לראשונה: העליון קובע שלסיפורי משפחות ילדי תימן יש "היבט משותף"

בית המשפט העליון קיבל הבוקר (שלישי) את ערעורן של 11 משפחות ילדי תימן, מזרח והבלקן החטופים, ופסק שיש לדון בתביעות יחד כפרשה אחת. המשפחות ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי, שקיבל את בקשת הפרקליטות לפצל את התביעה. בפסק דין יוצא דופן ברגישותו החברתית כלפי המשפחות הנפגעות, קיבלו השופטים החלטה שטומנת בחובה הכרה בקשר שבין היעלמויות הילדים: "עניינם של המערערים מדגים היטב כיצד חוט דק של צער נמתח בין כל המשפחות האומללות – אף שאומללות הן כל אחת על פי דרכה", נכתב.

פסק הדין ניתן על רקע דיון סוער אודות הפרשה, בעקבות תחקיר "המקור" שטען כי ילדים נותקו מהוריהם לצמיתות בחסות בתי החולים ובתי הילדים בשנות ה-50, אך מטיל ספק בכוונה הממסדית לבצע חילופי אוכלוסייה או אף סחר בילדים אלה.

תחקיר "המקור" עסק בעיקר בפערי מידע אודות סיפורים בודדים שפורסמו בתקשורת. לעומתו, בית המשפט העליון התייחס לסבלן של המשפחות ולנקודת מבטן.

כך למשל, נכתב כי "כל אחת ממשפחות המערערים נושאת עמה משא כבד של צער וכאב על אבדן ילדהּ, ואף חלוף הזמן אין בו כדי להוות מרפא. לצער זה יש שֵם ופנים, והוא נחווה באופן ייחודי ואישי בכל אחת מהמשפחות. לצד זאת, נדמה כי יש גם היבט משותף המאחד בין סיפוריהם האישיים של כל המשפחות. בחלוף שבעה עשורים מהתרחשות האירועים, היבט זה מצדיק, מבחינה עובדתית ומשפטית, דיון מאוחד בפרשה היסטורית סבוכה וכואבת זו".

משפחות ילדי תימן, המזרח והבלקן בבית המשפט העליון, ב-24 בדצמבר 2019 (צילום: באדיבות המשפחות התובעות)

התביעה המדוברת היא תביעה נזיקית למתן פיצויים, סגנון משפטי המוכר כ"יבש" וענייני – אך בערעור ניכר כי בית המשפט נותן משקל לחשיבות ההיסטורית בדיון ובפסיקה. "מן הראוי לזרז את ההליכים המקדמיים בתיק, כך שהוריהם הבאים בימים של הילדים 'העלומים' יקדימו לעלות על דוכן העדים וימסרו את גרסתם לאירועים בדעה צלולה. לעדויות אלה יש כמובן ערך ראייתי מן המעלה הראשונה, אך לא פחות מכך, נודעת להן חשיבות רבה הן מן ההיבט הציבורי, הן מן ההיבט התיעודי וההיסטורי", נכתב בפסק הדין.

בנוסף, ציין בית המשפט כי לפיצול התביעות יש משמעות נוספת – עול כלכלי ונטל פיזי כבד על התובעים. "פיצול התביעות מעלה חשש ממשי לסגירת שערי בית המשפט בפני המערערים", נכתב. "יש להניח כי העלויות של ניהול תביעות פרטניות של כל משפחה ומשפחה בנפרד נגד המשיבות הן רבות. לנוכח זאת, כמו גם לנוכח העובדה שכפי הנטען לפנינו בדיון בעל פה, בין המערערים ישנם שבעה הורים המצויים כיום בעשור התשיעי לחייהם, יש חשש בלתי מבוטל כי לוּ אכן יידרשו המערערים לפתוח מחדש בהליכים נפרדים – הם יימנעו מלעשות כן".

"חשש ממשי לסגירת שערי בית המשפט בפני המערערים". בית המשפט העליון, ב-24 בדצמבר 2019 (צילום: באדיבות המשפחות התובעות)

עו"ד אביתר קציר, המנהל את התביעה ביחד עם עוה"ד גיורא אבן צור ורעות זר, אמר בתגובה לפסיקה כי "כבר בדיון שהתקיים בפני אולם מלא עם עוד עשרות אנשים שהמתינו בחוץ היתה תחושה ששופטי בית המשפט העליון קשובים ופתוחים לשמוע את טענות המשפחות. פסק הדין שניתן היום הוא בעינינו פסק דין עם חשיבות היסטורית. המשפחות מקבלות, לראשונה מזה 70 שנה, הזדמנות להשמיע את טענותיהן יחד בבית המשפט. יש בו מסר חשוב מפני תרגילי סחבת כאלה או אחרים, שמטרתם לתקוע מקל בגלגלי הבירור שחובה לערוך אותו".

לדברי קציר, "חשיבות הזירוז משמעותית, שכן בתביעה המתנהלת יש שש אימהות בנות כ-90 שעודן בחיים. בזמן שהפרקליטות הגישה את הבקשה לפיצול היא יצרה סחבת משפטית, שבמהלכה נפטרה שושנה גברא ז"ל ולא זכתה להעיד על דוכן בית המשפט".

"חשדות מטרידים באשר לדפוס פעולה"

בפסק הדין נכתב בנוגע לדחיית בקשת הפיצול כי "אחד עשר האירועים המתוארים בכתב התביעה מגוללים מסכת אחת (ולמעשה רק את חלקה הקטן) של פרשה קשה וכואבת בתולדות מדינת ישראל: פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בראשית ימי המדינה, בתקופת עלייתם ארצה וקליטתם בה. תוכנו ומבנהו של דו"ח ועדת קדמי תומכים דווקא במסקנה ההפוכה, לפיה כל מקרי הילדים 'העלומים' מהווים חלק ממסכת עובדתית אחת, באופן המצדיק דיון מאוחד בתופעה ובהשלכותיה על זכאותם של המערערים לסעד.

"יש הגיון וטעם רב באיחוד טענותיהם של המערערים כולם תחת קורת גג אחת, בהיותם של המעשים או המחדלים הנטענים של המשיבות, המקימים לשיטת המערערים חבות בנזיקין, חלק מפרשה אחת. עיון בנסיבות המתוארות באשר לעניינו הפרטני של כל אחד מילדי המערערים, כפי שנטענו על ידיהם וכפי שמצאו ביטוי בהחלטות ועדת קדמי, המצוטטות בכתב התביעה – מעלה כי המערערים כולם טוענים לזכות לסעד בשל סדרה אחת של מעשים, שאף אם לא התרחשו באותו מקום או על ידי אותם אנשים, יש בהחלט קווי דמיון ביניהם.

"מבלי להביע עמדה באשר לסיכויי התביעה, המצויה בשלב ראשוני למדי, הרי שעיון בכתב התביעה לבדו מעלה כי מעשיהם ומחדליהם הנטענים של פקידי המשיבות; המידע שעל פי הנטען נמסר להורי הילדים שנעלמו במפתיע; ובעיקר – היעלמותם המוחלטת של הילדים מבלי להותיר כל עקבות, מעוררים כולם לכאורה חשדות מטרידים באשר לדפוס פעולה אחד מצד המשיבות".