלחה לפני מספר ימים מכתב לשר הבטחון משה יעלון ולבכירים נוספים במועצה למכינות קדם צבאיות במחאה על התנהגותו של שיקלי. יהיה מעניין לראות מה תהיה התגובה שהם יקבלו, אם בכלל.
יתר על כן, עמדות הומופוביות גלויות הן לא בדיוק דבר שאינו מתקבל על הדעת בדרג הפוליטי הישראלי. החל מחברת כנסת של ישראל ביתנו שהכריזה לפני מספר שנים שהומואים הם מסכנים שבסוף מתאבדים בגיל ארבעים, ועד לחבר הכנסת סמוטריץ' (הבית היהודי) שקורא לעצמו "הומופוב גאה" ושהוביל את מצעד הבהמות נגד הקהילה הגאה.
גם אם נתעלם לרגע מכמה שזה פוגעני, מוטעה וגס למחות בחתונה של מישהי רק בגלל שאינך אוהב את עמדותיה הפוליטיות, ומכמה שזה ילדותי ששני גברים מעירים בפומבי על הנטיות המיניות של אנשים אחרים – העובדה שציד מכשפות פוליטי כזה יכול להתרחש באקלים הנוכחי במדינה מטרידה ביותר. היא מעידה על אקלים חברתי-פוליטי מתמשך שבו הבעת התנגדות או תפיסה פוליטית שונה מהמיינסטרים הימני נחשבת כבגידה. מצב שבו המושג "אויבי המדינה" הופך למוחשי. וכאשר מישהו מתויג באופן הזה, נראה שכבר אין דבר בחייו שהוא מחוץ לתחום.
המתקפה על נובק ומנילביץ' באה בתקופה שבה עוצמת הרעש כלפי מי שנתפסים כבעלי נטיות פוליטיות שמאלניות – שמתויגות כלא נאמנות לעם היהודי, למדינתו ולצבאו – מגיע לרמות מחרישות אוזניים ומפחידות. לא מדובר רק בארגוני שמאל שמוצאים את עצמם על הכוונת של הימין בשל "נטיותיהם הבוגדניות", אלא גם בתאטראות, מוסדות חינוך ואפילו אנשי מערך רפואת החירום שהיוו יעד לגינוי ציבורי וניסיונות השתקה בשל ניסיונותיהם לעמוד בכללי האתיקה הרפואית.
וכך הגענו למצב שבו חתונה פרטית מאוימת במחאה פוליטית משום שהזוג המאושר כנראה לוקה בנאמנותו למדינה ולצבא שלה לדעת אנשי הימין. העובדה שאף אחד אינו מופתע מרצף האירועים האלה, והעובדה ששיקלי, איש החינוך הבכיר שהצטרף לקמפיין של גליק, יצא מהאירוע כשהמוניטין שלו נותר ללא רבב, אומרת רבות על המקום שאליו הגיעה החברה שלנו ועל המקום אליו היא הולכת.
כפי שכתב כאן נועם שיזף לפני מספר ימים "במדינת חוק המשטרה הולכת בעקבות פשעים ולא בעקבות אנשים. כעת פועל בישראל היגיון הפוך. הימין הולך בעקבות אנשים. ובעקבותיו – התקשורת, המשטרה וגם הפוליטיקאים העלובים של המרכז". כעת נראה כי המדינה, באמצעות מלחכי הפנכה האזרחיים שלה, נמצאת במשרדים ובפחי הזבל שלנו, במכוניות שלנו, בשיחות הפרטיות שאנחנו מנהלים ברשתות החברתיות, וכעת, כך מתברר, היא נכנסת לחדרי השינה שלנו ולמשפחות שלנו. אולי בפעם הבאה הם ינסו להיכנס לנו ישירות לתוך הראש.
נטשה רוט היא עיתונאית, עורכת ואקטיביסטית שמתגוררת ביפו.
הפוסט פורסם במקור באנגלית בבלוג שלה באתר 972+, ותורגם על ידי יעל מרום.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן