זרעים של בלגן: הסרט הירדני שהרגיז את הפלסטינים

בגיל 16 מגלה אמירה, גיבורת סרט שהיה אמור לייצג את ירדן באוסקר, שהיא לא בתו של אסיר פלסטיני אלא של הסוהר שלו. אבל הפרובוקציה לא עובדת, ארגוני אסירים פלסטינים מחו, וירדן החליטה לא לשלוח אותו לאוסקר

מאת:
מציג את הסיפור הפלסטיני באופן שטחי. מתוך הסרט "אמירה" (צילום מסך מטריילר הסרט "אמירה"

מציג את הסיפור הפלסטיני באופן שטחי. מתוך הסרט "אמירה" (צילום מסך מטריילר הסרט "אמירה")

הסרט "אמירה" הוקרן במסגרת פסטיבל "ימים פלסטיניים לקולנוע". אני צפיתי בו בחיפה, ואחרי הצפייה הבנתי שהוא לא הוקרן ברמאללה כמתוכנן.

אחרי שראיתי אותו, הבנתי מה צרם כל כך בסרט לפלסטינים, לאסירים ולמשפחותיהם ולמנהלת האסירים ברשות הפלסטינית, שנאבקת היום בתקשורת נגד הקרנת הסרט בעולם הערבי וקוראת לממלכת ירדן לאסור את הקרנת הסרט בגבולותיה.

במאי הסרט הוא צעיר מצרי, מוחמד דיאב. השחקנית הראשית היא סבא מובארק (ירדנית), והשחקן הראשי הוא פלסטיני בשם עלי סולימאן. הסרט צולם בירדן ונבחר לייצג אותה בתחרות האוסקר הקרובה (החלטה שנהפכה בעקבות המהומה). זו כנראה הסיבה שהוא נמצא בלב סערה תקשורתית בימים אלו בעולם הערבי.

donate

הסרט מתיימר להביא למודעות את הסוגיה הכי כואבת לפלסטינים בצל הכיבוש: הפצע הפתוח של אלפי משפחות, שיקיריהן מבלים שנים רבות מאחורי סורג ובריח כאסירים ביטחוניים ופוליטיים בתנאים קשים. הם אולי נעלמים מהעין, אך לא נעלמים מהתודעה הציבורית.

באתוס הפלסטיני, האסירים הפוליטיים משלמים את המחיר הכי יקר, ויש קונצנזוס רחב שהם מסמלים את ההקרבה העצמית למען המולדת. לכן בחברה הפלסטינית מחבקים את נשות האסירים ואת ילדיהם.

לאסירים הפלסטינים אין הזכות להתייחד, לגעת או להיות בקשר עם בנות זוגן, ולפיכך נשללת מהם הזכות לאבהות. לפני יותר מעשור, החלו אסירים להבריח זרע מהכלא כדי להביא ילדים לעולם. שיטת ההברחה הזו, שזכתה לשם "הזרעים המשוחררים", עומדת במרכזו של הסרט "אמירה": מערכה על החיים שהכלא מנסה לגדוע ובני הזוג מתעקשים לייצר.

אמירה, שמה של גיבורת הסרט, נולדה מזרע מוברח. בזמן הסרט היא בת 16, ואביה האסיר רוצה להביא ילד נוסף לעולם. אולם בבדיקת מעבדה מתברר שהוא עקר, ואז עולה השאלה מיהו בעצם אביה של אמירה החכמה והיפה.

ברגע שמתחיל מסע החיפוש אחרי האב הביולוגי של אמירה (נסיכה בערבית), האמא המסכנה מואשמת מייד בבגידה בבעלה האהוב והגיבור. מפה הסרט מתחיל להתדרדר בעלילה רדודה ומפותלת. כל גבר שנמצא בסביבת המשפחה חייב לעבור בדיקת DNA, כולל הידיד התומך במשפחת האסיר, מורה במקצועו, שמסתבר שהוא הומוסקסואל. כאילו חסר לנו עוד סיבוך בתבשיל הזה של לאומיות, כבוד המשפחה, אלימות כלפי נשים, קדושת האסירים, והמולדת הכבושה.

