העזתים שנמלטו למצרים חיים בתנאים קשים מנשוא, כמעט ללא תמיכה

כ-5,000 דולר לכל מבוגר ו-2,500 דולר לילדים מתחת לגיל 16. פלסטינים שנמלטו מבתיהם ממתינים במעבר רפיח לחצות למצרים, 14 באוקטובר 2023 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

לפני שנה, חייו של ח'אלד קרסו. זה היה רק ​​כמה שבועות לאחר שהחלה המתקפה הישראלית על עזה, וח'אלד, 33, אכל ארוחת ערב עם אשתו ושני ילדיהם בביתם במחנה הפליטים אל-בורייג', במרכז הרצועה. לפתע, תקיפה אווירית פגעה בבית השכנים והרגה 10 אנשים. ח'אלד ומשפחתו ניצלו, אך ביתם ניזוק קשות, מה שאילץ אותם להתפנות לעיר הסמוכה, דיר אל-בלח.

כמו אלפי משפחות אחרות בעזה, ח'אלד היה נואש להוציא את יקיריו מקו האש. אבל נוכח העובדה שישראל תקפה כל חלק ברצועה, הוא הבין שרק יציאה מעזה תבטיח את שלומם. לשם כך, הוא היה צריך לגייס אלפי דולרים כדי לשלם עבור יציאתם דרך מעבר רפיח שבשליטת מצרים – הנתיב היחיד של העזתים לעולם החיצון.

ההיתרים הללו עלו כסף רב: כ-5,000 דולר לכל מבוגר ו-2,500 דולר לילדים מתחת לגיל 16, ששולמו לחברה פרטית בשם "האלא – ייעוץ ושירותי תיירות". החברה, בבעלותו של איש העסקים המצרי איברהים אל-ארג'אני, מקורב לנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, מחזיקה במונופול על נסיעות העזתים למצרים. בהיותה מונופול, היא העלתה את המחירים בהתאם, וגרפה כ-2 מיליון דולר ליום עד שישראל פלשה לרפיח ותפסה את השליטה בשטח המעבר במאי. מאז, היציאה מעזה הפכה כמעט לבלתי אפשרית, בכל מחיר שהוא.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

ח'אלד, שכמו המרואיינים האחרים לכתבה ביקשו לציין רק את שמם הפרטי בשל חשש מפני השלטונות המצריים, הצליח לאסוף 10,000 דולר, סכום המספיק כדי להבטיח מעבר של מבוגר אחד ושני ילדים בלבד. משפחתו הייתה צריכה להגיע לידי החלטה. "החלטנו שאני נוסע עם הילדים שלי כדי להוציא אותם מאזור המלחמה, ואגייס את 5,000 הדולרים עבור ההיתר של אשתי מאוחר יותר".

ח'אלד וילדיו חצו למצרים באפריל, אך חודש לאחר מכן, ישראל השתלטה על המעבר, וכתוצאה מכך מה חברת האלא הפסיקה את שירותיה, ואשתו של ח'אלד נותרה מנותקת מהמשפחה. מצב זה גבה מחיר קשה מילדיו, והוא כעת מנת חלקן של משפחות פלסטיניות רבות.

"מאז שעזבנו, אשתי נעקרה יחד עם משפחתה בעזה", אמר ח'אלד. "רק לעתים רחוקות יש לה גישה לאינטרנט, והילדים שלי כל הזמן לחוצים ומהירים לכעוס מכיוון שהם לא יכולים לדבר איתה על בסיס קבוע. הם ילדים בטראומה שזקוקים לאמא שלהם".

לפי השגריר הפלסטיני במצרים, דיאב אל-לוח, מאז פרוץ המלחמה, כ-105,000 פלסטינים נמלטו מעזה למצרים. עם זאת, גם אלה שחוצים את הגבול בהצלחה ממשיכים להתמודד עם קשיים משמעותיים. בהגיעם, הרשויות המצריות מעניקות להם אישורי שהייה ל-45 יום, שבסופם הם נותרים ללא גישה לסיוע משפטי או לשירותים בסיסיים.

מצרים מחויבת לסייע לפליטים על פי אמנת הפליטים הבינלאומית משנת 1951, אך פליטים פלסטינים, שאמורים לקבל שירותים סוציאליים וסיוע מסוכנות הסעד והעבודה של האו"ם (UNRWA), אינם נכללים בדרך כלל במסגרת האמנה הזו. עם זאת, מצרים מעולם לא העניקה לאונר"א מנדט לפעול בתוך המדינה, בטענה שנוכחות הסוכנות עלולה לערער את זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. כך נוצרו מה שסוכנויות הומניטריות מכנות "פערי הגנה רציניים" עבור עשרות אלפי הפלסטינים המתגוררים כעת במצרים.

פליטים פלסטינים ברפיח, 28 ביוני 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

ח'אלד, שהיה ספר מקצועי בעזה, מצא עבודה במספרה מקומית בקהיר ובקושי הרוויח מספיק כדי לשרוד. "שילמו לי 100 לירות מצריות מדי יום (כשני דולרים) עבור 8–10 שעות עבודה, אבל נאלצתי להפסיק כי לא יכולתי להשאיר את הילדים שלי לבד. כעת אני נסמך על סיוע מחבריי באירופה.

"החיים שלנו כפלסטינים במצרים קשים ביותר", הוא אומר. "אנחנו לא יכולים לעבוד בלי תושבות. העבודות הזמינות מציעות משכורות נמוכות מכדי לכסות את עלויות המחיה הבסיסיות, ושכר הדירה וההוצאות היומיות גבוהות להפליא".

עבור ח'אלד ורבים אחרים כמוהו, חזרה לעזה לא תתאפשר בעתיד הנראה לעין, ולכן הוא מתכנן לבקש מקלט עבורו ועבור ילדיו באירופה, דרך טורקיה. "פניתי לעשרות סוכנויות נסיעות לקבלת ויזה לטורקיה, אבל הן סירבו כי אין לי תושבות חוקית במצרים", הוא מסביר. "עכשיו אני בקשר עם מבריח שעזר לעזתים רבים להגיע לטורקיה. משם ניסע בדרך הים ליוון ונבקש מקלט, בתקווה להתאחד עם אשתי".

"התייחסו אלינו כמו חיות"

שאד'ה, מורה לאנגלית בת 30 מהעיר עזה, נאלצה להתפנות לרפיח ולמצוא מחסה אצל קרובי משפחה לאחר שבית משפחתה נהרס בהתקפה אווירית ישראלית בדצמבר 2023. זמן קצר לאחר שהגיעה, היא ובני משפחתה נפצעו כאשר בניין סמוך הופצץ. הם טופלו בבית החולים האירופי שליד ח'אן יונס, ומצאו שם מקלט במשך כמה חודשים.

אבל כשתנאי החיים בבית החולים הפכו לבלתי נסבלים, שאד'ה החליטה להשיק קמפיין מימון המונים, וגייסה 33,000 דולר בתוך מספר חודשים כדי לכסות את עלות היתרי הנסיעה לה ולמשפחתה. הם עזבו את עזה בפברואר, אך הגעתם לקהיר סיפקה הקלה מועטה מאוד.

"הגשתי מועמדות למשרות רבות כשהגענו למצרים, אבל הם סירבו לבקשה שלי משום שאין לי מעמד תושבות", אמרה למגזין 972+. "כרגע אני עובדת באופן לא חוקי בבית ספר פרטי מצרי תמורת 50 דולר לחודש, ללא כל זכויות. הייתי חייבת להסכים לזה כדי להסתדר. החלטתי לעבור לעבודה מקוונת כדי לחסוך בעלויות הנסיעה.

מצרים מעולם לא העניקה לאונר"א מנדט לפעול בתוך המדינה. פלסטינים במחנה אונר"א בח'אן יונס, 4 בנובמבר 2023 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

ללא מעמד משפטי ארוך טווח, פלסטינים במצרים אינם יכולים לגשת לשירותי בריאות או להיכנס לשוק העבודה הרשמי. "החיים כאן בלתי נסבלים", אומרת שאד'ה. "אנחנו לא יכולים לקבל העברות כספים בינלאומיות, מספר טלפון או אפילו שירותי אינטרנט תחת השם שלנו בגלל בעיית התושבות".

תושבי עזה אינם מסוגלים גם לרשום את ילדיהם לבתי ספר ציבוריים. כתוצאה מכך, לאחר שכבר איבד מספר חודשי חינוך עקב המלחמה בעזה, אחיה הצעיר של שאד'ה, מוחמד, בן 13, נאלץ לסבול פיגור לימודי נוסף. "פנינו לכמה חטיבות ביניים ציבוריות, אבל כולם שאלו לגבי תושבות", היא אומרת. "אפילו בתי ספר פרטיים סירבו לרשום אותו, אף שהצענו לשלם את שכר הלימוד".

בספטמבר, השיק משרד החינוך הפלסטיני בגדה פלטפורמה מקוונת כדי לסייע לתלמידים פלסטינים מעזה להמשיך את לימודיהם בתוך הרצועה ומחוצה לה. עם זאת, היעדר אינטרנט וחשמל זמינים עקב המלחמה, הפכה אפשרות זו ללא מעשית עבור רוב התלמידים שנותרו בעזה. גם הפלסטינים במצרים לא רואים בכך פתרון אידיאלי.

"מוחמד צריך ללמוד בצורה מקוונת, אבל הוא לא הסתגל לזה", מסבירה שאד'ה. "הוא זקוק ללמידה בבית ספר ולחוויה של לימוד עם חברים לכיתה. זה השפיע עליו קשות מבחינה פסיכולוגית ופגע בכישורים החברתיים שלו".

היעדר מעמד חוקי לפלסטינים מסבך גם את יחסיהם עם אזרחים מצרים. ראניה, עזתית בת 30, נמלטה למצרים לאחר שאחותה נהרגה בתקיפה ישראלית ברפיח ב-20 באוקטובר בשנה שעברה. זמן קצר לאחר שעברה למצרים, היא הכירה גבר מצרי והם החליטו להינשא. ביוני הם פנו לבית משפט מצרי בקהיר כדי לאשר את הסכם הנישואין, אך בית המשפט סירב לחתום על ההסכם בגלל מעמד התושבות של ראניה.

לאחר מכן פנו בני הזוג לשגרירות הפלסטינית במצרים, שם נאמר להם שעליהם להחתים שני מבוגרים בגדה המערבית על הסכם הנישואין בבית המשפט בשמה של ראניה, ואז לשלוח אותו חזרה למצרים. "איך אוכל למצוא אדם שאני לא מכירה, שיחתום בשמי על הסכם הנישואין שלי?" היא שואלת בתדהמה. "בדקנו בבתי משפט מצריים רבים, אבל כולם סירבו. גם אם נחתום על הסכם נישואין דתי במסגד, זה לא יהיה חוקי. התייחסו אלינו כמו חיות".

עד מהרה הבינו בני הזוג שהדרך היחידה עבורם להתחתן באופן חוקי היא לעשות זאת במדינה אחרת. מכיוון שבן זוגה המצרי של ראניה מתגורר בדרך כלל באוסטריה, וראניה קיבלה מלגה לתואר שני באירלנד, הם החליטו להיפגש בדבלין, שם יתאחדו בקרוב. "שרדתי את המלחמה בעזה חמישה חודשים, אבל עברתי מלחמה נוספת במצרים. זה גיהינום לפלסטינים. נשללו מאיתנו כל הזכויות הבסיסיות".

בהיעדר כל הכרה או סיוע לטווח ארוך מצד מצרים, ארגונים לא ממשלתיים ופעילים שונים במצרים פתחו בקמפיינים לתמיכה בעזתים המגיעים למדינה. אחד הפעילים, פלסטיני שנמלט מהמלחמה ודיבר עם מגזין 972+ בעילום שם, הוא חלק מקבוצה שהחלה קמפיין הומניטרי בינואר הכולל איסוף מזון, ביגוד וסוגי סיוע נוספים מתורמים, בעיקר מצרים. "אנחנו אוספים את כל הבגדים שנתרמו בחנות צדקה בקהיר, שבה פלסטינים נזקקים יכולים לקחת את מה שהם צריכים", הסביר.

הצוות, המורכב מ-40 מתנדבים פלסטינים וזרים, שיתף פעולה גם עם מספר רב של מעסיקים מצרים שהציעו למעלה מ-100 משרות לפלסטינים מעזה, ועם פסיכולוגים במטרה להציע לנזקקים תמיכה נפשית. הם גם השיקו מעין תוכנית חסות, כדי לאפשר לתורמים בודדים לתמוך ישירות במשפחות פלסטיניות. "אנחנו מחברים משפחות במצוקה עם תורמים מצרים, פלסטינים וזרים", אמר הפעיל. "התרומה המינימלית היא בין 200 ל-300 דולר למשפחה, כשהתמיכה נמשכת לפחות שישה חודשים. עד כה יותר מ-300 משפחות קיבלו תמיכה".

"פניתי לרשות הפלסטינית, אבל הם לא עזרו"

מתוך יותר מ-105,000 עזתים שנמלטו למצרים, יש כ-10,000 אזרחים פצועים וחולים שיצאו מהרצועה כדי לקבל טיפול רפואי. נכון להיום 1,800 פצועים פלסטינים, יחד עם 3,000 מלווים, מטופלים בבתי חולים מצריים בפיקוח השגרירות הפלסטינית.

ח'אלד רג'ב, עיתונאי פלסטיני עצמאי ומרצה באוניברסיטה, נפצע באורח קשה בינואר כאשר ישראל תקפה את רכב העיתונות שבו נסע, והרגה את עיתונאי אל-ג'זירה חמזה אל-דחדוח ועמיתו מוסטפא אל-תוראיה, שניים מ-129 עיתונאים ועובדי תקשורת פלסטינים שנהרגו בעזה מאז 7 באוקטובר בשנה שעברה.

"נפצעתי ביד, בעין ובאוזן ימין שלי," הוא אמר למגזין 972+. "עברתי כ-20 ניתוחים ביד בבית החולים האירופי, אבל אז החלטתי לנסוע למצרים כדי להמשיך בטיפול, מכיוון שלא יכולתי לקבל טיפול בעין ובאוזן בעזה בגלל מחסור במשאבים".

ילדים פלסטינים עקורים לומדים בבית ספר שהופצץ על ידי ישראל בח'אן יונס, 2 באוקטובר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

בית החולים ביקש בשמו מהרשות הפלסטינית הפניה רפואית עם התחייבות לכיסוי העלויות, אך היא נדחתה. הוא נאלץ, על כן, לשלם 5,000 דולר כדי לנסוע למצרים ולכסות את העלויות הנוספות של הטיפול בבתי חולים פרטיים. "הייתי צריך לעבור שוב את רוב הניתוחים ביד, כי הם לא בוצעו כראוי בעזה", סיפר. "אני עדיין צריך ניתוחים מרובים ביד ובאוזן, וייתכן שאזדקק להשתלת קרנית בקרוב. פניתי לשגרירות הפלסטינית במצרים כדי לכסות את עלויות הטיפול שלי, אבל לצערי הם לא עזרו לי".

גם רוואן אבו סאפיה, 30, נסעה לטיפול במצרים לאחר שפגז טנק ישראלי פגע בחדרה בעיר עזה בנובמבר האחרון. היא דיממה במשך שעות, לפני שאמבולנס הצליח להגיע אליה, שכן ביתה היה מוקף בטנקים. אבו סאפיה שרדה, אך גופה היה מלא רסיסים, והנזק לרשתית בעינה הימנית הוביל לאובדן חלקי של ראייתה.

היא בילתה שלושה חודשים בצפון עזה, תחילה בבית חולים ואחר כך בביתו של קרוב משפחה, כשגופה מחלים באיטיות. עם זאת, העין שלה נותרה ללא טיפול עקב מחסור ברופאי עיניים מומחים, ובאפריל היא קיבלה הפניה רפואית במימון הרשות לנסוע למצרים.

עם הגעתה, אבו סאפיה אושפזה בבית החולים האוניברסיטאי אל-אזהר. הבשורה שקיבלה מהרופאים שם הייתה הרסנית: אין טיפול לעינה הימנית הפגועה, ועיקר ראייתה אבדה לצמיתות. "התייעצתי עם אינספור רופאי עיניים במצרים, וכולם אישרו שאין מרפא לעיני הימנית", אמרה. "זה היה שובר לב, אך נאלצתי לקבל את זה".

אבו סאפיה עוברת כעת טיפולי לייזר להסרת צלקות בגופה, אבל המסע הקשה שלה רחוק מסיומו. היא חולקת חדר אשפוז צפוף עם שני חולים מעזה במשך חודשים ארוכים, והיא ואמה מתמודדות עם נטל כלכלי משמעותי. עם אמצעים מוגבלים ותלות באוכל של בתי חולים, הן נאבקות כדי להחזיק מעמד.

"ההפניה הרפואית מכסה רק את דמי הטיפול, לא את הוצאות המחיה", הסבירה. "השגרירות הפלסטינית נתנה לנו רק 100 דולר לפני כמה חודשים, אבל עכשיו אנחנו מסתמכות בעיקר על שלוש הארוחות היומיות שמספק בית החולים ועל סכום הכסף הקטן שהצלחנו להביא מעזה".

בנוסף, אבו סאפיה בקושי הורשתה לעזוב את בית החולים – מדיניות שמופעלת, כך נאמר לה, על פי בקשת השגרירות הפלסטינית. מטופלים עזתיים רבים שמחפשים טיפול רפואי במצרים אמרו למגזין 972+ שהם חווים הגבלות תנועה דומות. "תחילה, אסור היה לנו לצאת מבית החולים ללא ליווי ביטחוני, אפילו לא לצרכים בסיסיים כמו קניית מצרכים", אמרה. "הביקורים נאסרו. לאחרונה שירותי האבטחה של בית החולים מאפשרים לנו להסתובב בשטח למשך שעתיים, אך רק לאחר קבלת אישור".

העולם התעמעם עבור אבו סאפיה, שנותרה תקועה בבית החולים, כאשר היא עומדת בפני עתיד לא ברור. למרות המלחמה, היא עדיין נאחזת נואשות בשביב של תקווה לחזור לעזה יום אחד.

מגזין 972+ פנה לשגרירות הפלסטינית במצרים ולרשויות המצריות לתגובה. תגובותיהם יתווספו כאן אם וכאשר יתקבלו.

האדי ראמי (שם בדוי. השם האמיתי שמור במערכת) הוא עיתונאי מעזה. הכתבה הפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: אורלי נוי