הפשיעה מאיימת להכריע את סח'נין, פעם סמל של זהות ויציבות

"אם האנשים יודעים מי הם העבריינים, איך ייתכן שהמשטרה לא יודעת?" (צילום אילוסטרציה: מתניה טאוסיג / פלאש90)

בחודשים האחרונים העיר סח'נין עוברת טלטלה חריגה בממדיה ובהשלכותיה. בעוד הציבור הזדעזע מהרציחות בכפר יאסיף, שם התלמיד נביל אשרף ספיה נרצח מכדור תועה, ובג'ת, שבה הצעירה סבאח אבו אל-קיעאן נרצחה חודשים ספורים לאחר חתונתה, ובשעה שמספר קורבנות הרצח בחברה הערבית הגיע לשיא של 240 בני אדם, בסח'נין תופעת הירי לעבר תושבים, עסקים ומבני ציבור הפכה לעניין כמעט יומיומי, ללא כל הרתעה וללא שמץ של תקווה ממשית להגנה.

שנים ארוכות נהנתה סח'נין – הן בתודעה הישראלית, הן בזו הפלסטינית – מדימוי של עיר יציבה, בעלת מרקם חברתי מלוכד ומעמד ביניים רחב אופקים וייצוג ספורטיבי שהפך לסמל – קבוצת בני סכנין, שהיתה לא אחת מקור לגאווה לאומית עבור הפלסטינים אזרחי ישראל. העיר גילמה איזון עדין בין מודרנה למסורת, בין זהות לאומית לשאיפה לצמיחה כלכלית. אולם בשנה האחרונה אותו איזון הולך ומתערער: תפוצת כלי הנשק גואה, ההרתעה נשחקת, והעבריינים עוברים מפעולה בשוליים לפעולה גלויה ברחוב.

>> "האמירה שהפשע בחברה הערבית מסוכן כי הוא גולש ליהודים היא גזענות"

השאלה ששואלים בסח'נין כבר איננה האם יתרחש האירוע האלים הבא, אלא מתי. תקיפות נגד בתים פרטיים ועסקים אינן תופעה חדשה, אבל הפגיעה במוסדות תרבות כמו הספרייה העירונית והיכל התרבות מסמנת תפנית חמורה. פגיעה בהם היא פגיעה במה שנותר ממעמדה המוסרי של סח'נין ומהמרחבים המעצבים את תודעת הדורות הבאים. כאשר סמלים כאלה נפגעים, מדובר לא רק באיום ביטחוני, אלא במשבר חברתי וחינוכי עמוק.

אתמול (יום שלישי) נפצע צעיר באורח קשה באירוע ירי נוסף בעיר. רבים מתושבי העיר מסרבים לדבר בגלוי על המתרחש או להפנות אצבע מאשימה, אף על פי שבמקרים רבים הם יודעים היטב מי האחראים. תופעה זו אינה ייחודית לסח'נין; בחברה הערבית כולה, מי שנקלע לעימות עם עבריינים אינו זוכה להגנה. המשטרה לרוב אינה מגינה על הקורבנות, ואנשים חדלו לפנות אליה משום שפנייה כזו עלולה להעמיק את הסתבכותם מול הפוגעים.

הדוגמאות לכך רבות ומוכרות – אנשים שנאלצו לשלם עשרות ולעיתים מאות אלפי שקלים משום שהעזו לדבר על עבריין מסוים או על ארגון פשיעה; אנשים שמכוניותיהם ובתיהם הותקפו בירי או הוצתו, ולאחר מכן עדיין נאלצו לשלם לעבריינים.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

סטודנט מאוניברסיטת חיפה, תושב סח'נין שביקש להישאר בעילום שם, אומר: "כל סח'נין יודעת מי המשפחות והאנשים המעורבים בפשיעה, אבל אף אחד לא מעז להתעמת איתם. אף אחד לא רוצה להסתבך כי לא יהיה מי שיגן עליו לאחר מכן. זה חורג מעבר לסח'נין – כל העבריינים כאן מחוברים לארגוני פשיעה גדולים יותר מחוץ לעיר, שמממנים ומפעילים אותם. מצערת ההבנה שעיר שלמה, עם היסטוריה של מאבק ונוכחות לאומית, עומדת חסרת אונים ומשותקת, מבלי יכולת לעשות דבר. המראה של עבריינים שיורים לעבר מבנים וסוגרים את הכביש הראשי בפני תנועה עד שיסיימו את 'העבודה', כאילו היו פועלי מע"צ, הוא תמונת מצב מדויקת של המקום שאליו הידרדרה סח'נין."

סניף חד"ש בסח'נין פרסם לפני ימים אחדים הודעה חריפה, שבה התריע כי הפשיעה מדרדרת את העיר "במהירות לתהום". בלטה במיוחד האזהרה שלפיה מי שמסוגל לירות על ספרייה ציבורית עלול למצוא את עצמו יורה מחר על בית ספר. זו אינה הגזמה, אלא תיאור מדויק של מציאות שבה הפשיעה מתקרבת למרחבים הרגישים ביותר בעיר.

איזון עדין בין זהות לאומית לשאיפה לצמיחה כלכלית. צעדה לציון השנה ה-74 לנכבה ליד סח'נין, 5 באפריל 2022 (צילום: ג'מאל עווד / פלאש90)

מצב זה דחף את עיריית סח'נין להציג תוכנית ביטחון חדשה הנשענת על שלושה נדבכים מרכזיים: מערכת מצלמות מתקדמת המחוברת לחדר בקרה הפועל 24 שעות ביממה; הסתייעות בחברות אבטחה חיצוניות; ומימון התוכנית באמצעות חוק עזר המוסיף שני שקלים למ"ר בשנה לארנונה. בהודעה מפורטת שפרסמה העירייה הודגש כי המצלמות לא ישמשו לתיעוד בלבד, אלא יחוברו למערכת ניתוח ומעקב המאפשרת לזהות את מסלולו של התוקף מרגע יציאתו ועד הימלטותו, לספק מידע מיידי למשטרה ולהגדיל את הסיכוי לאיתור העבריינים. עוד ציינה העירייה כי מערכות מסוג זה הוכיחו את עצמן בעשרות יישובים אחרים, וכי התוכנית נדונה מבעוד מועד בהשתתפות אנשי דת, ועדות ציבוריות, מנהלי בתי ספר ונציגי תושבים.

המהלך עורר ביקורת נרחבת. העיתונאי והפעיל החברתי סעיד ג'נאמה טען כי "הטלת עלות הביטחון על התושבים, דווקא בעיתוי שבו הארנונה עולה, היא גלגול של מחיר הפשיעה על הקורבנות עצמם, וקבלת אחריות מצד העירייה, אחריות שאמורה להיות מוטלת על המדינה בלבד".

פנייתנו לקבלת תגובה נוספת מראש העירייה מאזן גנאים לא נענתה.

עו"ד עומר חיאדרה, פעיל חברתי ופוליטי מסח'נין, מציג פרספקטיבה רחבה יותר על עומק המשבר. "עכשיו, בזמן שאני מדבר איתך, אני שומע יריות". לדבריו, הפיתוי לרווח מהיר וקל הפך למנוע מרכזי המושך צעירים למעגל הפשיעה, משום שסיכויי ההסתבכות נמוכים וההרתעה כמעט אינה קיימת. התוצאה, הוא אומר, היא שקבוצה מצומצמת של עבריינים פועלת בביטחון מלא, מתוך ידיעה שהמשטרה אינה עוקבת אחריהם ברצינות. "אם האנשים יודעים מי הם העבריינים, איך ייתכן שהמשטרה לא יודעת?".

חיאדרה מזכיר כי על אף מעמדה המסחרי והתרבותי, סח'נין היא אחת הערים העניות באזור, וכי העוני משמש כר פורה להתפשטות הפשיעה. לדבריו, הטענה ש"העבריינים עשירים" אולי מתאימה למפעילים הגדולים, אך אינה משקפת את מצב הנערים המבצעים ירי או מציתים רכבים תמורת מאות שקלים. פנייתם לפשע היא תוצר ישיר של היעדר מסגרות תומכות והזדמנויות תעסוקה אמיתיות.

חיאדרה מעריך כי המצלמות עשויות להרתיע עבריינים בתחילת דרכם, אך אינן מהוות פתרון יסודי – בדומה לפרויקטים קודמים כמו "עיר ללא אלימות", שלא הניב תוצאות משמעותיות. הוא מסכים כי הטלת מס נוסף תכביד על משפחות רבות, אך סבור שרוב התושבים יסכימו לשאת בעלות, אם יתברר שמדובר בפתרון אמיתי ויעיל.

לרשויות המקומיות, אומר חיאדרה, אין יכולת ממשית להתמודד לבד עם תופעה בהיקף כזה. "לו הייתי במקומו של ראש העיר", הוא אומר, "הייתי סוגר את בניין העירייה, מפסיק את כל השירותים ויוצא יחד עם העובדים למאהל מחאה בירושלים, מול לשכת ראש הממשלה והמשרד לביטחון לאומי, עד שיוצעו פתרונות".

מחזיקים בכלים פרלמנטריים משמעותיים, אך עסוקים במאבקי כוח פנימיים. חברי כנסת באוהל המחאה נגד הפשיעה בחברה הערבית מול משרד ראש הממשלה בירושלים, 3 בנובמבר 2019

חיאדרה לא חוסך ביקורת גם מחברי הכנסת הערבים, שלדבריו, מחזיקים בכלים פרלמנטריים משמעותיים, אך עסוקים במאבקי כוח פנימיים במקום לטפל במשבר. ובעמדה שנויה במחלוקת, הוא אף תומך בשילוב שב"כ במאבק באלימות ובפשע בחברה הערבית. "השב"כ הוא חלק מהמשוואה מלכתחילה. כמה פעמים שמענו קציני משטרה אומרים שהשב"כ דוחף לשחרורם של עבריינים בכירים במקרים מסוימים? אבל אם השב"כ רוצה להתערב, עליו לעשות זאת בתיאום מלא עם ראשי הרשויות המקומיות ועם חברי הכנסת הערבים. עבודתו חייבת להיות מתואמת עם הנהגת החברה הערבית, כדי שלא נהפוך את ההתערבות הזו לציד פוליטי. המשטרה, זה ברור, נכשלת בתפקידה. נכון שאין תחנת משטרה בעיר, אבל ניידות נמצאות כאן כל הזמן, ובפועל הן עסוקות בעיקר בהפגנת נוכחות. גם כשעוצרים עבריין או חשוד, למחרת הוא כבר חוזר לרחוב, שותה קפה מול כולם ומצהיר ששוחרר – אם בשל התערבות השב"כ ואם משום שהמשטרה לא הצליחה לאסוף ראיות."

חיאדרה מסכים לחלוטין עם הטענה שהפשיעה היא חלק ממהלך מכוון נגד החברה הערבית: "מה שמתרחש בחברה הערבית הוא חלק מתוכנית. תוכנית שהחלה אחרי שנת 2000, גם אם מעטים יאמרו זאת בגלוי. במקום שהחברה הערבית תעסוק במאבק בכיבוש בגדה ובמלחמה בעזה, או בזכויותיה האזרחיות והכלכליות, היא לכודה במאבק הישרדות, בביטחון האישי הבסיסי ביותר".