המשטרה מציגה: שירות יעיל ומהיר, לפעילי ימין בלבד

אחרי הפשיטה והמעצרים הקודמים, בפרקליטות נזפו במשטרה. מוכר הספרים אחמד מונא מחוץ לחנות הספרים החינוכית במזרח ירושלים, אחרי הפשיטה המשטרתית השנייה, ב-11 במרץ 2025 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

ביום שלישי בבוקר, המשטרה פשטה שוב על חנות הספרים החינוכית במרכז ירושלים, עצרה את אחד הבעלים והחרימה ספרים רבים. בניגוד לפשיטה הקודמת בחודש שעבר, אז נעצרו שני עובדים והוחזקו יומיים במעצר, הפעם העצור שוחרר לאחר זמן קצר, והמשטרה החזירה את מפתחות חנות הספרים.

לאחר המעצר הקודם, בפרקליטות נזפו במשטרה. המשנה לפרקליט המדינה כתב: "עם היוודע פרטי האירוע לפרקליטות, התקיים שיח עם גורמי פיקוד במשטרה, במטרה להבטיח שמקרים כגון דא לא יישנו". נראה שהמסר לא נקלט.

">> מכירת ספרים היא האור, היא לא פשע בשום דרך וצורה"

אחרי המעצר השבוע, התהדר פעיל ימין מוכר העוסק בניסיונות השתקה של קולות ביקורתיים כי הוא גרם לפשיטה. לפני כחודש, לאחר הפשיטה הראשונה, הוא הסתנן לחנות מחופש "לפעיל פרו פלסטיני" (לשון ההודעה), וקנה "ספרי הסתה". לדבריו, הוא "שלח את החומרים לגורמים הרלוונטיים. ואכן כאמור הבוקר המשטרה פשטה על החנות ועצרה את המסיתים".

אך אחד מבעלי החנות מספר שחצי שעה לפני הפשיטה נכנס לחנות גבר עם מצלמה, הסתכל בספר "Footnotes in Gaza" ("הערות שוליים מעזה" של יוצר הקומיקס האמריקאי ג'ו סאקו), ולאחר מכן מיהר להתלונן בתחנת המשטרה, שנמצאת במרחק של דקה הליכה מהחנות.

גם מהמשטרה נמסר כי התלונה התקבלה באותו היום: "מוקדם יותר היום התקבל דיווח במוקד המשטרה ממודיע, שמסר כי הבחין בספרים עם תוכני הסתה בחנות לממכר ספרים במזרח ירושלים. שוטרים שהגיעו למקום תפסו שלושה ספרים ועיכבו אדם שנכח במקום לצורך בירור פרטיו ופרטי החנות, ובסיום הבדיקה הוא שוחרר".

הפעילות המהירה והיעילה של השוטרים, ללא הצווים הנדרשים, מרשימה בכל קנה מידה. נראה כי אף אזרח בארץ לא מקבל שירות כה מהיר מאף גוף ממשלתי או אחר. במשטרת ישראל דבק הכינוי "משטרת בן גביר", לא רק בשל הכאת מפגינים למען שחרור החטופים, אלא גם בעקבות התייצבותה המהירה בכל פעם שפעילי ימין מתלוננים או מצייצים ודורשים פעולה. מהירות זו עומדת בניגוד גמור לחוסר המעש המוחלט של המשטרה בכל הנוגע להסתה מצד פעילי ימין או אלימות מתנחלים.

את היעדר ההרתעה המוחלט אפשר לראות בנתונים: השבוע פורסם כי בחודשיים הראשונים של 2025 חל זינוק של כ-30% באלימות מתנחלים כלפי פלסטינים בגדה המערבית (בממוצע חודשי, יחסית לנתוני 2024). עוד פורסם שהצבא חוקר מקרים של "אלימות מתנחלים" רק כאשר קיים תיעוד, ויש חשש מנקיטת הליכים בחו"ל, וגם אז הכל נעשה בגרירת רגליים. אם יש "רק" תלונה של פלסטיני – לא נעשה דבר.

על ההשפעה הגדולה של התיעוד ניתן ללמוד גם מניסיונות כוחות הביטחון לדכא אותו. לא פעם, חיילים ומתנחלים שלבושים כחיילים מונעים צילום ואף שוברים מצלמות. השבוע קיבלנו הדגמה בוטה לכך כשתושבי הכפר זנותה בדרום הר חברון ניסו בפעם השלישית לחזור לכפרם, שממנו גורשו בתחילת המלחמה לאחר מסכת של אלימות מתנחלים.

החזרה התאפשרה בעקבות פסיקת בג"ץ ביולי 2024 כי על הרשויות לאפשר את חזרת התושבים ולהגן עליהם מפני אלימות מתנחלים, אך ניסיון שלהם לחזור לביתם באוגוסט נתקל באלימות מתנחלים חסרת הפרעה. הניסיון הפעם מתבצע אחרי פסיקה בעתירה נוספת שהוגשה במסגרת בקשה לביזיון בית המשפט, שבה נקבע כי "על המשטרה והצבא לדאוג באופן מתמשך ובשקידה ראויה להרחקתם של מסיגי גבול משטח הכפר והאדמות הפרטיות".

ביום שלישי, כשהחלו התושבים לחזור, הצבא אכן מנע כניסה – אבל לא של מתנחלים, אלא של פעילים שהגיעו לתמוך בתושבים, וכן של עיתונאים וצלמים. חיילת מהמנהל האזרחי נשמעה אומרת לראש מועצת הכפר: "לא לצלם, בלי מצלמות… שלא יהיו צלמים ובלגנים". שוטר בלבוש אזרחי שהיה במקום הוסיף: "שאני לא אקח לכם את המצלמות… יש פה גוף שקובע [מצביע על החיילת], והחלטת בית המשפט, אסור לצלם… לא עיתונאים".

כמעט מיותר לציין שלא היתה החלטת בית משפט שנוגעת לצילום, ושבתגובה לפניית עורכי הדין שמייצגים את התושבים נמסר מהצבא כי יעבירו הנחיה לא למנוע צילום.

"ככה אין ראיות למצב בשטח, זה מעגל שמזין את עצמו", אמרה עו"ד משרקי-אסעד, המייצגת את התושבים. "לפעילים שבאים להגן על הקהילה במקום הצבא והמשטרה, שלא עושים את העבודה, קוראים אנרכיסטים. זה אימוץ מלא של אג'נדת המתנחלים".

כנראה שקשה למצוא זמן להגן על תושבי זנותה כשידי המשטרה עמוסות, למשל, בחקירת העיתונאי והאקטיביסט ישראל פריי, שנדרש היום (רביעי) להתייצב במשטרת מחוז תל אביב לחקירה על פרסומים ברשתות החברתיות, בחשד ל"הסתה לטרור" – בעיקר על ארבעה ציוצים שבהם עשה הבחנה בין פגיעה בחיילים לבין פגיעה באזרחים בעת התנגדות חמושה של פלסטינים לכיבוש.

נחקר בעיקר על ארבעה ציוצים. העיתונאי והאקטיביסט ישראל פריי ליד תחנת המשטרה בתל אביב, ב-12 במרץ 2025 (צילום: אורן זיו)

פרסומיו של פריי, שנרדף מאז תחילת המלחמה ונאלץ לעזוב את ביתו אחרי הפגנה אלימה, בוודאי אינם נעימים לקורא הממוצע, אבל קשה לראות כאן מטרה מעבר להשתקתו. ארבעת הציוצים, שנבחרו מתוך מאות ציוצים שפרסם, הם רק התירוץ.

"המשותף לכולם (לציוצים; א"ז) הוא דיווחים והבעת דעה המבצעים אבחנה פשוטה, עובדתית, מוסרית ומתבקשת בין פגיעה מגונה בחפים מפשע לבין התנגדות לכוחות ביטחון", מסר פריי אחרי שיצא מהחקירה, שממנה שוחרר ללא תנאים מגבילים. הוא סיפר שהחוקרת אמרה לו שהוא "מתיר את דמם של חיילים".

הוא הוסיף כי "כדי לתחזק את מכונת ההרג והדמים ועל מנת להתקדם בהסגת שאריות הדמוקרטיה בתוך המדינה – השלטון בישראל מעדיף אותנו בורים ומוסתים, על מנת שלא נכיר במציאות הכואבת וכדי שחלילה לא נערער ונהרהר בסיטואציה המופרכת שיצרנו ובפעולות הלא לגיטימיות שכוחות הביטחון מבצעים".

בעוד פריי ומאות פלסטינים אזרחי ישראל נחקרו, ופעמים רבות גם נעצרו והוגש נגדם כתב אישום על עבירות חופש הביטוי, פעילי ימין, שרים ואזרחים מן השורה ממשיכים לקרוא ללא הפרעה לרצח, השמדה ואלימות כלפי פלסטינים וכלפי כל מי שמתנגד לשלטון – כמו ההסתה הפרועה נגד זוכה האוסקר יובל אברהם, למשל. והם לא תמיד מחכים לכוחות הביטחון כדי לפעול להשתקת קולות ביקורתיים, כמו ד"ר סבסטיאן בן דניאל ש"הושהה" לכמה ימים מעבודתו באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בעקבות קמפיין של "אם תרצו" ודומיהם.