הרעבת עזה מערערת את יסודות הסדר הבינלאומי בקצב מואץ
יותר מחודשיים אחרי קריסת הפסקת האש, התנאים בעזה ממשיכים להידרדר, וישראל מבהירה שאינה רואה עצמה מחויבת לנורמות בינלאומיות הבסיסיות ביותר. אומנם ניכרים סימנים להתעוררות מצד הקהילה ההומניטרית העולמית, אבל היא עדיין איטית מדי
לאחר יותר משישים יום של מצור מוחלט, מלאי מוצרי המזון שנותרו ברצועה מדולדל. משאיות עם סיוע הומניטרי נכנסות לעזה דרך מעבר כרם שלום, ב-24 בפברואר 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)
תשעה עשר חודשי ההתקפה של ישראל על עזה ערערו את היסודות ההומניטריים והמשפטיים שעליהם נשען הסדר הבינלאומי מאז מלחמת העולם השנייה – תחילה באיטיות ובהדרגה, וכעת בקצב מואץ.
במאמר שפרסמנו כאן לאחרונה ציינו שמדיניות הרעבת האוכלוסייה של ישראל הפכה למדיניות מוצהרת מאז 2 במרץ, וטענו כי התגובות הרפות של הקהילה הבינלאומית עודדו את ישראל להמשיך במדיניות זו. חודש וחצי לאחר מכן, החששות הללו התממשו. מעשיה של ישראל הפכו קיצוניים אף יותר, וזאת כמעט ללא השלכות בינלאומיות.
לאחרונה החלו להופיע גם קולות התנגדות מצד הקהילה ההומניטרית הבינלאומית, שהולכת ומבינה כי המלחמה בעזה עלולה לערער את הסדר הליברלי הבינלאומי, ולהעמיד בסכנה כמה מהנורמות ההומניטריות הבסיסיות ביותר שהוא מבקש לשמר.
יותר מחודשיים אחרי קריסת הפסקת האש השנייה, התנאים בעזה המשיכו להידרדר. בזמן שיותר מ-7,600 משאיות ממתינות מחוץ לרצועה ואינן מורשות להיכנס, ולאחר יותר משישים יום של מצור מוחלט, מלאי מוצרי המזון שנותרו ברצועה מדולדל. כמעט לא ניתן להשיג בשר קפוא, גבינה, מוצרי חלב, פירות ותפוחי אדמה. ירקות הפכו נדירים בסוף אפריל. בערך שליש מהמטבחים הקהילתיים שפעלו ברצועה נסגרו בשבועיים האחרונים.
מחירו של מצרך המזון הבסיסי ביותר – קמח – נע בין 500 ל-1,500 שקל לשק, פי עשרה עד שלושים ממחירו לפני 2 במרץ, מחיריהם של מוצרי מזון אחרים זינקו אף יותר: ק"ג תפוחי אדמה, שעלה לפני המלחמה 2.5 שקלים, נמכר כעת ב-45–50 שקל. תבנית ביצים שעלתה בעבר 14 שקל, נמכרת כיום בכ-300 שקל.
לאחר שנה שבה דווח על מקרים מעטים יחסית של מוות כתוצאה מתת תזונה, עדויות אנקדוטליות מצביעות על כך שהאוכלוסיות החלשות ביותר ברצועה – ובעיקר ילדים – החלו למות שוב מרעב. לפי הנתונים האחרונים, 57 ילדים מתו כתוצאה מתת תזונה והיעדר טיפול רפואי בסיסי, והמספר האמיתי עשוי להיות גבוה באופן משמעותי. הרעב הקשה דוחף את תושבי עזה לנקוט אמצעים נואשים. לפי דיווחים מהרצועה, אנשים החלו לצוד צבי ים למאכל ולמכור את בשרם בכ-100 שקל לק"ג.
>> "היא גוססת מול עיניי": הילדים שגוועים מרעב בעזה
רוב הציבור הישראלי מתעלם מהמציאות הזו, או לכל היותר מגיב במשיכת כתפיים. חלק אולי מעדיפים להאמין לסגנית שר החוץ שרן השכל, שהכחישה ב-CNN שעזתים מתו מרעב ("אלו שקרים מוחלטים"); או לחבר הכנסת בועז ביסמוט שהודיע ל-BBC שבעזה "אין ילדים מורעבים" לאחר שעומת עם ראיות מהרצועה. גם כשהתקשורת הישראלית פרסמה כתבה חריגה שעסקה באסון ההומניטרי ברצועה, היא הדגישה דווקא את הנזק להסברה הישראלית.
אחרים אינם מתעלמים, ואף מביעים תמיכה נלהבת ברעב ההמוני ברצועה. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר קרא להפציץ את "מאגרי המזון של חמאס". חבר כנסת מהליכוד הצהיר בראיון: "אני כן ארעיב עזתים. כן וכן, זה החובה שלנו… אני מעוניין להרעיב את העזתים", ולאחר כשבוע וחצי הוסיף כי "אנחנו לפני אירוע גדול של הכרעה, השמדה והגירה מעזה". איש תקשורת ישראלי כתב ברשתות החברתיות כי הוא מצפה בקוצר רוח לראות הצהרה של הצלב האדום על כך שיותר מ-100 אלף עזתים כבר מתו ברעב, ומספר דומה נמצאים על סף מוות.
תסכול גובר בקרב הארגונים
הישראלים אדישים לתגובות של מוסדות בינלאומיים כמו האו"ם, ארגון הבריאות העולמי, ארגוני זכויות האדם או מערכת המשפט הבינלאומית, או שאינם מייחסים להם חשיבות. חלק מההתפתחויות הנוגעות לבלימת הסיוע ההומניטרי או ארגוני הסיוע כלל אינן מדווחות בתקשורת הישראלית, ובמקרים שבהם כן מדווחים עליהן – הן לרוב מוצגות כחסרות משמעות וכחסרות השלכות על העתיד, באופן שמחזק את הדימוי העצמי הישראלי (השגוי) של עצמאות מוחלטת, וממשיך להזין את ביטחונה העצמי המופרז.
רק בשבועות האחרונים התרחשו כמה וכמה התפתחויות שבישראל כמעט ולא עוררו תגובה. במשך חמישה ימים התקיימו דיונים בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) – שם מתנהלת במקביל גם התביעה נגד ישראל בגין רצח עם – שעסקו בשאלה אם החרם המוחלט שהטילה ישראל על אונר"א מהווה הפרה של מגילת האו"ם, וברקע דיון עקרוני על השעיית חברותה של ישראל מהאו"ם.
נציב זכויות האדם של האו"ם קרא לעולם לפעול כדי למנוע את "קריסתן המוחלטת של מערכות קריטיות מצילות חיים בעזה". לפי דיווחים, ישראל תקפה סמוך למלטה ספינה שהתכוונה להביא סיוע הומניטרי לעזה. ראש משרד האו"ם לתיאום סיוע הומניטרי בשטחים הפלסטיניים הכבושים הצהיר: "זוהי מניעה מתוכננת של תנאים בסיסיים… עזה מורעבת… היא נחנקת. זה נראה כמו פירוק מכוון של החיים הפלסטיניים".
למרות הצהרות קשות אלה, המצב רק החמיר. הביטחון העצמי העכשווי של ישראל נובע, לפחות בחלקו, מהיעדר תגובה משמעותית מצד הקהילה הבינלאומית, לאחר שזו התעלמה מהחלטות קודמות של בית הדין הבינלאומי לצדק ושל מועצת הביטחון של האו"ם.
תחושת התסכול הגוברת בקרב ארגוני הסיוע ההומניטרי – שאינם יכולים להכניס סיוע לעזה – הביאה 55 מהם לחתום על הצהרה משותפת שמותחת ביקורת על התקנות החדשות של ישראל בנוגע לרישום של ארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים. למעשה, ההצהרה הזו מנסחת בגלוי את מה שכמה מהארגונים הללו אמרו בשיחות פרטיות לפני פחות מחצי שנה, אולם אז הם בחרו לשתוק מחשש לתגובת נגד מצד ישראל. נראה שכעת רבים מהם מבינים שבמצב הנוכחי אין להם מה להרוויח אם ימשיכו לשתוק.
>> הדילמה האכזרית שישראל מציבה בפני ארגוני הסיוע הבינלאומיים
הארגונים קובעים שההנחיות החדשות של ישראל לגבי רישום הארגונים "מבוססות על קריטריונים עמומים, רחבים, פוליטיים ובלתי מוגדרים", ו"נראה שנועדו לשלוט בפעילות העצמאית של סיוע הומניטרי, פיתוח ובניית שלום, להשתיק פעילות שמבוססת על משפט הומניטרי ובינלאומי לזכויות אדם, ולהעמיק את שליטתה בפועל של ישראל ואת הסיפוח דה-פקטו של השטחים הפלסטיניים הכבושים".
הלכה למעשה, הארגונים מאשימים את ישראל בכך שהיא מנסה לסלק אותם, כדי להפוך את הסיוע ההומניטרי לנשק במלחמתה נגד הפלסטינים ולהשתיק את אותם ארגונים שמבקרים את מדיניותה.
הצהרה משותפת של מספר כה גדול של ארגוני סיוע הומניטרי הפעילים בעזה מסמנת שינוי נוסף בשיח. בשיחות עם אנשי ארגונים אלה – שביקשו לשמור על עילום שם בשל רגישות הנושא ולנוכח החשש מתגובות נגד ממוקדות מצד ישראל – הם מדגישים שרבים בקהילת הסיוע ההומניטרי רואים בתקנות שישראל מקדמת נקודת מפנה, שעלולה לייצר תקדימים מסוכנים שימשיכו להשפיע גם זמן רב לאחר תום הלחימה.
באופן ספציפי, קיים חשש שגורמים הומניטריים מרכזיים ומבוססים יידחקו החוצה על ידי שחקנים חדשים, הפועלים על פי נורמות רופפות יותר ומקורות מימון בעייתיים. בהקשר זה, ראש משרד האו"ם לתיאום סיוע הומניטרי, טום פלטצ'ר, הוקיע את מדיניות ישראל באופן חריג כ"מצור ברוטלי", ואף הצהיר שהמצור "מהווה ענישה קולקטיבית אכזרית" שמופעלת נגד האוכלוסייה בעזה.
בערך שליש מהמטבחים הקהילתיים שפעלו ברצועה נסגרו בשבועיים האחרונים. מרכז חלוקת מזון בצפון רצועת עזה, ב-2 במאי 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)
נוסף על כך, ב-4 במאי פרסם משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) הצהרה חריגה, בגיבוי מזכ"ל האו"ם, בשם כ-15 גופי או"ם וכ-200 ארגונים לא ממשלתיים הפועלים בשטחים הפלסטיניים הכבושים. ההצהרה היתה חד משמעית: החותמים לא ישתתפו בשום מנגנון שאינו עומד בעקרונות היסוד של הפעולה ההומניטרית – אנושיות, אי משוא פנים, עצמאות וניטרליות. כלומר לא ישתפו פעולה עם מנגנון המבקש להכפיף את הסיוע ההומניטרי לגופים פרטיים או למטרות של טיהור אתני.
לא מחויבים לנורמות ההתנהלות מול אוכלוסייה אזרחית
במהלך רוב החודשיים האחרונים, ישראל דחתה שוב ושוב את ההחלטה בנוגע לפתרון המועדף מבחינתה למשבר ההומניטרי בעזה. אולם מוקדם יותר השבוע נחשף כי החלופה המועדפת מבחינתה היא הסתמכות על חברות אבטחה זרות. הרמטכ"ל החדש אייל זמיר, מצדו, ממליץ להתיר מחדש את הכנסת הסיוע לרצועה, אך אינו מעוניין שהצבא יהיה אחראי על חלוקתו. מכיוון שישראל שוללת את מעורבותם של הגופים האזרחיים הקיימים בעזה – חמאס או אונר"א – חברות האבטחה הפרטיות נותרות, בעיני ישראל, האפשרות היחידה.
הפתרון שמציעה ישראל, בתמיכת ארה"ב, מגיע על רקע מבצע צבאי חדש, שמטרתו להשתלט על שטחים נוספים ברצועה ולהחזיק בהם למשך זמן בלתי מוגדר. תושבי עזה יידחקו דרומה לאזור הזעיר בין ציר מורג וציר פילדלפי. מערכת חלוקת הסיוע תעבור שינוי מהותי: במקום העברת סיוע ישירה לאוכלוסייה האזרחית, יוקמו עד שישה "מרכזים בטוחים לחלוקת סיוע" באזור החיץ בדרום עזה. כ-60 משאיות ביום יורשו להיכנס לרצועה לאחר בידוק. נציג מכל משפחה יצטרך להגיע לאזור החיץ כדי לקבל חבילת סיוע במשקל 20 ק"ג, הכוללת מזון ומוצרי היגיינה, אחת לשבוע או שבועיים – "המינימום ההכרחי להישרדות".
