הסרטון מעולה, אבל דרעי מציע מדינת סעד במקום מדינת רווחה

כותבת: גבי גולדמן

הסרטון החדש והמוערך של דרעי קצת מזכיר לי את אל גור, סגן נשיא ארה"ב לשעבר. גור ממש רצה להיכנס להיסטוריה, רק שאתרע מזלו להיות הסגן של פצצת כריזמה ששמה ביל קלינטון ואחר כך ליפול קורבן לגזל של הבחירות לנשיאות. אחרי הכישלון גור מצא מוצא אחר לאנרגיות ולצורך שלו בהכרה, והפך לפעיל ומוביל ומזוהה ברמה גלובלית עם המאבק לשמירה על איכות הסביבה. השיא היה כשהסרט בכיכובו קיבל את פרס האוסקר. נו טוב, נדו אז המצקצקים בראשם, שזה יהיה פרס הנובל של אל גור.

לסרטון החדש של ש"ס, בכיכובו של אריה דרעי, מגיע אוסקר, אין ספק. 3:46 דקות דחוסות וקצביות, בימוי נהדר של שחקן שנותן את הלב בתפקיד של פעם בחיים, עריכה בסיסית ויעילה שמחזיקה את הצופה על קצה הכסא, סלואו מושן עדין ברגעים הנכונים, שילוב טוב בין שחור לבן לצבע, רגעים חשובים של יציאה מפוקוס, פסקול דרמטי במידה אבל לא גולש לקיטש, ותסריט מהוקצע.

> האתגר שש"ס מציבה לרשימה המשותפת

פעם, לפני מלא שנים, תעשיית הפרסום געשה בגלל הגילוי שאפשר לשתול בפרסומות מסרים סאב-לימינליים – הבהוב של שבריר שנייה שנמצא מתחת לסף התפיסה, אבל מסוגל להשפיע. מאז נרגענו. התברר שאותם מסרים משפיעים רק קצת, אבל מה שמשפיע הרבה יותר הוא המסרים הלא מודעים, התת־הכרתיים, אלו שמעל סף התפיסה, אבל שאנחנו לא מודעים להשפעה העצומה שלהם עלינו. האולפן הסגול של כוכב נולד, בימים שסלקום נתנה חסות לתכנית, היה דוגמה בוטה לכך. פקידת הביטוח הלאומי בסרט של דרעי, ההיא שמשיבה ריקם את פני הקשיש, כבר עושה את זה הרבה יותר בעדינות: יש לה מבטא מזרח אירופאי עדין וכמעט בלתי נתפס, כזה שרק נוטע בנו את האפשרות לחשוב שהיא רוסייה, אבל לא צועק את זה.

גם למלהק של הסרטון מגיע פרס (הדיבור בלשון זכר כי מדובר הרי בש"ס. אשמח מאוד להתבדות ולגלות שצוות נשי זכה בכבוד). אוסקר על בחירה מעולה של הניצבים (למשל נהג המונית, האחות הקונה בסופר), שמעביר היטב את מסר המזרחים המדוכאים על ידי האשכנזים, אבל מבלי שזה יהיה בוטה מדי, כי הרי הנוסעים העולים למונית הם לא ממש אשכנזים סטריאוטיפים. וזה עוד כלום לעומת דמויות "העשירים", שעליהן כבר מגיע אוסקר גם למלהק וגם לבמאי. ה"עשיר" הקרח לבוש החליפה ועטור במשקפי שמש וסיגר – יש לכם את זה ביותר קלישאה? אחיו הגדול ש"קונה אחוזה בעשרה מיליון שקלים", מתרווח על ספה עם אותה חליפה וכוס וויסקי ומתמוגג משליטתו בעולם – יש לכם את זה ביותר חרחורי שנאה?

איפה היה דרעי כשפינו את גבעת עמל?

אבל מעבר לאיכות האוסקר, בסרטון יש גם תכלס. כמה תכלס? שמונה פעמים "ילדים", ארבע מהן "ילדים רעבים", שתיים מהן "ילדים רעבים ושקופים". הבנו את המסר, המורה. נדמה לי שנושא הסרט הוא ילדים, לרוב רעבים.

הבעיה שדרעי מציג היא נכונה ומדויקת, ומכעיס לראות שוב שאנחנו חיים במדינה בה כמעט מיליון ילדים רעבים או עניים. דרעי מאוד צודק כשהוא מונה את רשימת השקופים: נהגי מוניות, טכנאים, חשמלאים, שוטרים, כבאים, מתקיני גז, קופאיות, אחיות. אבל רגע, לא שכחת משהו? מה עם העובדים הסוציאלים שמקבלים בערך את אותה משכורת כמו המטופלים שלהם, ונשלחים לחזית הסעד והרווחה בלי מספיק תקציבים וכלים לעזור ל"ילדים הרעבים" ולמשפחותיהם?  ומה עם הרופאים, שעובדים מסביב לשעון במערכת בריאות עמוסה מדי? ומה עם המורים שנמצאים קרוב לתחתית שרשרת המזון מבחינת שכר ויוקרה, בזמן שבכל מדינה מתוקנת הם היו אמורים להיות בראש הסולם? הרי אלה האנשים שאמונים על נפשם ומוחם של "הילדים השקופים" לפחות חמש שעות בכל יום.

דרעי רוצה להחזיר עטרה ליושנה ו"לחתור לשוויון בין מזרחים לאשכנזים בכל התחומים". צודק, באמת. יש בישראל עוולות שאולי אי אפשר לתקן עד הסוף, אבל בהחלט צריך לנסות. כדוגמה ראשונה הוא מביא את הקיבוצניקית שבנתה צימר על הקרקע שירשה מהוריה  ("1,200 ללילה, בלי ארוחת בוקר") ומקונן על זה שמקבילה המזרחי "מקבל פינוי מהבית של ההורים שלו", על רקע תמונות מפינוי גבעת עמל. אגב, איפה היו חברי הכנסת של ש"ס בפינוי גבעת עמל? אולי מאחורי הקלנועית של אילן גילאון ממרצ שחטף מכות משוטרים כשבא להתבצר עם התושבים כדי למנוע את הפינוי. הסרטונים של ש"ס מצוינים ואפקטיביים, אבל קשה מאוד להדחיק את שאלת ה"איפה הייתם עד היום", ממפלגת שרוב שנותיה הייתה חלק מהשלטון.

> צפו: אם חד הורית וארבעת ילדיה פונו מביתם והבית נהרס

אל תתנו להם דגים

"הילדים שלנו לא יהיו פחחים!", מנופף דרעי באצבעו חזור ונופף, בקלוז אפ לא יציב ויוצא מפוקוס, שמעצים את תחושת ההתרגשות (אמרנו אוסקר לבמאי, נכון?). מצוין, אריה, אז מה אתה מציע? "מס עשירים", גבירותיי ורבותיי, זאת התשובה. "ההוא מסביון שקונה פרארי ב-1.2 מיליון שקלים. הוא יכול לתת עוד מאה אלף כדי להאכיל ילדים רעבים… אנשים שקונים אחוזות בעשרה מיליון שקלים יוכלו לתת כמה מאות אלפים לילדים הרעבים… שכל הספקולנטים העשירים משדרות רוטשילד ישתתפו בהאכלת הילדים הרעבים השקופים".

ובכן, מר דרעי, לא. לא האנשים האלה צריכים לדאוג להאכלת הילדים הרעבים, המדינה צריכה. נכון שזאת סמנטיקה, אבל סמנטיקה שממצבת אויב, משלחת אזרח באזרח ומשחרת שנאה.

מעבר לזה, לא מספיק שהמדינה תאכיל אותם, כי עם כל הכבוד לארוחת חמה שהילדים מקבלים בבית הספר, מה שאותם ילדים צריכים זה לא רק הארוחה, אלא גם לדעת לבשל לעצמם כשיגדלו. מכיר את משל הדגים והחכה? אז הם צריכים לא רק שיתנו להם דגים לאכול אלא גם חכה וידע בדיג ויכולת לקרוא מפה כדי לדעת איפה הנהר והבנה של העולם סביב כדי לדעת מתי מתקרבת סופה ואי אפשר לדוג. תן להם דגים וישבעו ליום, למד אותם לדוג וישבעו כל החיים.

אתה אומר ש"נחייב כל תכנית בנייה שתאושר ששבעה וחצי אחוז ממנה יוקצה לדיור ציבורי בחינם"? נהדר, נשמע כמו תכנית מצוינת. אבל אחרי שנתת לאנשים האלה בית אתה חייב גם לדאוג שיהיו להם מקומות עבודה, ותשתית תחבורתית הולמת להגיע אליהם (בין אם במרכז או בפריפריה), ובתי ספר שילמדו אותם איך לצאת לחיים המודרנים, ומורים שיקבלו שכר הולם ולמעלה מזה בעבור המשימה שאתה מפקיד בידיהם, חינוך הילדים, ובתי חולים הולמים ומערכת רווחה שתצליח להתמודד בכבוד ותוך מתן כבוד לאלה שכושלים מאחור.

הילדים (והוריהם) אולי רעבים אבל הם לא טיפשים. ואם תיתן ל"ילדים הרעבים" רק ארוחה חמה, מוצרי יסוד בלי מע"מ ודיור ציבורי חינם, אתה גרוע בדיוק כמו כל אלה שהפכו אותם לשקופים, כי אתה מנציח את מצבם, שולח אותם להיות פחחים ובונה לנו פה יופי של מדינת סעד, במקום מדינת רווחה. ועל זה, מר דרעי, מקבלים מקסימום אוסקר.

> ניתוח קמפיין: האם הרצוג ולבני לא מעוניינים לנצח?