newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הדרך לצדק עוברת בשמש

על רקע התייקרות החשמל ומשבר האקלים, משרדי האנרגיה והשיכון פתחו במיפוי הפוטנציאל של גגות מבני דיור ציבורי כאתרים להקמה של פנלים סולאריים. מדובר בצעד דרמטי, שיוכל לסייע לרבים וגם לקדם צדק מתקן, אך יש חסמים רבים בדרך אליו

מאת:
פנלים סולריים בכפר ויתקין (צילום: חן לאופולד / פלאש90)

הדרך לחילוץ מעוני אנרגטי. פנלים סולאריים בכפר ויתקין (צילום: חן לאופולד / פלאש90)

בחודש האחרון התייקר חשבון החשמל בשיעור ממוצע של 8.6%, בעקבות משבר האנרגיה שנוצר אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה, שהקפיץ את מחירי הדלקים. כבכל מקרה של עליית מחירים של מוצרים חיוניים ובסיסיים, השכבות המוחלשות צפויות לספוג את הפגיעה הקשה ביותר.

מדברים רבות על פגיעוּת בתחומי המזון, הדיור, התחבורה, הבריאות ועוד. פחות עוסקים בנושא חיוני לא פחות, והוא "עוני אנרגטי". בשנים האחרונות, עיקר ההתייחסות למושג מגיעה מהדיון על משבר האקלים, והפגיעה החמורה יותר שלו, שרק צפויה להתגבר, באנשים שחיים בעוני.

אך כמו שלעתים קרובות מאוד האתגרים האלה קשורים בעבותות, גם הפתרונות יכולים להיות משולבים, ולהעניק סיכוי לסעד שאינו רק זמני, אלא רחוק יותר ועמוק יותר. הצעה לפתרון מהסוג הזה הגיעה לאחרונה משרת האנרגיה, קארין אלהרר: התקנה של פנלים סולאריים על גגות מבני דיור ציבורי.

אלהרר הודיעה לפני כשבועיים על יוזמה חדשה, שעלותה כ-4 מיליון שקל, להפיק צילומי אוויר, במטרה למפות את פוטנציאל גגות המבנים המשותפים בדיור הציבורי להקמת הפנלים. היוזמה הזאת, ופיילוט נוסף, להתקנת ארובה סולארית במבנים שבהם רוב הדירות הן דיור ציבורי, הן יוזמות משותפות של משרד האנרגיה ומשרד הבינוי והשיכון.

לעוני אנרגטי שלושה היבטים: ויתור על חימום/קירור הבית בגלל קושי כלכלי; גישה מוגבלת או לא שוויונית למקורות אנרגיה משתלמים, בטיחותיים או יעילים; ומקום מגורים בעל יעילות אנרגטית נמוכה (היעדר בידוד, אוורור לקוי וליקויי תשתית נוספים). להתקנת פנלים סולאריים פוטנציאל משמעותי לשיפור בכל אחד משלושת ההיבטים האלה.

המיפוי הוא צעד מעשי ראשון לקידום ייצור אנרגיה מתחדשת על גגות מבני דיור ציבורי, לאחר הליך בדיקה מעמיק. בתיאוריה, מדובר בצעד דרמטי, שלא רק עשוי לחלץ אנשים מעוני אנרגטי, אלא אף יכול לספק להם הכנסה. אך הוא אינו נטול בעיות, שאולי העיקרית שבהן היא מצבו הרעוע של הדיור הציבורי בישראל.

הזדמנות לעשות צדק אמיתי

בישראל יש כיום מאות אלפי אנשים שסובלים מעוני אנרגטי ברמה כזו או אחרת. חלקם קיבלו סעד בפסק דין מכונן של בג"ץ, שניתן לפני כמה חודשים, ועסק בזכות לחשמל.

עו"ד משכית בנדל, ראש תחום רווחה ועוני באגודה לזכויות האזרח, שהיתה בין מגישות העתירה, מסבירה: "בג"ץ פסק שהזכות לחשמל היא זכות יסוד חוקתית שקשורה בטבורה לזכויות אדם אחרות כמו הזכות לקיום בסיסי בכבוד והזכות לבריאות. נפסק שיש חובה להכיר במצבים מסוימים של עוני עמוק כמקנים הגנה מניתוק חשמל או מהתקנת מת"ם (למעשה מכשיר שמותקן על מונה החשמל ומאפשר אספקת חשמל תמורת תשלום מראש).

"בג"ץ קבע שרשות החשמל צריכה לקבוע אמות מידה חדשות שישקפו את ההגנות האלו במצבים רפואיים שונים, ובכך הרחיב את הפוטנציאל של משקי הבית שיהיו מוגנים מניתוק חשמל מאלפים ספורים למאות אלפים. לצד הקביעה הגורלית זו, דחה בג"ץ את הטענה שלנו שאסור לקזז חוב חשמל ממת"ם".

כיום ניתן לקזז ממכשיר המת"ם 20% מהחוב, כאשר לרבים מבעלי החוב אין די אשראי כדי לרכוש את המינימום שהם זקוקים לו. בפועל, מדובר בפעולה ששקולה לניתוק. ניתוקים שנובעים משימוש במת"ם לא נכללים בנתוני רשות החשמל כ"מנותקים". בישראל יש כיום כ-33 אלף משקי בית שמחוברים למת"ם. "מעבר לזה, מאות אלפים מתקשים להבטיח לעצמם אספקת חשמל רציפה, שהולמת את צורכיהם, או שהם נאלצים לוותר על אוכל ותרופות".

בנדל מברכת על היוזמה של שרת האנרגיה, אך מביעה ספקנות לגבי מימושה. "המציאות מוכיחה שתחזוקת הדיור הציבורי טעונה שיפור. אף שיש משאבים לכך, הם לא מגיעים לדיירים, ורבים מהם גרים בדירות לא ראויות למגורי אדם. לכן אני סקפטית כשאומרים לי שזה יחזור לקופה הציבורית", היא אומרת.

לדבריה, המהלך של התקנת פנלים סולאריים בדיור הציבורי ישיג את מטרתו רק "בתנאי שישמש את מי שבאמת זקוקים לסיוע באספקת החשמל, ולא יעשיר את קופת המדינה על חשבונם".

איך המהלך הזה יכול להתממש בצורה חיובית, לדעתך?

"זה חייב להיות מלווה בשיקום מסיבי של הדיור הציבורי עצמו. דיירי דיור ציבורי רבים כיום מתגוררים בבתים מטים לנפול. בנוסף, אם משתמשים בגג של דיור ציבורי, מי שצריך לקבל מזה משהו זה הדיירים עצמם.

"לא יכול להיות שייזמו כזה פרויקט כשרק המדינה מרוויחה. זה לא צודק. מדובר באנשים שחיים פעמים רבות בעוני נוראי, ויש כאן אפשרות לעשות איתם צדק. לכן, זה חייב להיות תנאי מעוגן, שהדיירים יהיו שותפים, ולא יהיה מדובר רק ברווח רעיוני".

לדברי בנדל, "גם אם מדובר ב-50 או 100 שקל לחודש, זה רווח משמעותי לדיירים. בחמישון התחתון משלמים בממוצע 331 שקל בחודש לחשבון חשמל. זה הרבה כסף עבורם, בעיקר אם הם מחוברים למת"ם".

חסמים בירוקרטיים, בעיה של אי אמון

עוד לפני שמדברים על צדק, חשוב להבין שההיתכנות של פרויקט כזה כלל אינה מובנת מאליה, ויש חסמים רבים בדרך. אחד מהם הוא העובדה שוועדי בתים לא יכולים לקבל הלוואה בנקאית להתקנת פנלים בבניין משותף, והרווח שצפוי להתקבל הוא זניח לעומת בתים פרטיים. לכן, גם כשמדובר בבניין משותף בבעלות פרטית, עד היום הותקנו פנלים סולאריים רק על בניינים בודדים.

"בניינים משותפים זו המסה הגדולה ביותר של מבנים בארץ, 80% מהשטח הבנוי. בפועל, יש אפס התקנות. אין שוק", אומרת יעל כהן פארן, מנהלת תחום מדיניות, בפורום הישראלי לאנרגיה וממובילות מיזם "שמש לכולם", שנועד לקדם הקמת פנלים סולאריים לכל שכבות האוכלוסייה.

ד"ר יעל כהן פארן (צילום: באדיבות המצולמת)

יעל כהן פארן (צילום: באדיבות המצולמת)

לדבריה, "ספציפית בדיור הציבורי, מכיוון שמדובר בבניינים בבעלות ממשלתית, יותר פשוט ליזם להתקשר מול גורם אחד. זה חשוב גם בגלל הצדק החברתי הפוטנציאלי – שהדיירים ייהנו מזכויותיהם בשמש, כמו אוכלוסיות חזקות יותר. זו אפשרות לתת להם משאבים ולחזק אותם.

"החוק כיום מאפשר לכל בניין להחליט איך לחלק את הרווחים, כחלק מהרכוש המשותף. האינטרס של הממשלה צריך להיות שילך לתחזוקה, לרווחתם של הדיירים".

היוזמה שעליה הכריזה אלהרר כוללת מיפוי של כ-650 מבני דיור ציבורי. לאחר שיסתיים המיפוי, משרדי השיכון והאנרגיה אמורים לפרסם מכרז להתקנת מערכות סולאריות על הגגות. במסגרת המכרז, היזם אמור לדאוג לאיטום ולתחזוקת הגגות, לתאורה בחדרי המדרגות, ולתשלום קבוע לדיירים למשך תקופת ההתקשרות. בדרך למימוש, נבדק גם החסם של הסכמת הדיירים.

"מדובר על מבנים שאין בהם אופק להתחדשות עירונית, שנמצאים בפריפריה, שבהם ניתן באופן מידי להתקין פנלים", אומרת ד"ר דורית גרפונקל, שחקרה את סוגיית שיתוף הפעולה של הדיירים בהקמת פרויקט כזה, במסגרת מחקר שביצעה עם ד"ר מירב אהרון גוטמן ורונית פיסו מהחממה החברתית בטכניון, שהזמין משרד הרווחה והביטחון החברתי, האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, וקרן אדמונד דה-רוטשילד, שגם מימנה אותו.

לדבריה, "המחקר מחבר בין אנרגיה לצדק. הנחת היסוד היא שיש אפשרות להמציא יש מאין. הפנלים מייצרים אנרגיה, וגם יכולים לשמש לדיירי דיור הציבורי באמצעות הרווחים".

גרפונקל מספרת כי "הטריגר לפרויקט הוא התיקון לחוק המקרקעין, שקובע שנדרשת הסכמת 66% מהדיירים להתקנת הפנלים, ולא הסכמה של 100% כפי שהיה קודם לכן. לפני השינוי היה ניסיון להקים פנלים סולאריים בדיור הציבורי והוא לא צלח. עם זאת, בוצע פיילוט מוצלח ב'בתי גיל הזהב', שמשמשים לדיור מוגן ומצויים בבעלות ממשלתית, להתקנת פנלים סולאריים על גגות המבנים. ההתקנה התבצעה כחלק ממיזם 'שכונה טובה', של משרד ההגנה והסביבה ומשרד הבינוי והשיכון, בתקציב של 40 מיליון שקל מכספי קק"ל.

"אחד הקשיים המרכזיים שנתקלו בהם ב'שכונה טובה' היתה הסכמת כלל הדיירים. בדיור המוגן לא היתה בעיה כזו. בסופו של דבר, הותקנו שם פנלים והם מייצרים כיום אנרגיה ורווחים. ההצלחה הזו בעצם היתה זרז לתיקון החוק, ועכשיו אפשר להרחיב את הפרויקט לכלל מבני הדיור הציבורי, בין היתר, מהרווחים שנצברו".

מה רציתם בעצם לברר?

"המחקר בדק את הזווית החברתית – איך זה ישרת את הדיירים, ואיך לרתום אותם. במקביל, באוניברסיטת בן-גוריון בחנו את הזווית הכלכלית – מודלים שונים להתקנת הפנלים. המחשבה היתה גם לשתף את ציבור הדיירים וגם הרצון להניע את השוק הכללי של הרכוש המשותף. למרות החסמים שיש בשוק הפרטי, יש כאן אפשרות להשלכות רוחב רחבות היקף".

באילו חסמים נתקלתן?

"אחד החששות שעלו הוא למה אנחנו, דיירי הדיור הציבורי, שפני הניסיונות? תחושה של חוסר אמון. למדינה שאחראית על תחזוקת המבנים, באמצעות החברות המשכנות, יש תקציב שמיועד לכך. בפועל, לא בוצעה תחזוקה, אז מה שונה עכשיו? יש דיירים שאין להם דודי שמש, אז מה עכשיו פנלים סולאריים.

"חוסר האמון נובע גם מכך שמדובר באוכלוסייה שחיה בחוסר ודאות כללי. נוסף על הקשיים שיש, מדובר על הכנסת גורם נוסף, היזם. זה פתח לקונפליקטים נוספים. נקודת המוצא היא שזה פרויקט ארוך טווח, 25 שנה, ולכן מדובר בליווי תמידי של הדיירים. ורוב הדיירים, גם מי שרכש דירה – נמצאים במצב כלכלי דומה. כדי לקדם את הפרויקט נדרשת שקיפות וודאות, לייצר עבורם מסגרת שמבטיחה שדואגים להם".

ד"ר דורית גרפונקל (צילום: באדיבות המצולמת)

ד"ר דורית גרפונקל (צילום: באדיבות המצולמת)

"חסם נוסף הוא החסם הכלכלי. צריך להבין שהרווח הכלכלי של פרויקט כזה מאוד מוגבל. הוא תלוי בגודל הגג ומיקום השמש. לפעמים צריך להזיז דודי שמש או לבצע איטום. מדובר על עלות התקנה של בין 70 ל-80 אלף שקל לגג, שתוחזר תוך 7-10 שנים. השקעה של 10,000 שקל בשנה. מודל נוסף אפשרי הוא מודל של שכירות".

לדברי בנדל, "יש כאן שאלה חשובה של אחריות, מי יתפעל ויתחזק. האם זה באחריות המדינה או חברה פרטית במיקור חוץ? צריך להבטיח פיקוח אמיתי של המדינה, למשל, בכל הנוגע לתחזוקת הפנלים, במקרה של נזק לדירה ובסוגיות של בטיחות".

"בין אם המטרה היא אנרגטית או חברתית – האחריות היא על המדינה", מבהירה גרפונקל. "היא האחראית על התחזוקה. ואז עולה השאלה, למה להשקיע בכלל בבניינים כל כך רעועים. ואם כן משקיעים, אולי המודל לא צריך להיות יזמי אלא באמצעות החברות המשכנות.

"אולי בכלל הפרויקט צריך להיות במימון המדינה או באמצעות ארגון חברתי או רשות מקומית, מה שיגדיל את הרווחים שיגיעו לדיירים בדרך כזו או אחרת. ואז זה יהיה תהליך חברתי, שמתאים לצורכי הבניין והדיירים".

דיירי הדיור הציבורי כסוכני שינוי

גרפונקל מספרת כי "במהלך הראיונות הופתענו מהדיירים. אחת הטענות היא שקשה להניע מהלכים מולם. יש דיירים שיותר קשה להם להוביל, אבל יש גם דיירים שהם פעילים בדיור הציבורי ומשמשים כסוכני שינוי ברמה השכונתית, המקומית והארצית. ההתייחסות אל דיירי הדיור הציבורי היא כמקשה אחת, חבל. אנחנו התרשמנו שיש עם מי לעבוד".

"הרצון לשינוי עולה בהחלט גם מהשטח". מחזקת פארן-כהן. "פנתה אלינו לפורום דיירת בדיור ציבורי שמעוניינת לשנות את המצב בשטח, ויחד ניסינו לחשוב איך".

"בסופו של דבר, יש כאן גם שאלה כללית שנוגעת למהות האקולוגיה", אומרת בנדל. "אחד המאפיינים הבולטים אצל אנשים שחיים בעוני הוא צריכת חשמל גבוהה יחסית. זה מכיוון שלרוב יש להם מכשירי חשמל ישנים שצורכים הרבה חשמל, ואין להם איטום הולם. אולי שווה במסגרת פרויקט כזה להחליף זכוכיות או לבצע איטום נוסף כדי להפחית את הצורך בחימום או קירור?"

"ההכנסות מפרויקט כזה יכולות ללכת להוצאות הרכוש המשותף, והעודפים לדירות עצמן", משתפת גרפונקל במסקנות המחקר. "אפשר גם לחשוב על שדרוגים אנרגטיים, כמו מונים חכמים, התקנת נורות שמופעלות על ידי סוללות בחדר המדרגות, רכישת מוצרי חשמל חסכוניים, איטום הבניינים עצמם. אפשר גם להשקיע בחברות ניהול לבניינים, מכיוון שפעמים רבות יש בניינים שבהם דיירים רכשו דירות, ואז המדינה לא אחראית יותר לרכוש המשותף".

לדברי בנדל, "החשיבה צריכה להיות כוללנית, למשל, חשבון דיפרנציאלי. הרי, עם כל הבזבוז האנרגטי, מדובר באוכלוסייה שצורכת חשמל במאות שקלים בודדים בחודש, לעומת אלפי שקלים בבתים של מי שממוקם בשכבות אוכלוסייה חזקות, ומתגורר בווילות עם מערכות חכמות".

"העוני האנרגטי הוא לא רק ברמת הפרט. מדובר בבניינים ישנים שאי אפשר לאקלם, הם לא יעילים. אם המטרה חברתית, אולי יש מודלים אחרים, מתאימים יותר", מחדדת גרפונקל. "ואפשר גם לחשוב על פתרונות אחרים. אולי לרדת מהגגות ולהתקין פנלים בשטחים גדולים, שהמשמעות שלהם היא רווח גדול יותר. אפשרות אחרת, שמשנה את כללי המשחק, היא התקנת מתקני אגירת חשמל בדירות דיור ציבורי בבנייה חדשה. אמנם בבנייה לגובה זה מוגבל יותר, אבל יש טכנולוגיות שמאפשרות זאת. ואז ניתן לאגור ולמכור חשמל".

אם נישיר מבט לשכנינו העזתים, נראה שפנלים סולאריים מאפשרים קצת תקווה אפילו בנסיבות הקשות ביותר. כאן, הם יכולים לאפשר מידה רבה של עצמאות אנרגטית. ההשלכות הן עצומות, והמשמעות היא גם עשיית צדק מתקן. המדינה יכולה, באומץ רב, ללכת גם בכיוון הזה. כך יתאפשר תיקון היסטורי מול אוכלוסייה שלא ידעה צדק רב בחייה.

פנלים סולאריים בבית החולים נאסר בעזה (צילום: ארגון הבריאות העולמי)

קצת תקווה, גם בנסיבות קשות. פנלים סולאריים בבית החולים נאסר בעזה (צילום: ארגון הבריאות העולמי)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
עיד הדאלין על הריסות ביתו בכפר אום אל ח'יר (צילום: אורן זיו)

עיד הדאלין על הריסות ביתו בכפר אום אל ח'יר (צילום: אורן זיו)

"תיעדתי הרבה הריסות בחיי. את הריסת ביתי לא הייתי מסוגל לצלם"

ביתו של הצלם, האקטיביסט והאמן עיד הדאלין באום אל ח'יר – כפר בדרום הר חברון שההתנחלות כרמל מקיפה כמעט מכל הכיוונים – נהרס בסוף יוני. "אני לא אוהב להכניס לראש של הבנות שלי מילים גדולות כמו גזענות ואפרטהייד, אבל זאת המציאות"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf