מפגינים צעדו על כביש ראשי בגדה המערבית במחאה על הריסות בתים

כ-150 מפגינים פלסטינים, ישראלים ובין לאומיים השתתפו היום בצהריים (שישי) בהפגנה לא אלימה בדרום הר חברון נגד הריסות בתים ביישוב א-רכיז בידי הצבא. בין המפגינים היה גם חבר הכנסת עופר כסיף (חד"ש, הרשימה המשותפת).

חיילים מנעו מהפעילים שהגיעו מחוץ לאזור להתקרב עם מכוניות אל א-רכיז, ולכן המפגינים נאלצו להתכנס בכפר הקרוב א-טוואני, שממנו יצאו לצעדה קצרה על כביש 60, מבלי לחסום את התנועה. אחרי כעשר דקות של צעדה, הגיעו חיילים למקום וזרקו כמה רימוני הלם על המפגינים, ואף עצרו קשיש שניסה לתלות דגל פלסטין על אחד הג'יפים הצבאיים. שאר המפגינים צעדו חזרה לכפר ומשם התפזרו.

לקראת סיום נאם אחד המפגינים, אדם רביע, תושב יטא הפעיל בתנועת "לוחמים לשלום", בפני החיילים. "אחרי שדיכאו אתכם בכל העולם, איך אתם לא מתביישים לדכא עם אחר, חף מפשע? אתם זורקים רימוני הלם על ילדים. יריתם לאיש צעיר בצוואר אחרי שהוא רק ניסה להגן על הרכוש שלו. איך תחזרו הביתה היום ומה תספרו למשפחות שלכם, שהגנתם על המדינה? אם לא יהיו לפלסטינים חיים טובים וביטחון, גם לכם לא יהיה. אתם חייבים לצאת מפה ולסיים את הכיבוש. אני הייתי פעיל פתח ושנאתי ישראלים, אבל כיום אני עומד פה עם ישראלים, מולכם, ואנחנו מקדמים שיח של אהבה ושלום מול שיח השנאה שלכם. אתם יכולים לנהוג אחרת".

ההפגנה, שאורגנה על ידי פעילים מהקהילה המקומית, התקיימה שבועיים לאחר שחיילים הגיעו למקום להחרים גנרטור ישן ששימש את התושבים, וירו בצווארו של הארון אבו עראם, שהתנגד לגזל הגנרטור ששימש מקור חיים לתושבים. בשישי שעבר התארגנה במקום הפגנה ראשונה במתכונת של ההפגנה היום, שפוזרה בגז מדמיע, ושבעקבותיה נעצר בשישי בלילה אחד התושבים המארגנים, סמי הורייני. לטענת התושבים, מטרת המעצר הלילי הייתה לפגוע בקהילה בזמן שהפעילים הישראלים והבין לאומיים לא היו במקום, על מנת לחבל במאבק של הקהילה. מעבר למחאה על הריסות הבתים, ההפגנה היום נועדה גם למחות על הירי באבו עראם ועל המעצר של הורייני. התושבים והפעילים התחייבו שיחזרו להפגין כל שבוע גם בשבועות הקרובים.

ח"כ כסיף מסר לאחר ההפגנה: "הירי בהרון אבו עראם היה ירי נפשע באדם חף מפשע, ירי שהותיר אותו משותק מהצוואר מטה. אנו נמשיך להאבק יהודים ופלסטינים נגד הכיבוש ועד להקמת מדינה פלסטינית ריבונית לצד ישראל. זו הדרך היחידה לעצור את שפיכות הדמים"

לאחרונה כתב כאן יובל אברהם בהרחבה על הריסות הבתים בדרום הר חברון, על הירי והמעצר, ועל חוויותיה של אמו של אבו עראם בשבועות האחרונים, כשבנה שוכב משותק – יתכן שלשארית חייו – בבית החולים. כפי שיובל כתב, הריסות הבתים בדרום הר חברון, שנמשכות כבר עשרות שנים, נובעות מניסיון של המדינה לפנות את תושבי הקהילות הקטנות המפוזרות באזור המדברי, ולדחוק אותן לכמה עיירות גדולות בסביבה כמו יטא וסמוע. כדי לקדם את המטרה הזאת משתמשת המדינה בשילוב של הכרזות על "שטחי אש", שבדיונים פנימיים מוגדרים ככלי לפינוי פלסטינים, מניעת היתרי בנייה והריסות בתים, וגיבוי לצמיחה של התנחלויות ושל מרעה של מתנחלים על שטחים נרחבים, שדוחק את רגליהם של התושבים הפלסטינים עוד יותר.

יש לזכור שכחלק מהמשטר הצבאי בשטחים, אין ועדות תכנון אזוריות שבהן מיוצגים תושבי האזור, כפי שמקובל בכל מקום בתוך ישראל. בשטחים, מי שמאשר בנייה או מונע אותה הוא הצבא, שדואג בפועל להקצות שטחים ולאשר בנייה באופן כמעט לגמרי בלעדי ליהודים. כך, 98.6 אחוז של הבקשות של פלסטינים לאישורי בנייה בשטחי C נתקלות בסירוב של הצבא – גם כשהתושבים מבקשים לבנות על אדמה שהיא בבעלותם הפרטית. מנגד, כשמדובר ב"אדמות מדינה" בשטחים, 99.7 אחוז מוקצים לשימוש של יהודים בלבד.