הקורונה, האקלים והאישיות – הדברים שיכולים להפיל את טראמפ

על פי הסטטיסטיקאי נייט סילבר, הסיכוי שג'ו ביידן ינצח את הבחירות עומד על 77%. גם במדינות המפתח כמו פנסילבניה ופלורידה, הוא נהנה מיתרון. אבל טראמפ לא הולך לוותר, לא לפני הבחירות, וכנראה גם לא אחרי שיפסיד (אם יפסיד)

מאת:
השאירו תגובה
א א א

אני מעט חוששת להתנבא בנוגע לבחירות שבהן דונלנד טראמפ מעורב. בפעם האחרונה שעשיתי את זה, לפני ארבע שנים, אמרתי שהילארי קלינטון כנראה תזכה, והתבדיתי כמו רבים אחרים. אבל שישה שבועות לפני הבחירות הגורליות בארה"ב, סיכוייו של טראמפ נראים עגומים. אתר fivethirthyeight של הסטטיסטיקאי נייט סילבר נותן לטראמפ סיכוי של 22% לנצח את הבחירות, לעומת 77% למועמד הדמוקרטי וסגן הנשיא לשעבר ג’ו ביידן (האחוז הנוסף הוא עבור התרחיש הבלתי סביר שבו לאף אחד מהשניים אין יותר מ-270 אלקטורים, מה שיביא להכרעת הבחירות בבית הנבחרים, שנמצא בשליטה דמוקרטית).

donate

שיטת הבחירות האמריקאית, ולפיה המועמד שזכה במרבית הקולות במדינה ספציפית זוכה בדרך כלל בכל האלקטורים של המדינה, הופכת מדינות מסוימות לכמעט חסרות חשיבות בקמפיין הבחירות, בעוד אחרות הופכות לחשובות באופן בלתי-פרופורציונלי לגודל שלהן, וללשון המאזניים שעשויה להכריע את הבחירות. כך, כולם יודעים שקליפורניה וניו יורק יצביעו למועמד הדמוקרטי, ושמיסיסיפי ויוטה השמרניות יצביעו למועמד הרפובליקני. מדינות אחרות הופכות לשדה הקרב האמיתי.

העיתונאי בוב וודוורד חשף שטראמפ המעיט במכוון מסכנת הקורונה. פסל שעווה של טראמפ במוזיאון טוסו (צילום: ברכט בוג CC BY NC 2.0)

העיתונאי בוב וודוורד חשף שטראמפ המעיט במכוון מסכנת הקורונה. פסל שעווה של טראמפ במוזיאון טוסו (צילום: ברכט בוג CC BY NC 2.0)

בבחירות האלה, החשובה מכולן היא פנסילבניה. מדינה עם 20 אלקטורים ואוכלוסייה שמחולקת כמעט שווה בשווה בין דמוקרטים ורפובליקנים, בלב "חגורת החלודה", האזור שפעם היה מרכז התעשייה האמריקאית וקרס עם העברת המפעלים למזרח ולדרום הגלובלי. הסימולציות של סילבר ואנשיו מראות שב-96% מהתרחישים שבהם ביידן מנצח במדינה, הוא מנצח בבחירות, וב-84% מהתרחישים שבהם טראמפ מנצח במדינה, הוא מנצח בבחירות. נכון לעכשיו, סילבר נותן לביידן 76% לנצח בפנסילבניה, שבה יש לו יתרון הסברתי הן בגלל התמיכה שהוא זוכה לה בקרב עובדי תעשייה לשעבר, והן בגלל שנולד וגדל עד גיל 11 בסקרנטון, עיר תעשייתית במדינה. ביידן מוביל במדינה בלפחות 5% מהקולות באופן עקבי.

מדינות נוספות שעשויות להכריע את הכף הן פלורידה (ששערוריית הפסקת ספירת הקולות בה הביאה לבוש הבן את הנצחון על אל גור בבחירות 2000), שם לביידן חזוי סיכוי של 60% לנצח, אריזונה (68% לביידן), והמפתיעה מכולן, טקסס האדומה, בה טראמפ עדיין נהנה מיתרון של 2% מהקולות (ולכן 69% לנצח), אבל שבלעדיה סיכוייו של טראמפ לנצח בבחירות צונחים לאפס.

אחת התופעות המעניינות בבחירות הנוכחיות היא ש"קפיצת הכנס", היתרון הקל שזוכה לו המועמד בסקרים לאחר הכנס של המפלגה שלו, בקושי קרתה השנה. ה"קפיצה" של ביידן היתה מעט יותר מורגשת, אבל ככלל, מספר הקולות הצפים קטן במיוחד השנה, ככל הנראה בגלל האישיות המפלגת של הנשיא. בשלב הזה, כמעט כל האמריקאים כבר החליטו האם הם אוהבים את טראמפ או שונאים אותו.

למה טראמפ מפסיד?

ניתן לזהות שלוש סיבות מרכזיות לבור האלקטורלי שטראמפ מוצא את עצמו בו. הסיבה הראשונה היא פשוטה: טראמפ בילה את שנותיו בבית הלבן בפנייה באופן בלעדי לבסיס המצביעים שלו. כ-30-40% מהמצביעים, שכפי שאמר פעם, יצביעו לו גם אם הוא יירה במישהו באמצע השדרה החמישית. הבעיה היא, שבסיס תומכים של 40% לא מספיק כדי לנצח בבחירות (אלא אם כן אתה מתמודד נגד המועמדת הכי פחות פופולרית בהיסטוריה חוץ ממך, וגם אז, טראמפ הפסיד בשלושה מיליון קולות לקלינטון, וניצח רק בזכות שיטת הבחירות המעוותת של ארה"ב).

המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב, ג'ו ביידן (צילום: Gage Skidmore, CC BY-SA 2.0)

המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב, ג'ו ביידן (צילום: Gage Skidmore, CC BY-SA 2.0)

עבור מי שחיים מחוץ לבועת טראמפ, הרצף הבלתי פוסק של שערוריות, תקריות מביכות, התבטאויות איומות ושקרים בוטים בארבעת השנים האחרונות פגע אפילו במוכנות של חלקים מהמפלגה הרפובליקנית לעמוד מאחוריו ולתת לו עוד ארבע שנים בבית הלבן. ובמקביל, הגזענות והמיזוגניה הבוטות שאפיינו את נשיאות טראמפ מיומה הראשון איחדו את השמאל האמריקאי, שבימים כתיקונם מצליח להסכים על מעט מאוד דברים, במטרה משותפת לתמוך בביידן כדי להפיל את טראמפ, ולא להתפתות כבעבר אחרי מועמדים שלישיים שמפלגים את הקול השמאלי.

הסיבה השנייה לחוסר הפופולריות של טראמפ היא הכשלון הקולוסאלי שלו בהתמודדות עם משבר הקורונה. בראיונות מוקלטים שערך העיתונאי האגדי בוב וודוורד עם טראמפ, נשמע הנשיא אומר עוד לפני תחילת ההתפרצות בארה"ב שהוא יודע שהווירוס קשה, מדבק ומסוכן, ושהוא לא דומה לשפעת. כשהמשבר כבר פרץ, טראמפ נשמע מודה באזני וודוורד שהוא המעיט בכוונה בחומרת הווירוס, על מנת "שלא לזרוע פאניקה".

ארה"ב, עדיין המדינה העשירה והחזקה ביותר בעולם, סובלת מהתפרצות המגיפה יותר מכל מדינה אחרת. כמעט שבעה מיליון נדבקים ולמעלה מ-200 אלף מתים. ובזמן שהמגיפה משתוללת, טראמפ לא רק נזף במדעני המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) על כך שהפיצו את הנתונים על התפשטות המגיפה, והבטיח בלי שום כיסוי שיהיה חיסון עד הבחירות (מה שהביא לבהלה מהאפשרות שטראמפ ילחץ לאישור חיסון לא בטוח כדי להשיג יתרון פוליטי), אלא שבשבוע שעבר הוא אף קיים עצרת בחלל סגור בניגוד להנחיות, דבר שהביא בעבר להתפרצות של הנגיף באיזור.

הסיבה השלישית, שגם היא קשורה לשרלטנות של טראמפ ולחוסר העניין שלו בעובדות ומדע, היא ההתחממות הגלובלית, שהופכת בבחירות האלה לראשונה לנושא מרכזי. בעיתוי לא מוצלח עבור הנשיא, בשבועות האחרונים משתוללות במערב ארה"ב השריפות העונתיות הגדולות ביותר מזה עשורים. שטחים עצומים בקליפורניה, אורגון ווושינגטון המדינה עולים באש, עשרות אנשים נהרגו, אלפי בתים עלו באש, והשמיים בערים מלוס אנג’לס דרך מפרץ סן פרנסיסקו ועד פורטלנד התכסו בעשן סמיך ומסוכן לנשימה, שיצר מחזה אפוקליפטי והורגש עד ניו יורק שבמזרח ארה"ב.

במקביל, הוריקן "סאלי", האחרון בעונת ההוריקנים שוברת השיאים עד כה של 2020, פגע בחופי אלבמה שבדרום-מזרח, ובמזל עבר במסלול לא מיושב יחסית, וגבה רק שבעה קורבנות בנפש. הן עונת השריפות והן עונת ההוריקנים חריגות בכל קנה מידה בעצמתן ובהרסניות שלהן, ומומחי אקלים תמימי דעים שהסיבה להן משותפת: ההתחממות הגלובלית, שעשויה לעצב מחדש את מפת ארה"ב.

בעוד טראמפ ממשיך להכחיש את האסון גם כשתוצאותיו הראשוניות ממש מול עיניו, ותולה את האשם בשריפות ב"הנהלת יערות לקויה", ביידן תקף את טראמפ בשבוע שעבר וקרא לו "פירומן אקלים". טראמפ, שנוהג להימנע מתקשורת עם מצביעים שאינם אוהדיו המושבעים, זכה בשבוע שעבר למבול של שאלות קשות באירוע "אסיפת עיר" בפילדלפיה, העיר הגדולה בפנסילבניה, ביניהן שאלות על התמודדותו הלקויה עם משבר הקורונה, הפלגנות שלו, ומכחישנות משבר האקלים שלו.

הדואר לא יגיע היום

הדבר המסוכן ביותר בבחירות הנוכחיות הוא האפשרות שטראמפ יפסיד, אבל לא יקבל את תוצאות הבחירות. כבר חודשים רבים שטראמפ מכין את השטח לאפשרות הזאת. הרפובליקנים עבדו קשה מאוד כדי למנוע ממיעוטים שלא נוהגים להצביע להם מלהצביע, וטראמפ עצמו מפמפם לאוהדיו כבר חודשים מסרים שחותרים תחת האמינות של מוסד הבחירות האמריקאי, כולל תיאוריות קונספירציה שנועדו לשכנע את הציבור שהבחירות לא אמינות.

עושה מאמץ לעשות דה לגיטימציה להצבעה בדואר. דונלד טראמפ (צילום: הבית הלבן)

עושה מאמץ לעשות דה לגיטימציה להצבעה בדואר. דונלד טראמפ (צילום: הבית הלבן)

שדה הקרב האחרון במערכה על אמינות הבחירות הוא ההצבעה בדואר. טראמפ יודע שמבחינה סטטיסטית, מרבית המצביעים בדואר יצביעו לדמוקרטים. בנוסף, הוא יודע שבגלל המגיפה שהוא לא עצר, אנשים רבים יעדיפו להצביע בדואר ולא להגיע לקלפיות. לכן, מזה חודשים, טראמפ וקרוביו מפיצים את הרעיון שהבחירות בדואר יהיו רמאות אחת גדולה, מנסים למנוע אותן, ובעיקר מנסים למנוע אותן ממיעוטים, כדרך להכין את השטח לאי-קבלת תוצאות הבחירות.

קשה להמעיט בדרמטיות של האפשרות שטראמפ לא יקבל את ההפסד שלו. בהיסטוריה הקרובה, היו שתי מערכות בחירות שהתוצאות שלהן היו קרובות ושנויות במחלוקת מאוד: הבחירות בין ריצ’רד ניקסון וג’ון פ. קנדי ב-1960, והבחירות בין אל גור וג’ורג’ וו. בוש ב-2000. בשתיהן, מי שככל הנראה ניצחו בבחירות, ניקסון וגור, העדיפו את עקרון היסוד של הבחירות האמריקאיות – העברה שלווה של הכוח – על פני טובתם האישית, וויתרו על הנשיאות. אבל כשהמפסיד הוא מגלומן ילדותי ונרקיסיסט, לא נראה שזה מה שהולך לקרות.

התרחישים נעים בין ניסיון לעצור את הבחירות בערב יום הבחירות (טראמפ יסבול יותר בתוצאות ככל שיספרו יותר קולות בדואר, שספירתן מתחילה ביום אחרי, ולכן ירצה לעצור את הדימום מוקדם ולא לספור קולות נוספים), דרך משבר חוקתי בו בית המשפט העליון יצטרך להכריע את זהותו של הנשיא הבא, ועד למלחמת אזרחים קטנה. ביידן, מצדו, מתכונן לאפשרות של קרב משפטי.

ואם כבר דיברנו על בית המשפט העליון והאפשרות שהוא זה שיכריע את הבחירות, חשוב לזכור שטראמפ נכנס החל מאתמול למירוץ כדי לנסות להחליף את רות באדר גינזבורג במועמדת מטעמו, מה שעשוי לשחוק עוד יותר את אמון הציבור באמינות הבחירות. החדשות הטובות, לעומת זאת, הן שלדמוקטים סיכוי טוב לזכות ברוב לא רק בבית הנבחרים אלא גם בסנאט בבחירות הקרובות.

קשה לדעת מה יקרה בימים שאחרי ה-3 בנובמבר, אבל מה שבטוח הוא שאלו יהיו ימים של כאוס וחוסר וודאות, ושאף אחד מאיתנו לא צריך לצפות לתוצאה חד משמעית מהסוג שאנחנו רגילים אליו בבוקר שאחרי הבחירות בארה"ב.

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
זריית חול בעיניים. שר האוצר ישראל כץ (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

זריית חול בעיניים. שר האוצר ישראל כץ (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

שלא יעבדו עלינו: גם בסוף השנה חיוני לחוקק תקציב

שר האוצר טוען כי כיוון שתקציב המדינה כבר עבר בממשלה, אין צורך להעביר תקציב בחקיקה. אך התנהלות כזו לא רק מוחקת סעיפים חשובים שאינם בבסיס התקציב, היא מרוקנת בפועל את הכנסת מתפקידה כמחוקקת וגם כמפקחת על הממשלה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf