המדינה נותנת כבוד לערבים בלוד רק כשהם מתים
אחרי שאמין שעבאן נרצח בפיגוע בת"א, קראה עיריית לוד על שמו מגרש כדורגל. ביום חמישי נערך במקום טקס החינה של בתו. החגיגה נגמרה כששוטרים פרצו לאירוע, ירו באוויר ובאקדחי טייזר. בלוד לא רוצים נוכחות של ערבים חיים. המשטרה: החוגגים התבקשו להפסיק את הרעש ובתגובה תקפו שוטרים ויידו עליהם אבנים
האם המדינה נותנת כבוד לערבים בלוד רק כשהם מתים? זו התחושה בעיר אחרי שהמשטרה פיזרה באלימות אירוע לקראת חתונתה של בתו של אמין שעבאן, שנרצח בפיגוע בתל אביב לפני שנתיים.
בינואר 2016 נרצח אמין שעבאן, נהג מונית תושב לוד, בפיגוע בתל אביב. אחרי שרצח שני אנשים בפאב ברחוב דיזנגוף בעיר, הרוצח נשאת מלחם עלה על המונית של שעבאן, רצח אותו בחולות תל ברוך, ואחר כך המשיך במנוסה שלו לוואדי עארה.
נשיא המדינה ראובן ריבלין וראש העירייה יאיר רביבו באו לנחם את משפחת שעבאן. "אני משתדל לבקר את כל המשפחות שאיבדו את יקיריהן בגלל הטרור הנורא", אמר הנשיא ריבלין אמר למשפחת שעבאן. " אני כאן היום להשתתף באבלכם, אבלה של מדינת ישראל, על רציחתו של אזרח ישראלי רק מפני שהיה אזרח ישראלי. הלוואי שניפגש בשמחות". ראש העירייה רביבו אף הוסיף מחווה סיפר למשפחה, שהעירייה מתכוונת להנציח את זכרו של אמין ולקרוא על שמו גן למשחקי ילדים, שיוקם סמוך לבית המשפחה.
הנשיא ראובן ריבלין בביקור אצל משפחת שעבאן אצל רצח אמין. הבטיח שיבוא בשמחות (צילום: מרק ניימן, לע"מ)
ואכן בחודש אפריל 2016, שלושה חודשים אחרי הרצח, רביבו עצמו נכח בחנוכה של מגרש כדוררגל ומגרש משחקים על שמו של אמיר שעבאן, שהוקם סמוך לבית המשפחה. בכניסה למגרש אפילו נתלתה אפילו תמונה גדולה של אמין. הנצחה כהלכתה.
המגרש עצמו בולט על רקע הסביבה שלו: שולי שכונת ס"ח, שכונת עוני ערבית בלוד, שכמעט אין בה תשתיות מכל סוג. צדו הצפוני של המגרש צמוד לאזור התעשייה הצפוני בלוד, ומצדו הדרומי-מערבי עומדים בתי משפחת שעבאן הגדולה – הדודים ובני הדודים.
בערב יום חמישי ערכה משפחת שעבאן מסיבת חינה לכבוד נישואיה של סנאא, בתו של אמין. באופן טבעי למדי, המסיבה נערכה במגרש הכדורגל הסמוך לביתם, ונושא את שמו של אביה של הכלה. הנשיא ריבלין, שכזכור הביע את תקוותו להיפגש בשמחות, לא הגיע להשתתף בשמחתה של משפחת שעבאן. מי שכן הגיע היתה המשטרה. והנוכחות שלה ממש לא תרמה לשמחה. להפך.
החוגגים מספרים כי בערך בתשע וחצי, כלומר בשעה מוקדמת יחסית, הגיעה המשטרה בכוחות גדולים ודרשה "להפסיק את הרעש". צריך לזכור שהמגרש צמוד לאזור תעשייה העומד שומם בשעות הלילה, והבתים היחידים הקרובים אליו הם בתיהם של משפחת שעבאן, שהשתתפה בעצמה בחתונה. יצוין כי חוק הרעש אוסר על "הפעלת מכשירי קול", כולל שירה, מגבירי קול, נגינה) בין השעות שתיים לארבע אחר הצהריים ובין השעה אחת עשרה בלילה ועד שבע בבוקר. הפריצה לחתונה לא אירעה בשעות האלה.
אחרי זמן קצר, מספרים החוגגים, השוטרים פרצו באלימות לחתונה. הסרטונים שצולמו במקום דומים יותר לשדה קרב מאשר לאירוע של חתונה. שוטרים יורים באוויר, מנטרלים באקדחי טיזר בני משפחתה של הכלה. לפחות אחד החוגגים נראה מוכה על ידי כמה שוטרים. התמונות דומות יותר לסצנות של מעצר רוצחים מסוכנים בסרטי פעולה, לא לטיפול באורחים ובבעלי שמחה. גם טענות על רעש בתחונה לא אמורות להצדיק אלימות כזו.
התחושה שלנו בלוד היא שהאלימות הזו היא חלק ממהלך גדול יותר נגד נוכחות ערבית פומבית בעיר. רבים מהתושבים הערבים בלוד הם ממוצא בדואי, והם נוהגים להקים אוהלי חתונה בשטח פתוח כשבוע לפני החתונה עצמו. לעתים קורה שהמשטרה מפסיקה חתונות אם חלק מהחוגגים יורים באוויר, אבל אין טענה שבאירוע ביום חמישי קרה דבר דומה.
השאלה הנשאלת היא האם הכבוד לאמין שעבאן ניתן רק משום שמת, ושם זה נגמר. מדוע כאשר בתו מתחתנת במגרש, המנציח את שמו, אז הוא ומשפחתו לא ראויים לכבוד. האם "ערבי טוב הוא ערבי מת"? אחרי מה שקרה בחתונה ביום חמישי, זו מה שאנחנו מרגישים בלוד.
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "במשטרה התקבלו מספר דיווחים מתושבים בלוד על רעש חריג מחתונה שהתקיימה בשטח ציבורי וללא אישור בשכונת ס"ח בלוד. שוטר ופקח של השיטור העירוני הגיעו למקום וביקשו ממשתתפי החתונה לשמור על השקט ולהפסיק את הרעש.
"בתגובה החל המון לתקוף את השוטר והפקח וליידות אבנים לעברם ולעבר ניידת המשטרה. כוחות משטרה נוספים שהוזעקו למקום הותקפו אף הם על ידי ההמון הזועם שהשליך לעברם מכל הבא ליד, וכתוצאה מכך מספר ניידות משטרה ניזוקו. בתגובה נעשה שימוש בגז פלפל ובוצע ירי באוויר על ידי שוטרים, ללא נפגעים.
השוטרים עצרו שלושה גברים תושבי לוד, בחשד לתקיפת שוטרים ולקחו אותם לתחנת המשטרה להמשך חקירה. המסיבה הופסקה והמשתתפים פוזרו".
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