כדי להשתיק מבקרים בישראל ולהפיג מתחים פוליטיים, תוכנית דומה שגובשה בעמותה ישראלית מוקדם יותר הדגישה כי העלות למשלם המסים הישראלי תהיה אפס.
לפי התוכנית הנוכחית, פעולות הסיוע ינוהלו על ידי "קרן בניהול בינלאומי", שתובל על ידי אנשי סיוע הומניטרי ובליווי מועצה מייעצת של "אישים בינלאומיים בולטים". בפועל יעשה זאת גוף חדש בשם "Gaza Humanitarian Foundation", שנרשם בשווייץ בפברואר 2025. למקימיו אין קשרים נראים לעין או ניסיון מוכח בתחום הסיוע ההומניטרי (אחד מהם, דייוויד פאפזיאן, היה ראש קרן ממשלתית בארמניה שכהונתו הופסקה ב-2024), וזהות תורמיו אינה ברורה.
בינתיים ה-GHF מנסה לגייס עובדים – כמו למשל את ראש תוכנית המזון העולמית לשעבר – שיתנו לו את הלגיטימציה שחסרה לו לאור סירוב האו"ם וארגוני הסיוע הוותיקים לשתף פעולה. ב-OCHA הבהירו שהתוכנית "אינה ישימה מעשית, אינה עומדת בעקרונות הומניטריים, ותיצור סיכונים ביטחוניים חמורים". בכל מקרה, התוכנית כוללת סיוע הומניטרי רק ל-1.2 מיליון עזתים, כמחצית מהאוכלוסייה ברצועה, ואינה כוללת התייחסות לנותרים.
ניהול הלוגיסטיקה והאבטחה ייעשה בידי שתי חברות אמריקאיות פרטיות, שעבדו ברצועה במהלך הפסקת האש השנייה. הניסיון להפוך את חלוקת הסיוע להליך ביטחוני חורג במכוון מדיני הסיוע ההומניטרי הבינלאומיים ומהנורמות שנקבעו לאחר מלחמת העולם השנייה. אף שחלוקה יעילה של סיוע מחייבת שיתוף פעולה של האוכלוסייה והבנה של התנאים בשטח, נדמה שישראל מעריכה כי העזתים יקבלו את התוכנית, משום שהחלופה היא מוות ברעב.
במקביל, ראיות מהרצועה מעידות על עלייה חדה במספר מקרי הביזה, עם יותר מ-40 מקרים במהלך ארבעה ימים בסוף אפריל-תחילת מאי. עדים ועיתונאים מתוך הרצועה מדווחים שוב על מעורבות ישראלית ישירה בניסיונות לפורר את הממשל המקומי באמצעות חימוש וסיוע לכנופיות מקומיות. משפחות מרכזיות בעזה מאששות את קיומה של תוכנית כזו.
הדברים מזכירים ניסיונות קודמים של ישראל לערער את הסדר האזרחי בעזה – אם באמצעות תקיפה של כוחות משטרה, אם בעצימת עין, או אף בעידוד של ביזת סיוע על ידי כנופיות מקומיות. חמאס הוציא להורג כמה חשודים בביזה, ולפי דיווחים הקים כוח חדש בן 5,000 לוחמים שמטרתו להילחם בפורעים ובכנופיות חמושות.
מסקנותינו נותרות ברובן כשהיו במרץ. המציאות בשטח – במיוחד בחודשיים האחרונים – מצביעה על הידרדרות מואצת של נורמות ההתנהלות מול אוכלוסייה אזרחית, אפילו בהשוואה לתחילת המלחמה. ישראל הבהירה שאינה רואה עצמה מחויבת לרבות מהנורמות הללו, ואינה מאמינה כי תישא באחריות. אומנם ניכרים סימנים לתיאום גובר מצד הקהילה ההומניטרית הבינלאומית כדי להתמודד עם המציאות החדשה, אך התפתחויות אלה עדיין איטיות מדי. יש להאיץ ולהעמיק את המענה כדי לבלום את הסחף – סחף המאיים לשטוף את העולם כולו בשנים ובעשורים הקרובים.
ליאת קוזמא היא פרופ' מן המניין בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון, וכן מופקדת על הקתדרה להיסטוריה של הרפואה ע"ש הארי פרידנוואלד באוניברסיטה העברית בירושלים. ד"ר לי מרדכי הוא מרצה בכיר בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