האם שומרת על שתיקה מול משפחתה הזועפת והמאיימת. היא מנסה לבדות סיפור שקיימה יחסי מין עם חברו של הבעל, איש התנגדות שהפך לשהיד מאוחר יותר. אבל הניסיון הנואש של האשה לא מצליח להציל את בתה מהאמת הנחשפת בשיא הסיפור כאשר מתגלה שאמירה נולדה למעשה מזרע של סוהר יהודי בכלא שהחליף את הזרע של האבא בזרע שלו. מסיבה תמוהה, הבמאי והתסריטאי היו חייבים להזכיר לנו את מקור הרוע הציוני והכובש, שמאמלל את חיי האסירים ומסבך אפילו לצאצאים שלהם את החיים.

הנערה אמירה הופכת בן רגע מבתו של גיבור לבתו של כובש, וניצבות בפניה שתי אפשרויות אומללות: לעזוב את ביתה ולברוח לחו"ל כפליטה, או לסיים את חייה בעימות עם חיילי צה"ל במאבק למען פלסטין. אולם הייאוש הזה מעלים את הבחירה המהותית ביותר, ובעצם היחידה, העומדת מול העם הפלסטיני והיא הבחירה בחיים.

הסרט "אמירה" הוא יצירה קולנועית בינונית, שהצליחה להכניס את כל הבעיות של העם הפלסטיני לסיר לחץ אחד קטן במשך שעה וחצי. כאילו זה הסרט האחרון בתולדות העם הפלסטיני, כך שחייבים לדחוף אליו הכול.

פה הפספוס הגדול בעיניי. במקום שהקהל יתחבר לסיפור המרכזי, לעניין שבגללו הגיע מלכתחילה גיבור הסרט אל מאחורי סורג ובריח, ולשלילת צלם אנוש ממנו ומכל האסירים הפוליטיים, העלילה מתעתעת בצופה מכל כיוון ומוליכה אותנו יחד עם "אמירה" אל מבוי סתום במקום אל השחרור מעוולות הכיבוש והדיכוי.

ארגון האסיר הפלסטיני יצא נגד הקרנת הסרט בגלל הגיחוך והניצול של הסוגייה הכואבת הזו בתולדות המאבק של העם הפלסטיני. ההצגה של האשה הפלסטינית כגוף מלא צלקות בגלל הדיכוי הפטריארכלי והשובינסטי ולאו בגלל הדיכוי הצבאי נתפסת כעלבון. כך גם העובדה שהעם הפלסטיני, המיוצג על ידי משפחתה של אמירה, אינו מסוגל להכיל מורכבות של ילדה חצי יהודייה, שנולדה וגדלה כפלסטינית לוחמת ואמיצה, ובדיקת DNA הפכה אותה לבוגדת במולדת בעל כורחה. על כתפיה מוטלת חובת ההוכחה במבחן השייכות לעם הפלסטיני.

ייתכן שגם שהעובדה שהסרט יצא בסמיכות לבריחה של ששת האסירים הפלסטינים מכלא גלבוע, מה שהגביר עוד יותר את העניין וההזדהות עם האסירים, תרמה למהומה סביבו.

הלחץ הגיע עד כדי כך שוועדת הסרטים המלכותית בירדן מסרה היום (חמישי) על הסרת מועמדותו של הסרט מרשימת המועמדים לאוסקר 2022.

כדי להמחיש לכם את עוגמת הנפש שעושה הסרט לאסירים ולנשים, תארו לעצמכם שאחת הסוהרות היהודיות, שנפלה לכאורה קורבן לסרסור לטובת אסירים ביטחוניים, הייתה נכנסת להריון ומביאה ילד לעולם מאחד האסירים. הילד היהודי גדל ומתגייס לצה״ל, ושם הוא מגלה שהוא חצי פלסטיני ואבא שלו למעשה "מחבל" וכדי להוכיח שהוא ציוני, הוא היה "מנטרל" את כל הפלסטינים במחסום.

הייתם רוצים לראות סרט כזה? התשובה שלי היא: לא, תודה. אני אדלג הפעם.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

אילוסטרציה: pixabay

פרשת NSO היא רק סימפטום של האמונה הישראלית בכוחות הביטחון

התרגלנו לפטור כל ביקורת על אמצעי הביטחון במשיכת הכתף של "מלחמה היא דבר מכוער", וכך הפכה "מלחמה" למטפורת ברירת המחדל בכל פעם שאנחנו רוצים לזרוק הצידה את זכויותיו של מישהו. ועכשיו, שלא במפתיע, זה הגיע לתוך הטלפון שלנו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf