newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המחיקה היא השורש. האפרטהייד - התוצאה. מדינת כל אזרחיה הפתרון

נייר העמדה החדש של בצלם הוא מסמך אמיץ וחשוב, אבל האפרטהייד אינו סטיה מצערת של "המדינה היהודית" אלא המהות שלה עצמה, ושורשיו במחיקה המוכחשת של ההיסטוריה והקיום הפלסטיני בארץ

מאת:

יש משהו אכזרי בתחושה שהמציאות היומיומית שלך הופכת ל"תגלית", בפער המקומם הזה בין האדישות המוחלטת שבה מתקבלים תמיד הדיווחים של ארגון בצלם על הפשעים המתרחשים יום יום נגד מיליוני פלסטינים, לבין התדהמה וההתפעלות הכללית כאשר פתאום מכירים – באומץ רב, יש לומר – בעובדה שבין הים לנהר מתקיים משטר אחד של עליונות: אפרטהייד.

לא לדבר על ה"פשעים", אלא על המהות ועל הרעיון המארגן שעומד מאחוריהם. (צעדה לציון יום השנה ה-70 לנכבה בבי"ס בשכם. צילום: נאסר שתייה, פלאש 90)

לא לדבר על ה"פשעים", אלא על המהות ועל הרעיון המארגן שעומד מאחוריהם. (צעדה לציון יום השנה ה-70 לנכבה בבי"ס בשכם. צילום: נאסר שתייה, פלאש 90)

הרוע שברצח פלסטינים והצבת צלפים במין ריטואל משועשע, רדיפה והכאת ילדים ונוער, הרס וגזילת בתים, מחיקת שכונות מעל פני האדמה, גירוש ושוד אדמות, פצצות זרחן וצלפים ורודפי בלונים, ומצור של מוות איטי, כריתת עצי זית, כל שעשוע ההתעללות היומיומית שאותה מנהלים "ילדים" (חיילים) בני 18-21 שמייצגים כמעט כל בית במדינה הזאת – כל הפשעים האלה לא מצליחים לחדור לתודעה הציבורית הישראלית. אבל ההגדרה של המדינה כמשטר אפרטהייד, שתיאורטית אינו בהכרח מכיל פשעים אלה – כן.

הפער הזה בין האדישות הציבורית המוחלטת לנוכח ההתמשכות היומיומית של הפשעים, לבין ההתרגשות היחסית שהתחוללה עקב הגדרתו המפורשת של המשטר כהווייתו, הוא פער מקומם, משום שהוא מעיד על הצלחת מנגנוני ניתוק פסיכולוגיים שמאפשרים תחזוקה של תדמית עצמית מוסרית, גם כשהמציאות הפוכה.

לא רק הפרקטיקה, גם הרעיון לא מוסרי

נייר העמדה החדש של בצלם לא מדבר על ה"פשעים", אלא על המהות ועל הרעיון המארגן שעומד מאחוריהם. הערך שלו הוא בכך שלראשונה בשיח הישראלי שלא מוגדר כאנטי-ציוני (כמו ארגון זוכרות או חוגים אנטי ציוניים אחרים), הוא מחבר בין הפשעים לבין הרעיון הפושע שעומד מאחוריהם, בין הפרקטיקה לבין ההיגיון. בין הפוליטיקה לבין "התוכנית". כלומר הפרקטיקה אינה נסיבתית, ולפשעים האלה יש תוכנית, יש היגיון, יש רעיון שעומד מאחוריהם. חברה ומדינה שרודפות עם אחר, ילידי, תוך שימוש גם בפרקטיקות של טיהור אתני, אינן תמונת מציאות ש"התפקששה", אלא היא תוכנית סדורה שמצליחה – ובצורה מסחררת.

וזה "הרעיון", או המהות, של המדינה, שזכה תמיד בחסינות מוחלטת בתודעה הישראלית. זה "הרעיון", או החלום הציוני הנשגב, שתמיד הצדיק את הפשעים האלה, או שהצליח לנתק את עצמו מהם.

העברת השיח מדיון על מעשי המדינה לדיון על מהות המדינה, פותחת מישור דיון אחר לגמרי, ומאפשרת את פריצת סכר האטימות הקולקטיבית של התודעה הישראלית, וניתוקה הפתולוגי מהמציאות. אולם בשביל להבין את זה, צריכים קודם כל להבין עד כמה הניתוק הזה בין המציאות לבין הדימוי העצמי של הקולקטיב הישראלי הוא הכרח ציוני בסיסי, נדרש.

פצוע מפונה מאזור ההפגנות. צעדת השיבה. יום האדמה 30 במרץ 2018. גבול ישראל-עזה. צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90

פשעים שלא מצליחים לחדור לתודעה הציבורית הישראלית. פצוע מפונה מאזור ההפגנות במהלך צעדת השיבה. יום האדמה 30 במרץ 2018. גבול ישראל-עזה. צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90

נייר העמדה של בצלם עושה, אם כן, צעד חשוב ומהפכני בכיוון הנכון, מפני שהוא מתחיל סופסוף לדבר על מהות המדינה ולראשונה מבטא עמדה שלפיה אין בעצם הבדל יסודי בין 48' ו-67', ושהבעיה אינה רק בחלק מסוים מהכיבוש הישראלי, כי אם במדינה עצמה, משום שהכיבוש הוא-הוא המדינה.

זוהי התחלת ההבנה – כך אני מקווה – שכל עוד מתנגדי הכיבוש והפשעים וחסידי האנושות וכבוד האדם יתעקשו לדבוק בשיח שלא מעז לדון במהות המשטר והמדינה, הרי שהם לא יוכלו להשפיע, או אפילו להציג דיון מוסרי אמיתי.

ואולם, נייר העמדה עדיין לא עומד מספיק על מהות או על רעיון המדינה. גם כאשר הוא קובע שבשני המרחבים מצדי "הקו הירוק" ישנו משטר אחד של הפרדה גזענית, שיש לה ביטויים בכל המרחב הנשלט על ידי ישראל, הוא מחליט לראות במהות המשטר מעין התפתחות נסיבתית, יותר מאשר אידיאה שקודמת ל"נסיבות". אידיאה שבשביל לעמוד על טיבה חייבים להכיר שמה שנדרש איננו רק להכיר במציאות הקיימת, אלא גם להכיר במציאות שאינה קיימת עוד, במציאות שנמחקה. מה שנדחק, מה שנמחק, ועדיין מסביר את המציאות של היום הרבה יותר מאשר מה שנשאר יכול להסביר.

הפעולה הראשונית והיותר מרכזית של המדינה, של הפרקסיס של המדינה ושל רעיון המדינה הציונית, היא הפעולה של מחיקה, לא של הפרדה. ההפרדה הזאת לא הייתה מתאפשרת ולא הייתה מתקיימת, במיוחד בשטחי 48', לולא הרעיון/הפרויקט של טיהור פיזי, פוליטי וסימבולי.

אנטי מחיקון היסטורי

הטיהור האתני של 85% מהפלסטינים ב-48' ומחיקת כפרים כאמצעי להחלפתם על ידי קבוצות מהגרים והנדסת מרחב אינטנסיבית, מחיקת ההיסטוריה של המקום ושכתוב היסטוריה מלאכותית, היא הפעולה המכוננת שאיפשרה אחר-כך את הפעולה של ההפרדה הגזענית; השנייה, על כן, מתגמדת לעומת הראשונה.

חייבים להבין את זה, כדי להבין את מימד ההתפשרות הרגשית והפסיכולוגית ואת מימד האומץ המוסרי בחזון "מדינת כל אזרחיה" של בל"ד, שהוא החזון היחידי שמתעמת עם ההיסטוריה ועם המציאות החדשה של המולדת המדכאת הזאת, בלי שום פעולה של מחיקה היסטורית, לשני הצדדים, או של הפרדה גזענית בין שני הצדדים.

אני לא מלינה רק על זה שנצרת אינה נהנית מזכויות ומעמד דומים לאלו של "נוף הגליל"; זה בכלל אבסורד שעיר בת למעלה מ-2000 שנה צריכה, כביכול, לשאוף למעמד דומה לעיר בת 45 שנה, ואני לא רוצה להיות דומה ל"נוף הגליל". הטענה שלנו היא ש"נוף הגליל" היא התממשות במרחב של רעיון של שליטה זרה למקום, ומתנכרת לו ולמאפייני המרחב וההיסטוריה שלו.

אני מלינה בעיקר על זה ש"נוף הגליל" אינה דומה לגליל עצמו, ושהיא עוינת לו ולתושביו ולהיסטוריה שלו ולמאפייני המרחב האותנטיים שלו, שהיא באה להשתלט על הנוף והמרחב ולנגוס בו במקום להיות חלק ממנו.  באותו אופן, הבעיה של היפאווי אינה רק שאין לו עבודה ובית ומרפסת כמו שיש לישראלי ביפו, אלא שאין לו את הבית שלו ואת הפרדס ואת המפעל ואת הנמל שהיו לו ב-48' ונגזלו ממנו, שאין לו עוד את החוויה של עיר פלסטינית מרכזית ומשגשגת ומרכז תרבותי תוסס, ושהקיום שלו הפך להיות הערת שוליים ענייה ואקזוטית במרחב מלאכותי.

מדינת כל אזרחיה אינה ביטוי מתמטי, יבש וקר של שיוויון, ולא צריכים להבין אותו בצורה הזאת, ודאי לא כאשר הוא נוצר על ידי הקורבן, נושא המחיקה. אנחנו לא רוצים להיות חלק מהנרטיב הנוכחי של 'אזרחות ישראלית' כפי שהיא מוגדרת ומתקיימת כיום, והפתרון לא יכול להיות גלום במפגש מפויס בין רעיון קולוניאלי לבין הילידים; לא. הניצחון של רעיון הצדק ההיסטורי ימומש על ידי בנייה מחדש של נרטיב האזרחות עצמה, לנרטיב אחר לגמרי. הרעיון של "מדינה יהודית" (ציונית, ליתר דיוק), אינו יכול להכיל את האזרחים הפלסטינים, והוא רעיון של טיהור וטהרני במהותו. האזרחות שאנחנו מדברים עליה היא יצור חדש ולא סתם הרחבת גבולות של רעיון קיים. וכל עוד הוא לא מתקיים, אז צריכים להכיר שמה שקיים זה סיפור בהמשכים של מפגש קולוניאליסטי בין מדינה מהגרת לאוכלוסייה ילידית, ולא "דמוקרטיה יהודית".

מדינת כל אזרחיה תהיה המדינה שבה האזרחים, בטח גם אלה שגורשו ומחליטים לחזור, יבנו אותה ביחד, ולא זו שחלק בונה אותה בצלמו על הריסותיו של האחר, ואז קורא לשני להצטרף על פי תנאיו הוא. אני מאוד מקווה שנייר העמדה של בצלם יהווה התחלה של מהפך תודעתי ומוסרי בכיוון הזה. בכל מקרה, האומץ של נייר העמדה הוא הערך החסר ביותר בתרבות הפוליטית של שיח הצדק או זכויות האדם או השוויון, ואני בין אלה שמאמינים שמוסר בלי אומץ הוא מוסר רדום וחסר ערך. ותודה לבצלם.

חנין זועבי היא חברת הוועד המרכזי של בל"ד וחברת כנסת לשעבר מטעם המפלגה

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רועים פלסטינים בבקעת הירדן. השימוש בשטחי אש הפך שיטה להרחקתם מהמרעה (צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס)

רועים פלסטינים בבקעת הירדן (צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס)

ללוות רועים פלסטינים בתענית אסתר: על החטאים האלה אני צם

בעוד הרחפן שהפעילו המתנחלים כדי להניס את עדרי הפלסטינים חג מעל, חשבתי על החטא הכפול שעליו אני מבקש לכפר על ידי הצום: רווחי הכיבוש מהם אני נהנה כחלק מהעם הכובש, והעובדה שכמו רבים אחרים, איני עושה מספיק כדי לשים לזה סוף

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf