newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

היום נפל לי האסימון: לא אוכל להתגייס לצבא

בעוד חודש אני אמור להתגייס, אבל לא אוכל לעשות זאת. נוכח מדיניות הכיבוש שמיישם הצבא אין לי ברירה אלא למצוא את דרכי לתרום למעל ישראל באופן אחר, אזרחי, ולא אלבש מדים

מאת:

כותב אורח: ב"ס

היום נפל לי האסימון. אני מרגיש שהמדינה שלי מתפרקת לי מול העיניים. הפגנות אלימות, איומים ומכות במרחב הציבורי ועוד ועוד, וכל אלה תוך המשך השליטה הצבאית בגדה המערבית.

המראות והחדשות מהגדה מעוררים בי תחושה לא נוחה. הצבא של המדינה שלי, הצבא שמייצג אותי מול העולם וגם בתוך המדינה צובא על ערים וכפרים וממלא אותם בחייליו. אני לא רוצה להיות אחראי לזה, לא רוצה להיות קשור לזה. צה"ל אמור לשמור על גבולות המדינה בלבד ולהפסיק לשמור על חבורת מופרעים שקשורים לאדמה יותר מאשר להגיון ולצלם אנוש. כמה טוב יכול היה להיות כאן בלי הכיבוש.

היום נפל לי האסימון. כבר תקופה ארוכה שאני משלה את עצמי, שיש הגיון בגיוס שלי לצבא. "קרקל, בטח קרקל. זה לא קשור לכיבוש". אבל האמת היא שזה כן, הכל כן. כל שיתוף פעולה עם המערכת הזאת הוא הסכמה (שבגיוס או שבשתיקה) למה שהיא מבצעת. ככה זה. גם להיות אזרח במדינה זה לשתף פעולה, אבל כאזרח אתה יכול לפחות להתנגד איכשהו.

אז היום סוף סוף נפל לי האסימון, והגעתי לתל השומר כדי לנסות להוריד את הפרופיל שלי. חשבתי שאם אהיה ליד הבית ואעשה תפקיד מנהלה שהוא חשוב כביכול לנח"ל (שהוא ה-חיל, "היתרון האנושי"), אשכח שאני בצבא ואשכח מההשלכות של מה שאני עושה.

מזל שלא ירד הפרופיל. הבנתי שהשליתי את עצמי, אחו-שקשוקה השליתי. אני לא רוצה לשתף פעולה עם מעשי הצבא, אני לא רוצה להחזיק נשק, ואני לא רוצה להמשיך את האלימות, הדיכוי וההרג – לשני הצדדים.

> למה היה דחוף לארה"ב להשיב את החייל הסורר בו ברגדאל הביתה?

מה שאני כן רוצה הוא ישראל טובה יותר, הגיונית יותר, שוויונית יותר ומאפשרת. ישראל שבה לא באמת משנה אם אתה יהודי, מוסלמי, נוצרי, דרוזי או אפילו בודהיסטי. שבה לא משנה אם אתה עברי, ערבי, מזרחי או אשכנזי. שבה אדם הוא אדם הוא אדם. בלי אפליה תקציבית, אנושית או אחרת, בלי שנאה ובלי פערים מחורבנים.

היום סוף סוף הבנתי שכל הדברים קשורים אחד בשני – לעולם לא נוכל להיות שוויוניים כלפי הערבים במדינה ובכלל ללא סיום הכיבוש. וזה האחרון לא יסתיים עד שיהיו מספיק אנשים שיסרבו לקחת בו חלק. ולקחת בו חלק משמעו (ברמה האישית שלי כרגע) – להתגייס לצבא.

אז היום החלטתי שלא אעשה זאת. אפעל למען ישראל טובה ושפויה כאזרח ולא כחייל. לא אבזבז לשווא את כספי המדינה ולא אתמוך במאות אלפי חיילי סדיר וקבע שחלקם (בעיקר הסדירים) לא עושים יותר מדי, אם בכלל.

די לכיבוש, די לאפליה, די לפאשיזם המשתולל כאן בשנים האחרונות. פשוט די! כי אי אפשר עוד!

אני לא מבין איך הנוער הישראלי מתבונן במציאות (הוא מתבונן בכלל?!), שותק ולא עושה דבר. ממש מתגייס על עיוור. "כי ככה צריך", או "כי זה מה שאנחנו מחויבים לעשות למען המדינה", או "כי זה מה שכולם עושים". השירות הצבאי והמיליטריזם של החברה שלנו חייבים להפסיק להיות קונצנזוס.

ישראל צריכה להתקדם.

* הכותב הוא נער בן 19, מסיים בימים אלה שנת שירות בצפון הארץ במסגרות חינוכיות ואמור להתגייס באוגוסט הקרוב.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ההצהרות בעלות אופי ג'נוסיידי של ראשי המדינה לא באו משום מקום. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בכנסת (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ההצהרות בעלות אופי ג'נוסיידי של ראשי המדינה לא באו משום מקום. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בכנסת (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

סמוטריץ' או דו-לאומיות, אין דרך אחרת

האווירה הג'נויסיידית שהשתלטה על ישראל אחרי 7 באוקטובר היא לא סטייה, היא נעוצה בשאיפה הציונית הישנה לכמה שיותר קרקע עם כמה שפחות ערבים. המוצא היחיד הוא להכיר שהביטחון של היהודים תלוי בהכרה בדו-לאומיות של המרחב הזה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf