לא מספיק שהם חיים בגינה ציבורית, עכשיו גם רוצים לקחת להם את הילדים

הם ייקחו לי את הילדים בגלל שאין לי כסף וייתנו כסף למישהו אחר שיגדל אותם? מה ההיגיון בזה?

זהו כתב אישום נגד מדינת ישראל, שהפקירה את האזרחים המוחלשים ביותר שלה ומשליכה אותם מדי יום לכלבים. זהו כתב אישום נגד מדינת ישראל, שקיצצה את קצבאות הילדים, שקיצצה את תפקידי הרווחה, שהפסיקה לבנות דיור ציבורי, מדינה בה המשכורות לא עולות אבל הדיור, החינוך, המזון ובעצם כל דבר הנחוץ לחיים בכבוד או חיים מעבר להישרדות מתאפשר רק למעטים, בעוד שהשאר נלחמים שלא לקרוס. מדינה שדופקת לאזרחים המוחלשים שלה כל יום פטיש 5 טון מעל הראש ואז מאשימה אותם שהם לא מצליחים להרים את הראש מעל המים. תדעו שלוקחים פה ילדים מההורים שלהם בגלל שהם עניים.

אין תקציב

לפני שלושה שבועות יצאה עירית, זוגתי, לטייל עם הכלב שלנו באחת בלילה בגן הציבורי כשראתה אבא ואמא משכיבים ארבע ילדות קטנות לישון על הספסלים. בהתחלה הם חששו לדבר איתה, הם חששו גם לקחת אוכל שהבאנו לילדות עם קצת שמיכות, כרית שעירית קיבלה לאיזה יום הולדת ושק שינה שדוד שלי אף פעם לא טרח להחזיר לצבא.

התעקשנו שיבטחו בנו. הם סיפרו איך פעם הייתה להם דירה באשקלון והם שילמו משכנתא אבל אז האבא פיתח בעיות לב והתאשפז לתקופה ארוכה. לא צריך היום הרבה כדי להדרדר כלכלית, מספיק לאבד כמה משכורות וכשאין גב כלכלי מהמשפחה, אפשר להבין לאן הסיפור הזה הולך.

הם לא הצליחו לשלם משכנתא ועברו בין דירות. האמא והילדות שהו תקופה אצל הסבתא, שחיה בדירה קטנה וגם לא ברווחה כלכלית. שני הבנים הבוגרים חיו אצל קרובת משפחה אחרת, אחד מהם כבר עזב את הלימודים כדי לעבוד ולעזור לפרנס את המשפחה. ילד בן 16. הוא קם כל בוקר מוקדם, לוקח את האוטובוס של שבע ורבע ונוסע לעבוד עד חמש בצהריים. כבר כמה חודשים. עד עכשיו הוא לא לקח יום מחלה אחד.

הם הגיעו לישון בגינה רק כשלא הייתה להם ברירה אחרת, כי הם לא יכלו להישאר יותר אצל קרובת משפחה שחיה בדירה קטנה של שני חדרים עם הילדים שלה. ביחד הם גרים אחת עשר נפשות בדירה צפופה. הרווחה, כך מספרת האם, ידעה להאשים אותם ולהעביר ביקורת על כך שהם ישנו ברחוב, אבל לא דאגה להם למלון או לפתרון דיור אחר על אף שהתריעו מראש שזה מה שיהיה. ככה זה, אין תקציב.

> בריוני הוצאה לפועל וחובות תמידיים: סל הרווחה נגד חיים בכבוד

למחרת בערב חזרנו לגינה וראינו את האמא והבנות מתחילות להתארגן לישון בגינה, הצענו שוב שיבואו לישון אצלנו בסלון ללילה והפעם האמא השתכנעה. באותו לילה נשארנו עד שתיים לפנות בוקר לצייר עם הבנות ואז לדבר עם האמא, להבין איך אפשר לעזור. הילדות לא בגן בגלל שהדירות ששכרו דירות לא נשכרו עם חוזה מסודר, כי אין להם ערבים וערבונות.

לאחר שנפלטו מדירה אחת בתל אביב, האמא והילדות עברו לעיר אחרת, לסבתא, שגם גרה בדירת חדר, ואז חזרו כשכבר לא הייתה ברירה. ברווחה כועסים על האמא שהילדות לא נמצאות במסגרת אבל מצד שני אמרו שם שאין מכסות כדי לממן מעון לילדות הקטנות ובהעדר כתובת מגורים רשמית קשה מאוד לרשום את הילדות הגדולות יותר לגן. חוק חינוך חינם הוא מגיל 3 והילדה הכי קטנה, התינוקת, היא בת שנה וחצי. להכניס אותה למעון יעלה לא פחות מ-3,000 שקל בחודש, שזה בערך הסכום שהאמא תרוויח מעבודה קשה מאוד בניקיון.

הפתרון: לקחת את הילדות

בבוקר למחרת אנחנו קמות מוקדם כדי לצייר עם הילדות ולהכין להן ארוחת בוקר וחייבות כבר לזוז לעבודה. הילדות לא רוצות ללכת, הן רוצות להישאר בבית. מהדירה שלנו הן חוזרות ישר לגינה, שם הן מבלות את רוב זמנן. העובדת הסוציאלית לא מאמינה להורים שמספרים לה שהם לא ישנו היום בגינה. האמא מבקשת רשות מעירית להעביר לעובדת הסוציאלית את מספר הטלפון שלה וזו מתקשרת אליה כדי לשמוע ממנה שאכן כך היה.

עירית מסבירה לה שהמשפחה ישנה אצלנו בלילה הקודם אבל הרווחה חייבת לדאוג לפתרון ללילה. "תשמעי, אני מצטערת שאני אומרת לך את זה ככה", אומרת לה העו"סית מהצד השני של הקו, "אני יודעת שאני שמה אותך עכשיו במצב בעייתי, אבל אין לנו כסף להציע להם למלון. אם אתן מוכנות להשאיר את האמא והילדות אצלכן אני יכולה לתת לכן סכום סמלי, 60 שקל לילדה ללילה, שתשאירו אותן אצלכן לסוף שבוע. אם לא אנחנו נצטרך לפצל את הילדות בין משפחות אומנה כדי שהן לא ישנו ברחוב".

עירית מתעקשת שימצאו כסף למלון ומסבירה לה שלא יכול להיות שיפרידו את הילדות מההורים ואחת מהשנייה בגלל תקציבים. במקביל אני מעלה פוסט לפייסבוק עם הסיפור כדי לנסות לגייס כסף למלון, מזון וחיתולים בשביל האמא והילדות. עשרות אנשים רוצים לעזור ותורמים.

בין הפוסט שלנו לבין עשרות פוסטים שעולים כל יום ברשתות החברתיות ומבקשים מאנשים לתרום למשפחות ויחידים שקרסו כלכלית, אפשר לראות בדיוק כיצד מסירה המדינה את האחריות על אזרחיה. אם אנחנו לא נהיה ערבים אחד לשני ונלחם אחד בשביל השני נגד המדינה, הלך עלינו. אם לא נתרום כסף עבור אותה קשישה שלא מצליחה להתקיים מקצבת זקנה, באמת לא יהיה לה מה לאכול. מחר כל אחד מאיתנו יכול להיות הבא בתור שישכיב ילדים לישון בגינה או שינדוד בין סלון אחד לאחר של קרובי משפחה.

מלונות עולים הון תועפות בישראל, אבל נראה שמשמיים נופל עלינו אחד מבעלי ה"אברהם הוסטל", מעוז ינון, ומציע חדר פרטי למשפחה תמורת סכום סמלי. הכסף שנאסף מממן את הלינה והמזון עבורן. בינתיים האבא ואנחנו מנסים למצוא דירות ואנחנו ממשיכות לגייס כסף לשכר דירה. חברה אחת תורמת צעצועים ובובות, חברה אחרת מביאה לי בגדים לילדות. במקביל הרווחה לוחצת עליהם למצוא דירה ואנחנו מתעקשות שיממנו חלק מעלות ההוסטל. לבסוף, אחרי מאמצים של העובדת הסוציאלית, המשפחה מקבלת סכום סמלי שבקושי מספיק ללילה בהוסטל ומזון. גם עבור הסכום הזה היא נאלצה להלחם, ואני מאמינה לה שזה לא היה פשוט.

מוצא קווקזי לא קורץ לבעלי דירות

שלושה שבועות עברו, המשפחה חזרה בינתיים לישון בלילות בביתם של קרובי משפחה ואת הימים הם מבלים בגינה. דירה אנחנו לא מוצאות, למרות שכבר גייסנו כסף לשניים או שלושה חודשי שכירות. ה' עדי שהם ניסו. הם הלכו לראות דירות לבד, הם הלכו לראות דירות עם עירית, עם אמא שלי ואיתי. הם ראו דירות בדרום תל אביב ובאשקלון. שני הבנים הגדולים גרים בדרום תל אביב אצל קרובי משפחה והם רוצים להיות קרובים אליהם, גם פה באזור גדולים הסיכויים שלאבא תהיה עבודה כי כבר מכירים אותו.

העובדת הסוציאלית אמרה לעירית שהיא מכירה אנשים ששוכרים דירות בלי תיווך בשכונות והיא לא מבינה למה הם לא מוצאים דירה, הם צריכים לנסות יותר. חבל שהיא לא באה איתנו אתמול למעמד החתימה על דירה שבהתחלה עוד איכשהו כן הסכימו להשכיר להם, אבל אז התחרטו. 3,900 שקלים, חדר וחצי, דירה ריקה בלי שום אבזור ובלי חלונות. דירה מחולקת שאף אחד לא חשב בשום שלב שכדאי לעשות בה חלונות, כי בסוף מישהו יהיה מספיק נואש כדי לקחת אותה. חבל שהיא לא באה איתנו לראות דירה של חדר וחצי בשכונת הארגזים, יותר צריף מדירה, עם נזילות מים מהגג שהוא בעצם תקרת גבס ב-2,500 שקלים.

> "אני מחכה שהאחיות ייצאו ואוכל מה שנשאר על המגשים"

הלכנו פיזית למשרדי תיווך. דיברנו במצטבר, כולנו ביחד, עם עשרות מתווכים ובעלי דירות. קודם כל, שואלים אותי "מי הם? מה המוצא שלהם?". קודם כל להבין אם הם יהודים או ערבים, ישראלים או זרים. לא כל דירה וכל אזור מיועדים לכל אחד, וגם אם במקרה זכית להיות ישראלי ויהודי, כנראה שמוצא קווקזי משום מה לא קוסם לבעלי דירות.

באחת מהדירות שהלכתי איתם לראות רצינו לשלם במזומן ולתת צ'ק פיקדון. אבל הם ממוצא קווקזי ובעל הדירה לא מאמין לי שהם יהודים ואני לא מאמינה שאני אשכרה מנהלת את הדיון הזה ומנסה לשכנע אותו, כמו בוועדת קבלה, שהם ראויים לגור בחורבה שהוא משכיר במחיר מופקע. דירה אחרת שראינו איתם הייתה דירה מחולקת מתיווך, אם אפשר לקרוא לזה בכל דירה. מסדרון שמתחבר לעוד מסדרון שהוא גם מתווך ומתוכו יוצא חדר קטן ועוד חדר קטן עם דלת. כשפותחים את הדלת מגיעות לעוד דירה, אבל אין מה לדאוג כי מתישהו יעשו קיר גבס. כמה רוצים על הטירה המופלאה הזו? 3,500 שקל, לא כולל שכר מתווך. ובואו לא נשכח שצריך גם ערבונות וערבים.

אבל מה קורה למי שאין לו? ומה קורה למי שיש לו הוצאה לפועל וכמעט כל משכורת שהוא מכניס נלקחת לו? גם ארבע ילדות קטנות זה סיפור ובכלל עדיף להשכיר דירה לסטודנטים שמשלמים הרבה בעבור כלום ומקבלים מלגות מעיריית ת"א או לעובדים זרים שאפשר להוציא מהם יותר כסף והם גם לא מתלוננים. המשפחה "שלנו" כרגע גם לא עומדת בקריטריונים כדי להכנס לרשימה לדיור ציבורי כי הייתה להם דירה בבעלותם בעשר שנים האחרונות. בקיצור, הייתה לכם דירה ונכשלתם לשמור עליה, לא משנה מאיזו סיבה, המדינה גם תדאג להעניש אתכם. ולא שלחכות בתור לדיור ציבורי זו כזו מציאה גדולה, אני מכירה משפחות שחיכו שמונה ועשר שנים בתור ומשפחה אחת שחיכתה 18 שנה ועדיין לא קיבלה דירה.

מבקשים הזדמנות לצאת מהתחתית

מחר (ראשון) בבוקר תתכנס "ועדת החלטה" יחד עם פקידת סעד וגורמי רווחה אחרים כדי להחליט האם להוציא את הילדות מחזקת ההורים ולאיזו מסגרת. הוועדה תשפוט את אותה האמא על כך שהיא ענייה ועל בעיות אחרות שבסוף נובעות כולן מעוני. ברווחה אמנם ניסו למצוא מעון כדי לאפשר לאם לצאת לעבוד אבל "אין מכסות", הם ככל הנראה יגידו לה שהם ייקחו את הילדים "לבינתיים". עד שהיא תשתקם. אבל היא תשבר. כל אחד מאיתנו היה נשבר אם בנסיבות כאלו היו לוקחים לו את הילדים.

ביליתי עם האמא הזאת ועם הילדות שלה שעות על גבי שעות בשבועות האחרונים. כמו שאמא שלי אמרה, לנו לא הייתה כל כך הרבה סבלנות להיות עם ארבע ילדות קטנות כל היום כמוה. אם היא לא ראויה להיות אמא ולגדל את הילדות שלה, אז אני לא יודעת מי כן ראויה. היא רוצה שיתנו לה עוד כמה שבועות ויעזרו לה למצוא ולממן צהרון לילדות כדי שתוכל להמשיך לחפש דירות ולעבוד בניקיון. היא מבקשת עזרה, אבל דורכים עליה.

איך אפשר לנתק ילד ככה מאמא שלו. איך אפשר לנתק ארבע ילדות קטנות, אחת עוד יונקת, שכל כך קשורות לאמא שלהן? שכל כך קשורות אחת לשנייה? אם האם לא תסכים לחתום על הסכמה להוצאת הילדים, יוציאו לה צו מבית משפט. למרות הכל, אני לא מאשימה את הרווחה שצריכה להתמודד בתקצוב זעום עם המציאות יומיומית בה יותר ויותר משפחות לא סוגרות את החודש עוד לפני שהחודש בכלל התחיל.

האגודה לזכויות האזרח הגישה השבוע עתירה על ההתנהלות של ועדות ההוצאה החוץ ביתית. אם אתם מחובבי סיפורי האימה, אני ממליצה לכם לקרוא עדויות של הורים ועובדים סוציאלים שנכחו בוועדות שאת הפרוטוקולים שלהן אספה עו"ד משכית בנדל. ההורים לא זכאים לייצוג בוועדות, לא מקבלים פרוטוקול וגם לא באמת יכולים לערער על תוצאות הוועדה. אין אפילו נוהל או חוק שמסדיר איך מתקבלת ההחלטה בוועדה. כמו שנאמר בכתבה שפורסמה בנושא ב"ישראל היום", אפשר לערער היום על דו"ח חניה אבל לא אם מוציאים את הילדים שלך מהבית. רק בגלל המעורבות שלי בהגשת העתירה ידעתי להסביר לאמא מה הולך להיות שם, כי אף אחד לא טרח להסביר לה.

היום, בוקר שבת, עשיתי סיבוב עם הכלב וראיתי את הילדות משחקות עם האמא בגינה. הן לא רצו שאני אלך, "אנחנו נלך לבית שלך והוא יהיה הבית שלנו". עמדו לי דמעות בעיניים אבל לא הראתי להן, הן ביקשו שוב שלא אלך. הן נכנסו לי ללב, מה שאומר שהמשפחה הזו כבר לא לבד. לא נשלים עם התנהלות המערכת, לא נשלים עם המחדלים. לא נישב בשקט בזמן שלא נותנים להורים הזדמנות אמיתית כדי לצאת מהתחתית ולחיות ברווחה יחסית, רק הזדמנות אחת שבה מאמינים בהם ונותנים להם את הבסיס להצלחה. הם לא יהיו עוד משפחה שנכנסת לדו"חות הסטטיסטיקה בסוף שנה אלא יהיו אלו שינצחו את מעגל העוני הכמעט אינסופי.

> ראשי רשויות בנגב יוצאים למאבק על הבריאות: "מופלים לרעה בכל מדד"