newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האנדרטה הראויה ביותר לאיימן ספייה היא חיזוק הליברליות הערבית

יותר מהחלוקה בין הזרמים הפוליטיים, הדתיים והאתניים, החברה הערבית משוסעת בין הזרם השמרני לזה הליברלי. דמותו של ספייה, האמן ההומוסקסואל פורץ הדרך, היא מודל לליברליות שרק חיזוקה יוכל להביא למימוש הפוטנציאל הערבי

מאת:
השאירו תגובה
א א א

איימן ספייה, צעיר ערבי ורקדן פורץ דרך ומחונן, טבע למוות ביום הראשון לחג אל-פיטר בשבוע שעבר. האירוע משך את תשומת לבה של החברה הערבית בישראל, ואף העציב וזיעזע חלקים נרחבים ממנה.

מעבר לטרגדיה שבאובדן בחור צעיר ומוכשר בשיא פריחתו, ומבלי להעמיס יתר על המידה על כתפיו החסונות של המנוח – מותו של ספייה חשף זרמים חזקים בחברה הערבית, עד שכנראה אי אפשר להבין את האירוע מבלי להבין את ההקשר שלו, את התהליך שבתוכו הוא התרחש.

עליית הזרם הערבי הליברלי תביא לקץ הפטריארכיה הערבית, תקדם שוויון מגדרי וזכויות להט"ב, ואולי חשוב מכל, תשחרר את הפוטנציאל האנושי האדיר הטמון בסובייקט הערבי. ההפגנה הפלסטינית הראשונה בעד זכויות להט"ב בחיפה (צילום: אורן זיו)

ספייה היה פורץ דרך פעמיים. פעם אחת בבחירה שלו להיות רקדן מקצועי – עניין נדיר בחברה שמרנית כמו החברה הערבית; ופעם שנייה בבחירה שלו לצאת מהארון – עניין נדיר אפילו יותר באותה חברה.

ספייה פרץ דרך פעמיים, אבל מדובר באותה דרך – לכיוון הליברליות הערבית הנכספת, החסומה במשוכות של שמרנות ערבית חזקה ועיקשת שמוכרת לכל בני ובנות העולם הערבי, בוודאי לאלה שניסו לאתגר אותה.

לכן, תשומת הלב שזכה לה מותו וההזדהות האדירה עם המנוח רחוקים מלהסתכם כאירוע של תמיכה באינדיבדואל פורץ דרך. מדובר בלא פחות מזקיפת ראש של הזרם הערבי הליברלי.

כדי להבין את החברה הערבית, נהוג לחלק אותה לאסלאמיים, קומוניסטים ולאומיים פלסטינים או פן-ערביסטים. לפעמים נהוג לחלק אותה גם למרכיביה האתניים או האתניים-דתיים: דרוזים, נוצרים, מוסלמים ובדווים. החלוקה הגיאוגרפית בין גליל, נגב, משולש וערים מעורבות גם היא דרך הסתכלות שכיחה כדי להבין שונות פנימית ערבית.

אולם, מעל כל החלוקות האלה קיימת חלוקה אחת חזקה מכולן, שחוצה גיאוגרפיה, דתות או שיוך דתי, מעמדות, אוריינטציה פוליטית ומגדרים: החלוקה בין ליברלים לבין לא ליברלים. החלוקה בין ליברליים ערביים לבין אולטרה-שמרנים ערביים.

התמיכה בזכויות להט"ב, כמו גם בחופש ושוויון לנשים, היא נייר הלקמוס של המחנה הליברלי, אבן הבוחן המרכזית של האדם הערבי להשתייכותו למחנה הליברלי הערבי. אולם, ההבדל בין המחנות לא מסתכם בעמדה כלפי זכויות להט"ב ושוויון לנשים, שכן היא כוללת הבדלים בכל היבטי החיים, לרבות בתפיסה של גבולות המוסר, גבולות המותר והאסור, כמו גם אופני צריכת תרבות ופנאי.

כיום, השמרנות הערבית רואה בהטרוסקסואליות וחיי נישואים עם ילדים כאופן החיים הלגיטימי היחיד. כל דרך חיים אחרת אינה לגיטימית, ואף משוקצת פעמים רבות. בגלל זה הופכת מי שלא התחתנה ל"עאניס" או "מענסה" – כינוי בעל קונטציה שלילית.

בגלל זה "מטאלקה" (גרושה) נשמע לא פחות מקללה בערבית, כמו גם "קאוויה" שבא לתאר אישה ערבית דעתנית, שמורדת בתפקיד האישה הקטנה שיועד לה על ידי השמרנות הערבית. בגלל זה גם כל מי שהוא לא הטרוסקסואל ונשוי עם ילדים ירגיש זר, פגום ולא לגיטימי בחברה הערבית, ולרוב גם יזכה לגינוי גנאי המתאר את הסטטוס שלו.

נשים הן כמובן הקורבן העיקרי. על ההדרה של הלהט"בים אין מאיפה להתחיל לדבר. על המונופול של האישורים לגבי מי הוא ערבי ראוי ולגיטימי ומהן דרכי החיים הערביים הראויים, אמונים שומרי הסף שמחלקים את ההתנהגויות בין "עֵיבּ" (בושה) למה שהוא "תקלידינא" (לפי המסורות שלנו).

אותה שמרנות ערבית פועלת לא רק כמונופול על אופני החיים החברתיים ה"ראויים", אלא גם חונקת יצירתיות ומקדמת באופן אגרסיבי קונפורמיזם פנים ערבי המשכפל את הסובייקט הערבי.

לדוגמא, כמה פעמים נכחנו בחתונה שבה הרגשנו שמלבד הכלה והחתן הכל היה דומה לחתונה שקדמה לה, ולזו שקדמה לזו קדמה לה.תחנות ואירועי חיים שאמורים להביא לביטוי שונות אישיותית וביוגרפית משוכפלים ומשכפלים אתם את הסובייקט הערבי. מונופול על משמעות החיים החברתיים הראויים והלגיטימיים, חניקת הפלורליזם והיצירתיות הערבית – הוא מ"הישגיה" הגדולים של השמרנות הערבית.

בחברה הערבית יש זרם קומוניסטי, זרם אסלאמי וזרם לאומי-פלסטיני או פן ערבי. כולם זרמים חשובים מאוד, אבל אף אחד מהם לא מקדם באופן מספק את ה"דיבור הליברלי". הגיע הזמן לתקומת הזרם הליברלי על בסיס ההבנה, כי רק עם תקומתו הפוטינציאל האנושי האצור בחברה הערבית כאן והאומה הערבית בכלל יוכל להתממש.

איימן ספייה

פורץ דרך. איימן ספייה

כיום, אמנים כמו ספייה והקהילה שממנה יצא נושאים את דגל הליברליות. אבל זה דגל כבד וחשוב מכדי שקהילה זו או אחרת תישא אותו לבדה. עדיף שזרם זה ימצא את עצמו כחלק מהאתוס הערבי.

לכן, על פוליטיקאים, המפלגות הפוליטיות, אנשי ציבור, החברה האזרחית, האינטליגנציה והאינטלקטואלים לאמץ את הדגל הזה בכל הכוח, להתחיל לדבר ולקדם ליברליות ערבית, ולהבין כי אי אפשר לקדם פרויקט שחרור ושוויון לאומי בלי שחרור פנימי, בלי פרויקט ליברלי ערבי.

שני הפרויקטים האלה קשורים זה בזה, אך לא מספיק להכיר בקשר הזה. אי אפשר גם להסתפק ב"איים של ליברליות" – כמו אלה הקיימים בחיפה וברמאללה, או אלה המחתרתיים בתל אביב-יפו. אסור שהליברליות הערבית על מופעיה הרבים והיפים תהפוך לנישה, אקזוטיקה, התנהגות מחתרתית ולא יותר.

עליית הזרם הערבי הליברלי תביא לקץ הפטריארכיה הערבית, תקדם שוויון מגדרי וזכויות להט"ב, ואולי חשוב מכל – תשחרר את הפוטנציאל האנושי האדיר הטמון בסובייקט הערבי.

עליית הזרם הערבי הליברלי תביא גם לפתרון בעיית הדת והלאומיות האקוטית כאן ובעולם הערבי. אין דבר כזה אומה בלי דת. אומה בלי פילוסופיה מסוימת לגבי יחסה לבורא, למוסר דתי ולעולם הבא, היא אומה ששוברת את הרצף בין העבר והמקורות שלה בתקופה הטרום לאומית לבין ההווה וכנראה העתיד הלאומי שלה. זו אומה בלי נשמה.

מאידך, אומה ריבונית ומודרנית אינה יכול להיות נשלטת על ידי אנשי הדת או על ידי הממסד הדתי השמרני. הליברליות, או ליתר דיוק הליברליזציה של הדת, תאפשר ולפחות תעודד את המפגש בין שתי עמדות קצה אלה.

אומה ערבית עם מורשת דתית עשירה שמתפקדת כירושה המוצעת לכל כדי לבחור ממנה מה לקחת ומה לזנוח – איש איש לפי צרכיו, ייחודו ומיקומו בחברה – היא נקודת המפגש ודרך האמצע שצריך לחתור אליה.

הגיע הזמן להרים גבוה יותר וחזק יותר את דגל הליברליות (החברתית) הערבית, שכן בו, יותר מבכל דגל אחר, טמונה האפשרות לתקומה של אומה שלמה. יש לפעול ולקוות כי זו תהיה חלק ממורשתו של ספייה.

אמיר פאח'ורי הוא עורך דין, פעיל פוליטי, עמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית ומנהל מכון המחקר בביה"ס לשלום בנווה שלום

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אין עיסה שהוא לא בוחש בה. מוחמד בן זאיד עם נשיא ארה"ב, דולנד טראמפ (דוברות הבית הלבן)

אין עיסה שהוא לא בוחש בה. מוחמד בן זאיד עם נשיא ארה"ב, דולנד טראמפ (דוברות הבית הלבן)

כדאי לשליט האמירויות ללמוד מהעבר: רומן עם ישראל נידון לכישלון

מוחמד בן זאיד הוא מנהיג עם שאיפות מרחיקות לכת. כעת הוא מנסה לבסס את מעמדו באמצעות קשריו עם ישראל, אלא שההיסטוריה מראה שהתקרבות לישראל היא מתכון לכישלון עבור כל מדינה ערבית, ורעל לאזור כולו  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf