משרד החינוך זרק לרחוב 800 תלמידים ממזרח ירושלים. לטובתם כמובן
רגע אחרי שעבר החוק האוסר על פעילות אונר"א בישראל, נזכר משרד החינוך שלבתי הספר שהוא מפעיל בעיר עשרות שנים "אין רישוי" וסגר אותם. המשרד טוען שהתלמידים שובצו לבתי ספר חלופיים. התלמידים וההורים שלהם לא יודעים על שיבוץ כזה
סגירת בתי הספר פוגעת בזכויות הפלסטינים במזרח ירושלים לחינוך. תלמידים בבית ספר של אונר"א במזרח ירושלים, ינואר 2024 (צילום: ג'מאל עווד / פלאש90)
לפני שבועיים הוציא משרד החינוך צו סגירה לשישה מוסדות חינוך פלסטיניים במזרח ירושלים. האגודה לזכויות האזרח פנתה למשרד בבקשה צנועה, אפילו צנועה מדי: להשהות את צווי הסגירה בחודשיים, כדי לאפשר לתלמידות ולתלמידים לסיים את שנת הלימודים הנוכחית, ולבוגרים שבהם לגשת לבחינות הבגרות.
>> אין תחתית להזנחה של החינוך הערבי בישראל
השבוע התקבל מכתב תשובה של המשרד, הדוחה את הבקשה. מכתב הבקשה ומכתב התשובה הועברו ל"שיחה מקומית" על ידי האגודה לזכויות האזרח. בתשובה מוסברת החלטת המשרד כך: "מטרת הליך הרישוי היא לוודא כי המוסד החינוכי עומד בסטנדרטים ראויים בהיבטים של בטיחות, בריאות, פדגוגיה ובהיבטים נוספים, שמטרתם להבטיח את טובת התלמידים".
האם רעדה היד שכתבה את מכבסת המילים המטהרת את העוול? על דעת משרד החינוך לא מדובר כלל בצו סגירה של בתי הספר, אלא ב"הליך רישוי". והוא הוצא לא כדי לפגוע חלילה בכ-800 תלמידות ותלמידים שיאלצו לחפש להם מוסדות חינוך חלופיים חודשיים לפני תום שנת הלימודים, אלא כדי "להבטיח את טובתם".
היועצת המשפטית שחתומה על המכתב לא הסתפקה בזה, אלא הרחיבה עוד את היפוך היוצרות. כך כתבה: "למעשה, עמדתנו הינה שפנייתכם – המבקשת להאריך את פעולת בתי הספר הפועלים ללא רישיונות – היא זו שפוגעת בטובת התלמידים וברווחתם". הייתם מאמינים? משרד החינוך של מדינת ישראל הוא מגן הפלסטינים מציפורני הטרף של האגודה לזכויות האזרח.
המטרה: גירוש הפלסטינים מירושלים
האמת, כמובן, אחרת. קואליציית הימין על מלא הקימה בכנסת הנוכחית ועדת משנה לענייני "תוכנית הלימודים במזרח ירושלים והפיקוח עליהן". ב-11 ישיבות הוועדה שהתקיימו עד כה, דנו חברי הכנסת בדרכים שבהן יוכלו למנוע מתלמידי מזרח ירושלים ללמוד את תוכנית הלימודים הפלסטינית, ולמנוע ממורות ומורים שקיבלו הכשרה ברשות הפלסטינית ללמד במזרח ירושלים.
זהות לאומית פלסטינית – לא במזרח ירושלים. ח"כ עמית הלוי, יו"ר הוועדה לחינוך במזרח ירושלים, מרץ 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
כבר בישיבה הראשונה, הגדיר יושב הראש, ח"כ עמית הלוי, את כוונות הוועדה באופן הבהיר ביותר: "ערביי מזרח ירושלים יכולים להחליט. אם הם רוצים לממש את הזהות הלאומית שלהם, יש מדינות אחרות. לא בירושלים, לא בעיר הבירה שלנו… זאת מסגרת הדיון".
הוועדה היא רק נושאת הדגל ומסמנת הקו. האחראים על הביצוע הם משרדי הממשלה ועיריית ירושלים, המתעמרים דרך קבע בחיי הפלסטינים במזרח העיר. כך למשל נכתב ב"שיחה מקומית" על הייבוש התקציבי של החינוך במזרח ירושלים, על מהלכי שר האוצר לפגיעה בתוכניות החומש למזרח העיר ועל נישול תושבים מבתיהם לכאורה לטובת הקמת מוסדות חינוך.
ההזדמנות: הוצאת אונר"א מחוץ לחוק
הפרשה הנוכחית החלה עם קבלת שני חוקי אונר"א בכנסת באוקטובר 2024. החוק להפסקת פעילות אונר"א בשטח מדינת ישראל, והחוק האוסר על רשויות המדינה לקיים מגע עם גורמי אונר"א. נגד שני החוקים הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי ארגוני זכויות האדם עדאלה וגישה.
בעתירה נטען כי יישום החוקים יפגע באופן חמור בזכויותיהם של פלסטינים רבים לכבוד, חינוך, קניין, בריאות וחופש העיסוק. זכויות אלה מוגנות על פי הדין הישראלי והדין הבינלאומי. כמו כן, הדבר יהווה הפרה של חובותיה של ישראל ככוח כובש, לרבות חובתה להעדיף את רווחת האוכלוסייה המקומית בשטח הכבוש כגורם מרכזי בעת הפעלת סמכותה.
אף על פי שהעתירה טרם התבררה, קפץ משרד החינוך על ההזדמנות. אם אונר"א מחוץ לחוק, הרי שבתי הספר שהסוכנות מפעילה במזרח ירושלים אינם חוקיים. וכך, ב-8 באפריל הוציא משרד החינוך, באמצעות מינהל רישוי בקרה ואכיפה, צווי סגירה לשישה מוסדות חינוך במזרח ירושלים. הצווים ייכנסו לתוקף בתוך חודש, כלומר ב-7 במאי. עזאלה פנו לבג"ץ בבקשה לעיכוב תוקף הצווים עד שתתברר העתירה נגד חוקי אונר"א, אולם בג"ץ דחה את הבקשה.
התירוץ: הוצאת רישיון שכלל לא נדרש
הטענה בצווים היא שבתי הספר ייסגרו משום שהם פועלים ללא רישיון ובניגוד לחוק הפיקוח על בתי הספר. אלא שלפי טענת האגודה לזכויות האזרח, במכתב שנשלח למשרד החינוך, בכל 58 שנות הכיבוש והסיפוח של מזרח ירושלים, בתי הספר של אונר"א מעולם לא התבקשו לקבל רישיון הפעלה ממשרד החינוך, ולכן גם לא עשו זאת.
בתי הספר של אונר"א מוגדרים מאז ומתמיד כבתי ספר פרטיים, שאינם מוכרים ואינם מפוקחים על ידי המדינה, כלומר אינם שייכים לפיקוח הרשמי או לפיקוח המוכר שאינו רשמי. זה כמובן היה נוח למדינה, שלא נדרשה לממן את חינוך אותם ילדים. מכאן אפשר להסיק שעניין רישיון ההפעלה הוא לא יותר מתירוץ אדמיניסטרטיבי להצדקת גל ההתעמרות הנוכחי.
במכתב התשובה של משרד החינוך נטען עוד כי צווי הסגירה נמסרו "רק לאחר שנבדק ואושר כי ישנו שיבוץ חלופי לכלל התלמידים". בכוונת עיריית ירושלים לשבץ את התלמידים שייפלטו מבתי הספר הנסגרים אל המוסדות הרשמיים והמוכרים, ואף נקבע תקציב ייעודי לסיוע לנפלטים לרכוש ספרי לימוד ולמימןו הסעות לבתי הספר שבהם ישובצו.
אלא שלאגודה לזכויות האזרח, באמצעות פעילי השטח שלה, יש מידע אחר. במכתב הבקשה מוזכר כי הורים שפנו לבתי הספר העירוניים (במעמד רשמי) גילו כי הם מלאים עד אפס מקום, וההרשמה אליהם לשנה הבאה הסתיימה זה מכבר. לצידם, בתי הספר במעמד מוכר שאינו רשמי מחייבים תשלום שכר לימוד, שאין ביכולתם של ההורים – שנעזרו עד כה בחינוך חינם של אונר"א – לעמוד בו.
רגע היסטורי. סגן ראש עיריית ירושלים אריה קינג (מימין) בהפגנה נגד הריסת בתים במזרח ירושלים, בינואר 2025 (צילום: ג'ס פלום)
עוד מוזכר בתשובת משרד החינוך, שהמדינה פועלת להקים מוסדות חינוך חדשים במזרח העיר, על מנת לענות על המחסור החמור בכיתות לימוד. משימה זאת הוטלה על משרד ירושלים ומסורת ישראל. אלא שעל פי הודעת המשרד, בכוונתם להשלים הקמת בית ספר אחד עם מבנים יבילים עד פתיחת שנת הלימודים הבאה. לתלמידים שימצאו עצמם ברחוב בחודש מאי, זה לא יעזור.
לעולם לא עוד
אם עדיין לא השתכנעתם מהי המטרה האמיתית של מדיניות ישראל במזרח ירושלים, הנה קם אריה קינג, סגן ראש העיר ירושלים, להסביר. עם חלוקת צווי הסגירה לבתי הספר הוא העלה לעמוד שלו ברשת X צילום של הצווים וכתב: "כך נראית שותפות בעשיית היסטוריה. תודה לך שר החינוך יואב קיש". משרד החינוך ועיריית ירושלים פועלים, אם כך, יד ביד כדי להתנכל לפלסטינים משכונות מזרח העיר.
ואם כבר מזכירים "עשיית היסטוריה": היום לפני 92 שנים, ב-25 באפריל 1933, התקבל בגרמניה החוק להגבלת מספר התלמידים היהודים בבתי הספר ובאוניברסיטאות. תחילה נקרא החוק בשם המעיד על מהותו: "החוק נגד חדירת גורמי חוץ לאוניברסיטאות בגרמניה". אולם שר הפנים היה רגיש דיו לביקורת שיעורר החוק, ולכן שינה – לא את מהות החוק, אלא את שמו. אפליית היהודים חסתה תחת "החוק נגד הצפיפות בחינוך הגרמני". פתרון לצפיפות בכיתות זה כמובן לטובת התלמדים ולרווחתם.
שבועיים קודם לכן, ב-7 באפריל, התקבל חוק שאסר על יהודים וזרים אחרים, לשמש בכל תפקיד ממשלתי, לרבות מורות ומורים. החוק נגד מורים יהודים נקרא: "החוק לשיקום השירות הציבורי המקצועי". הבראת השירות הציבורי היא וודאי לטובת האזרחים ולרווחתם.
לקח שואת היהודים במלחמת העולם השנייה הוא ברור – לעולם לא עוד. אלא שאפשר להבין: לעולם לא נאפשר לפגוע במיעוטים נרדפים, תהייה אשר תהייה זהותם. ואפשר להבין: לעולם לא נאפשר לפגוע ביהודים, אבל באחרים זה מותר, ואפילו על ידינו ממש. מדינת ישראל בחרה בפרשנות השנייה של הלקח. לטובת התלמידות והתלמידים הפלסטינים, כמובן.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
