newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הימין מנסה לפרק את ירושלים המזרחית לגורמים, מה יעשה השמאל?

אלקין מנסה לתקן את הדמוגרפיה של ירושלים באמצעות פיצול שכונות פלסטיניות לרשות מוניציפלית ישראלית עצמאית. הפעם דווקא שותפיו לקואליציה מהבית היהודי בלמו את המהלך שמבשר על שינוי באסטרטגיית הימין, אבל בוויכוח הזה עוד לא נאמרה המילה האחרונה

מאת:

כתב אורח: אביב טטרסקי

הדרמה הלילית בשבוע שעבר, במהלכה שונה ברגע האחרון התיקון לחוק יסוד ירושלים, היא מסממניה של תקופת המעבר שאנחנו מצויים בה. חילופי השלטון בארצות הברית לפני שנה סימנו גם את ניצחונם של נתניהו ובנט שהצליחו להדוף את הלחצים של אובמה וקרי. פרס הניצחון הוגש להם לפני כחודש בדמות הכרזתו של טראמפ על ההכרה בירושלים כבירתה של מדינת ישראל, הכרזה שהיא בראש וראשונה אמירה שבתקופתו של טראמפ ישראל אינה צפויה להתמודד עם לחצים מדיניים יוצאי דופן.

זה הרקע לתוספת שביקש השר אלקין להכניס לתיקון החוק. בעידן החדש שבו ישראל אינה צריכה לחשוש מלחץ בינלאומי משמעותי, קיימים אתגרים אחרים שיכולים להציב סימן שאלה על המשך שליטתה בירושלים. המהלך של אלקין מבטא אסטרטגיה ימנית עדכנית להתמודדות עם אותם אתגרים.

הגרסה הראשונה של החוק, שהגישה ח"כ שולי מועלם בגיבויו של נפתלי בנט, התמצתה בהוספת דרישה לרוב של 80 חברי כנסת לצורך וויתור על ריבונות ישראלית בירושלים. חקיקה זו נולדה אמנם אחרי כניסתו של טראמפ לתפקיד אולם היא מתאימה יותר לעידן אובמה: הערמת מכשולים בפני הסדר הוגן בירושלים. מדובר במהלך חקיקה רע אך מהסוג של "עוד מאותו דבר".

אלא שאז הוסיף אלקין להצעה שהגישה מועלם משהו שבאמת מהווה חידוש. מדובר בסעיף שנועד לאפשר לממשלה לבצע שינוי מוניציפלי בגבולות ירושלים: אזור כפר עקב, סביבת מחנה הפליטים שועפאת ועוד כמה אזורים קטנים יותר שסופחו ב-1967 אבל נותרו מעבר לגדר ההפרדה, יוגדרו כרשות מוניציפלית נפרדת. הם יפסיקו להיות חלק מירושלים אבל ימשיכו לחיות תחת ריבונות ישראלית. כדי לוותר על ריבונות באזורים אלו עדיין יהיה צורך באותו רוב גדול שחוק יסוד ירושלים דורש. באזורים אלו חיים כיום כ-120,000 מזרח ירושלמים שהם כשליש מהאוכלוסייה הפלסטינית של העיר.

> האיום של טראמפ על הפלסטינים צריך להדאיג את ישראל

הקמת חומת ההפרדה באזור שועפט, מזרח ירושלים, 2013 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הרצון של בנט-מועלם להערים מכשולים בפני הסדר מדיני הוא להילחם את הקרבות של אתמול, קרבות שהימין ניצח בהם (לבינתיים). אבל הניצחון אין משמעו מבחינת הימין שאפשר לנוח על זרי הדפנה. אלקין יודע שירושלים לא תפסיק לאתגר את השלטון הישראלי והוא רצה להתחיל לתת מענה למה שהוא תופס כאתגרים העכשוויים של התקופה החדשה.

אחרי שטראמפ "הסיר את ירושלים משולחן המשא ומתן" אלקין מבין שבפני מדיניות הימין ניצבים כיום שלושה אתגרים בירושלים: האתגר הדמוגרפי, ההדרדרות הכלכלית והתפקודית של העיר והקושי לשלוט בכוח על 320,000 פלסטינים במזרח ירושלים.

האסטרטגיה של אלקין ושותפיו נוכח אתגרים אלו היא עקירתם מירושלים של 120,000 פלסטינים שנולדו בעיר ושחייהם קשורים בה. לשם כך הוא היה מוכן אפילו להקטין את גבולות ירושלים, דבר שעד לא מזמן היה טאבו. על פי אלקין, נתניהו ואחרים, הטאבו הזה כבר אינו רלבנטי למציאות המדינית החדשה. כיום יש כאמור אתגרים חדשים שאיתם צריך להתמודד כדי להבטיח את המשך הבלעדיות הישראלית בירושלים ובין הירדן לים.

אלא שבדקה ה-90 ובאופן לא לחלוטין צפוי, הוא נבלם בידי שותפיו לקואליציה. בוויכוח הפנים-ימני הזה בין המחנה האסטרטגי (אלקין ותומכיו) לבין מחנה האף-שעל (בנט ושות') לא נאמרה המילה האחרונה. יתכן אפילו שבקרוב יצליח אלקין לשכנע את חבריו לקואליציה לתמוך בהצעת החוק שיגיש מחדש.

השינוי המוניציפלי לא יהיה סוף פסוק

המהלך של אלקין נועד "לתקן" את הדמוגרפיה בירושלים, "לשפר" באופן מלאכותי את המדדים הסוציו-אקונומיים שלה ולפרק את כוח העמידה של החברה המזרח ירושלמית.

הכוח שיש ל-320,000 מזרח ירושלמים בא לידי ביטוי בין השאר בהפגנות והמהומות שנמשכו שבועות ארוכים אחרי הרצח של מוחמד אבו ח'דיר ב-2014, בהתקפות הדקירה היומיומיות אחרי הטלת ההגבלות על כניסת מוסלמים אל החרם אלשריף בסתיו 2015, ובמחאה הלא אלימה ההמונית והמרשימה שאילצה את ישראל להסיר את המגנומטרים משערי הר הבית בקיץ האחרון. המהלך של אלקין מבקש לפצל ריכוז אוכלוסין של 320,000 איש ל-3 חלקים: כ- 200,000 ישארו "ירושלמים" ו-120,000 הנותרים יהיו בשתי מובלעות נפרדות בכפר עקב ומסביב למחנה הפליטים שועפאת. פיצול כזה יאמור להחליש את כוח ההתנגדות הפלסטיני.

בהיבט הזה אלקין ממשיך את היגיון המובלעות: הניתוק בין עזה לגדה המערבית; ניתוק ירושלים מהגדה מאז בניית גדר ההפרדה; בידוד ריכוזי האוכלוסין הפלסטינים בשטחי A ו-B. רק בירושלים קיים מצב של מאות אלפי פלסטינים שנמצאים במגע יומיומי עם מאות אלפי ישראלים ותחת שלטון ישיר של רשויות ישראליות. מצב זה הוא פועל יוצא כמובן של קיומה של הרשות הפלסטינית והאופן שבו היא חוצצת בין ישראל למיליוני הפלסטינים שחיים בשטחי A ו-B. יכול להיות שבעתיד הלא רחוק הרשות הפלסטינית תפסיק לספק את השירות הזה לישראל. אבל נכון להיום, ירושלים מהווה נקודה סינגולרית.

אלא שבכל הנוגע לכוח עממי לא די בשינויים מוניציפאליים והגדרות בירוקרטיות. כתושבים המחזיקים תעודות זהות ישראליות שחיים בצמוד לירושלים, ימשיכו תושבי "הרשות המקומית כפר עקב-שועפאת" לקיים את קשרי היומיום הרגילים שלהם עם העיר שלכל דבר וענין נותרה העיר שלהם: ביקורי קרובים, קניות, עבודה וגם תפילה במסגד אל-אקצא. באותו אופן הם יהיו גם חלק מהמשבר הבא שיפרוץ בעיר כפי שהיו מעורבים באלו של השנים האחרונות.

> "מדאיג אך לא מפתיע": מנכ"לית 'קול יהודי לשלום' נכנסה לרשימה השחורה

ניסיון חקיקה שמסמל שינוי אסטרטגי בימין. אלקין מסתודד עם ראש הממשלה נתניהו (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

ניסיון חקיקה שמסמל שינוי אסטרטגי בימין. אלקין מסתודד עם ראש הממשלה נתניהו (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

לכן, אם מבינים שהמטרה המרכזית של חקיקת אלקין היא להתמודד עם חוסר היציבות האינהרנטי שבשליטה על 320,000 פלסטינים נטולי אזרחות, מבינים גם שהשינוי המוניציפלי לא יהיה סוף פסוק מבחינתו. כמו בניית הגדר שכיום מולידה את החקיקה של אלקין, גם ההפרדה המוניציפלית תוליד בעתיד צעדים נוספים: למשל, איסור על כניסת תושבי כפר עקב-שועפאת לתחומי ירושלים. איסור שכזה יוכל להיאכף בקלות על ידי סגירת המחסומים בקלנדיה ומ.פ. שועפאת. ובסופו של התהליך יבוטל גם מעמד התושבות של אוכלוסייה זו ותעודות הזהות הישראליות יילקחו ממנה.

לא מדובר בספקולציה מרחיקת לכת. צריך לזכור שלפני שנתיים הצהיר נתניהו בישיבת שרי הממשלה על רצונו לשלול את מעמד התושבות של מי שמתגוררים בשכונות שמעבר לגדר. במהלך השנה האחרונה הגישה לראש הממשלה ח"כ ענת ברקו – שנתניהו דאג באופן אישי לשריין אותה ברשימת הליכוד לכנסת – תכנית שכוללת הוצאת שכונות פלסטיניות מירושלים תוך ביטול מעמד התושבות של החיים בהן. נכון, כיום מהלך כזה הוא דרקוני מדי מכדי להוציאו לפועל. לכן לוקחים את הצעד הראשון. בעתיד, כשהנסיבות הביטחוניות יסעירו את השיח הציבורי, אפשר יהיה לנקוט מהלכים שכיום נדמים לא אפשריים.

צו השעה של האופוזיציה

כדי שבמקום ויכוח פנים-ימני בין מחנה אלקין למחנה בנט, יתקיים קרב פוליטי אמתי בין ימין ושמאל על האופוזיציה לעדכן את קריאת המציאות המדינית והפוליטית שלה ולגבש מתוכה חזון ואסטרטגיות. המהלך של אלקין הרי יהיה הרסני: הרשות המקומית החדשה אם תוקם תהיה מקום צפוף ביותר ונטול מקורות הכנסה כלשהם. במשך חמישים שנה המדינה מזניחה את תושבי מזרח ירושלים. אחרי שתחתוך אותם מעיר הבירה שלה ודאי שהיא לא תשקיע את התקציבים הדרושים לתפקוד הרשות המקומית החדשה שתושביה הם פלסטינים ומאחר שאינם אזרחים גם כוח פוליטי אין להם. סילוק 120,000 פלסטינים מירושלים יהיה מסר ברור לכל תושבי מזרח העיר שנוכחותם בעיר נמצאת תחת התקפה. ומאחר שכיום מזרח ומערב ירושלים אינן ערים נפרדות הפגיעה בתושבי מזרח העיר – שעובדים, מבלים וגרים בסמוך לחלקיה הישראלים – תגיע גם אל מערבה.

המהלך של אלקין הוא הזדמנות להבין שהמדיניות הישראלית היום אינה מסתפקת באיזה מודוס ויונדי שמעניק לה יתרונות רבים אבל בכל זאת מותיר חלקים מהעיר בדומיננטיות פלסטינית: למשל סילואן וראס אל-עמוד ושייח ג'ראח. למשל הר הבית/חרם אלשריף. בשנים האחרונות גוברת עוד יותר ההשקעה הישראלית בחדירה אל סביבת העיר העתיקה תוך שיבוש החיים הפלסטינים בה, במתחמי תיירות שמבקשים לכסות על פני שכונות המגורים הפלסטינים, בהגברת פעולות הריסת הבתים, בעקירת משפחות פלסטיניות מבתיהן, במשטור השכונות הפלסטיניות ובפגיעה בתכנית החינוך הפלסטינית, בשחיקת הסטטוס קוו בהר הבית ובהעצמת פעולתן של תנועות המקדש.

השמאל אינו יכול להסתפק בהתנגדות הישנה להקמת התנחלויות ולמהלכי סיפוח. מה שהממשלה מנסה לעשות כיום הוא לפרק את ירושלים המזרחית לגורמים. זו המשמעות של ניסיון החקיקה של אלקין וזו המוטיבציה לפעולות האגרסיביות שמנינו בפסקה הקודמת.

צו השעה של האופוזיציה הוא להילחם נגד מהלכים אלו. על המחנה הציוני לסגת מכל המהלכים החד צדדיים שהציע של הפרדת שכונות פלסטיניות מירושלים, שרק נותנים רוח גבית למדיניות שמבקש אלקין להוביל. אחרת הם יסייעו בכך לאלקין להנציח את הכיבוש לעוד עשורים.

בתסריט אחד, מול מהלכי הימין יגבר הכוח הפלסטיני ויצליח להביא את ישראל להכרה שהמשך הכיבוש יקר מדי. אז אולי נראה את שובו של פתרון שתי המדינות. יש כמובן גם תסריטים אחרים. אבל יהיה התסריט אשר יהיה, ממשוואת הכוחות בין הימין השולט בישראל לבין הציבור הפלסטיני שלא לעד יסכים להפרת זכויותיו, נעדר נכון להיום מחנה השמאל הישראלי.

על השמאל להציב אלטרנטיבה אחרת ברורה – של התנגדות נחרצת למהלכי הייהוד ההרסניים בעיר העתיקה וסביבותיה, של נסיגה חד משמעית מכל מהלכים חד צדדיים, של פעולות לחיזוק הנוכחות הפלסטינית בירושלים. כדי לעשות זאת, עלינו להבין קודם כל שהתסריט הישן של רק התעקשות על משא ומתן בחסות בינלאומית אינו מספיק כיום. צריך להילחם על עיצובה וחיזוקה של ירושלים היום, גם של ירושלים המזרחית הפלסטינית. זאב אלקין קורא לנו להתעורר.

אביב טטרסקי הוא חוקר בעמותת עיר עמים.

> נשים הפגינו מחוץ לכלא השרון בקריאה לשחרור נשות משפחת תמימי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ילדים בתור חלוקת מזון בח'אן יונס, דרום רצועת עזה, ב-29 בנובמבר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

ילדים בתור חלוקת מזון בח'אן יונס, דרום רצועת עזה, ב-29 בנובמבר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

"לא למות רעבים. זה כל מה שאנחנו מקווים לו עכשיו"

המצור הישראלי ההדוק על צפון רצועת עזה והיחס המקל שמקבלות כנופיות שבוזזות את משאיות הציוד הובילו למחסור חמור במזון ולזינוק חד במחירו. הרעב חמור במיוחד בצפון, אבל מורגש גם בשאר חלקי הרצועה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf