זה לא הגיל, זה הכיבוש

כותב אורח: גיא מאירס

גילנות, אפליה על בסיס גיל, היא אחת הדעות הקדומות הרווחות בעולם, אך היא כמעט ולא נדונה כלל. לפי תפיסה זו, בני אותה קבוצת גיל מאופיינים בהכרח בתכונות אופי מסוימות, לרוב שליליות, שמשותפות רק להם. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא ההתייחסות לבני ובנות שישים וחמש ומעלה כנטל טיפולי או כלכלי, או לחילופין, כאנשים שיש לרכוש להם כבוד רב יותר מהאנשים הצעירים מהם. דוגמא נוספת לכך היא פעילויות על בסיס השתייכות לקבוצת גיל, כדוגמת חוגי "נוער" לעומת חוגי "ילדים", בלי להתחשב בתחומי העניין של כל אדם בפני עצמו. אחת ההשלכות ההרסניות ביותר של אפליית ילדים ונוער על בסיס גיל בישראל מתבטאת, איך לא, באופן ההתייחסות לגל ההתקוממות האחרון נגד הכיבוש.

שר התחבורה והמודיעין, ישראל כץ, התראיין לאחרונה בתכנית הראיונות הפוליטית "הנבחרים" בהגשת דוד בן בסט. מעבר לדבריו המקוממים כרגיל של השר כץ, תשובתו לשאלת בן בסט לגבי האינתיפאדה הנוכחית הייתה מרגיזה במיוחד:

"הדרך היחידה לחסל את הטרור הזה, [היא] לגרום למשפחה שלהם, לסביבה שלהם, למנוע מאותם קטינים – בני 13-15, לבוא ולבצע את הרצח הזה… ואני הגעתי למסקנה, ההרס של הבתים הוא גם עונש סביבתי, גם כן לחץ מסוים, אבל הוא לא מספיק. אנחנו חייבים להציב תמרור אדום למשפחות האלה. הם מחנכים אותם, את הילדים, את התינוקות שעוטפים אותם בדגלים, ברובה סמלי, לבוא ולרצוח יהודים. שאחרי הפיגועים איך אומר האבא, איך אומרת האמא 'אנחנו גאים בילדים שלנו שהם שהידים, שרצחו יהודים, ונגדל עוד ילדים'".

כץ מביע תפיסת גילנות קלאסית לפיה בני נוער לא מסוגלים לשקול את מעשיהם בעצמם, מכיוון שהם "רק בני 15". וכאילו כדי להוסיף חטא על פשע, כץ לא רק אומר שהקטינים מושפעים מסביבתם עד כדי רצח, אלא אומר שהפלסטינים מביאים ילדים לעולם על מנת שאלה ירצחו יהודים. כך למעשה הוא משייך את תפיסתו הגילנית לפלסטינים עצמם, בטענה שהם חושבים שעל מבוגרים לחיות, ועל ילדים לבצע פיגועים גם במחיר חייהם. כך שהפתרון המתבקש מדבריו של כץ קיצוני אף יותר מהריסת בתים:

"צריך לקחת את המשפחה הזאת, לקחת אותם, לשלוח אותם לסוריה וכמה שיותר עמוק, לאזורים שדאע"ש שולט בהם, לא מספיק אסאד, לא מספיק האזורים של אסאד, ישר לדאע"ש, ובעזה ישר לידי החמאס, ונראה אותם שם שיבואו וידברו בדרך הזאת".

התרת הדם האגרסיבית של השר כץ נתמכת בגילנות פופוליסטית, לפיה יש להעניש משפחות שלמות על מעשי הצעירים במשפחה, מכיוון שאלה לא מסוגלים לבחור את מעשיהם בעצמם. הכללה זו שווה בערכה להתייחסות לכלל הפלסטינים כמפלצות הסתה, ולא כאנשים המתנגדים לכיבוש.

> במזרח ירושלים האיסור לעצור ילדים הוא בגדר המלצה בלבד

אך כץ הוא לא היחיד שעושה שימוש ציני בגיל כדי להתיר דם פלסטינים, כפי שניתן לראות ב"הוראות פתיחה באש למתחילים" של יאיר לפיד: "כשמחבל רץ עם סכין ברחוב צריך לירות בו כדי להרוג. אבל אם זו ילדה בת 13 עם מספריים, צריך לעשות הכל כדי לעצור אותה בלי להרוג".

לפיד משתמש בגילנות מהולה בשוביניזם כדי להצדיק את קריאתו להתרת דם פלסטיני. אבל אם נקבל את העובדה שאין הבדל בין תודעת ההתנגדות לכיבוש של נערה לזו של מבוגר, נוכל להתייחס אליהם כשווים, ולפעול נגד האלימות בצורה הוגנת. נערות ונערים אכן לרוב חלשים פיזית ממבוגרים, ועל כן ניתן "לנטרל" אותם מבלי לגזול חיים, אך אל לנו להשתמש בזה בתור תירוץ להרג מבוגרים.

רבים מניסיונות הפיגועים באינתיפאדה הנוכחית אכן נעשו על ידי צעירים, עובדה שבמבט ראשון נותנת תוקף לטענות כץ ולפיד, אך ההסבר לכך יכול להיות שונה מזה המבוסס על גילנות. סביר להניח שצעירים אינם מתנגדים לכיבוש יותר ממבוגרים, או שאינם חסרי יכולת לחשוב בעצמם על השלכות מעשיהם, אלא שחייהם אינם "מעוגנים" באמצעות עבודה או אחריות על משפחה, כך שיש להם פחות דברים להפסיד.

עלינו לפעול למען שיפור המצב של כלל הפלסטינים, הצעירים והמבוגרים. רק כך נוכל להסתכל מעבר לפרדיגמת "המסית והמוסת" ולראות את העובדה שהפלסטינים מתנגדים לכיבוש כתוצאה ממצבם, ולא בעקבות גילם.

גיא מאירס הוא תלמיד כיתה י"ב מירושלים.

> מחנך ב-1905: "שאלת יחסנו אל הערביים נעלמה כליל מן הציוניים"