הרע במיעוטו הוא רע מאוד

אם קואליציית השינוי תצליח להחליף את בנימין נתניהו בנוכל אחר מהימין, יהיו כאן חגיגות של שמחה לאיד. אותם אנשים, שזעקו "רק לא ש"ס" אחרי הבחירות בשנת 1999, יציפו את הכיכרות ויתנהגו כמו אוהדי כדורגל שזכו בגמר הגביע.

התיקון לא יכול לבוא מממשלה בראשות בנט. נפתלי בנט במסיבת עיתונאים בכנסת בשבוע שעבר (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

אינני מזלזל בתגובה האנושית הזאת לנפילתו של נתניהו. הוא חייב לערוך חשבון נפש נוקב: כיצד קרה שרוב האנשים שעבדו איתו מתעבים אותו בכל לבם. השנאה כלפיו היא הגורם החשוב ביותר כיום בפוליטיקה הישראלית, אבל היא גורמת לכולנו להתעלם מאופיים של הדיאדוכים – גדעון סער, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט ויאיר לפיד. האם מותר לנו להמליך איש ימני קיצוני כמו בנט, רק כדי להיפרע מנתניהו?

אם אפילו תמר זנדברג ממרצ מוכנה להמליך את בנט, אז ליקוי המאורות באופוזיציה הוא מוחלט. כיצד ניתן לחנך נוער לערכי השמאל, אם שותפות עם ניאו-ליברלים שונאי ערבים היא מותרת? האם לפיד, ציוני כללי קלאסי ואויב השמאל, יכול להיות מנהיג של מחנה השינוי? בשמאל לא מבינים שמוטב לפייס את ש"ס ואת אגודת ישראל מאשר לחבור לפשיסטים, שחיתוך הדיבור הצברי-אשכנזי שלהם מוצא חן בעינינו.

אני שומע בסביבה החברתית שלי את אותה המנטרה מאנשים שונים מאוד זה מזה: אני לא מסוגל לראות יותר את נתניהו בטלוויזיה. אז מה בכך? בגלל הקבס האישי שלכם תמליכו עלינו את המאה השחורה בראשות לפיד ובנט?

השמאל הציוני חייב להיגמל מגימיקים זולים ולגבש קו רעיוני ברור. השותפות העיקרית שלנו היא עם האזרחים הערבים, למעט המשת"פים. כל קואליציה שלא תעמיד אותם במרכז נדונה לכישלון מביש.

כיוון שאין ולא יהיה תהליך שלום, שהוא שם מכובס לסיפוח זוחל, אנחנו חייבים לגבש רעיונות חלופיים. אופוזיציה לוחמת היא צו השעה, ולא ברית עם שותפים מהימין. אחי המנוח קרא לפוליטיקה הישראלית "מלכודת פשיסטית". כולנו מפרפרים עתה כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק, כפי שקרא לזה רפול.

אסור לנו לחשוש מאלימות וגם לא מההסתה ברשתות החברתיות. נדרשת מאיתנו עקביות רעיונית ולא חלומות על גדעון סער. פשיסטים נקיי כפיים הם יותר מסוכנים משמרנים מושחתים.

זה אולי יהיה נחמד לראות את נתניהו בכלא, אבל השאיפה ליום הזה איננה פוליטיקה רדיקלית אלא עיסוק באשליות בורגניות. אנחנו לא זקוקים להפיכה אלא למהפכה מבנית אמיתית. ייתכן שהשעה תגיע רק אחרי מלחמה עקובת דם או מפולת כלכלית, שתכאיב לכולנו. בלי התקוממות עממית נגד החוגים השליטים לא תהיה לנו תקומה.

בינתיים תולה השמאל הציוני את תקוותיו באויב המעמדי של כל השכירים במדינה. נתניהו הוא נושא שולי לעומת אויביו האישים, שהם גם חבריו לאידיאולוגיה בימין. עלינו לחולל שינוי בחברה הישראלית ולא להידרש ל"ציונות". הימין גרם לניתוק בינינו לבין הציבור הליברלי בארצות הברית והפך אותנו למדינה שנואה באירופה. את המצב הממאיר הזה לא ניתן לתקן בהנהגת בנט.