גם כאשר מציעים לה מוצא, ישראל מעדיפה להתחפר באפוקליפסה

האבדות בנפש, בגוף ובחומר, בישראל, בפלסטין ובלבנון הן חסרות תקדים בתולדות המלחמות באזור. חיילים בבית להיא בצפון רצועת עזה, 28 בנובמבר 2024 (צילום: אורן כהן / פלאש90)

כשיצא האגף הצבאי של חמאס למתקפת 7 באוקטובר, הוא בחר בשם בעל משמעות אפוקליפטית, "מבול אל-אקצא", המתייחס למבול התנ"כי שמופיע גם בקוראן. בשני הספרים מתואר המבול כעונש שנועד להעביר מהעולם מציאות רעה מהיסוד. הנהגת חמאס העריכה שללא מתקפה, היא והתנועה הלאומית הפלסטינית עומדים בפני תבוסה מוחלטת. ישראל השתלטה על הארץ, הפכה את הרשות הפלסטינית למשרתת שלה ואת אש"ף לחסר אפקטיביות. העולם המערבי איבד עניין בעצמאות פלסטין ולוחץ על ערב הסעודית לחתום על הסכם נורמליזציה עם ישראל. באמצעות התקפה צבאית ופשעים נגד האנושות שבוצעו במהלכה, קעקע חמאס את המציאות הזו. לא היו למתקפה רסנים וגם לא היתה לחמאס תוכנית להפיכת הישגיו הצבאיים להון מדיני.

התוצאה קטסטרופלית. האבדות בנפש, בגוף ובחומר, בישראל, בפלסטין ובלבנון הן חסרות תקדים בתולדות המלחמות באזור. ההישגים המדיניים של אש"ף בזירה הבינלאומית נמחו. החוק הבינלאומי, שהפלסטינים סמכו שיקזז לטובתם מעוצמתה של ישראל, הפך לאות מתה בידי מדינות שעמלו לאחר מלחמת העולם השנייה לבצר את מעמדו הייחודי והמחייב בזירה הבינלאומית.

גם הגישה הישראלית היא אפוקליפטית. ישראל מנהלת ברצועת עזה מסע נקמה אכזרי ורווי דם נקיים. חלקים רחבים בציבור היהודי ובממסד הישראלי תומכים בהשמדת העם הפלסטיני והלאומיות הפלסטינית. ישראל ביצעה הרס מוחלט של רצועת עזה. קהילות שלמות הוגלו מבתיהן ואדמתן מיועדת להפקעה בידי ישראל, שעל סמך ניסיון העבר לבטח תקים עליהן התנחלויות. באמצעות המטת אסון בממדים אפוקליפטיים על הציבור הפלסטיני, ההנהגה הישראלית רוצה להשיג "ניצחון מוחלט", אך לאכזבתה של ממשלת ישראל, הוא לא מגיע. חדשות לבקרים מחליפה הממשלה את מטרות המלחמה, אך הניצחון המוחלט מוסיף להיות מנותק מהמציאות, כמו הסרטון ששיתף טראמפ, המדמה את הקמתה של ריביירה אמריקאית נוצצת בעזה.

לטובת השגת הניצחון נוצרות תוכניות להקמת מחנות ריכוז והטלת משטר צבאי על הפלסטינים שיבחרו לא להגר וישרדו את ההרג הישראלי. אגב, אותה גישה אפוקליפטית הנחתה את הממשלה לפלוש לשטחים סוריים ולהפציץ מטרות צבאיות. ישראל מסרבת להכיר בשינוי שחל בסוריה. המיליציות הדתיות-לאומיות שתפסו את השלטון רוצות לבנות קואליציה שמשתפת מיעוטים בשלטון ובונה מדינה מאוחדת. ישראל לא רואה בכך הזדמנות לשינוי חיובי, אלא התפתחות שלילית ביסודה.

אל האפוקליפסה העזתית שישראל יצרה וחרדה ממנה בו זמנית, מצטרפת ההפיכה המשטרית על שלל פרשיות המשנה שנלוות אליה. ההפיכה המשטרית יצאה לדרך זמן רב לפני המלחמה, אבל מתקפת 7 באוקטובר העצימה את הדמיון האפוקליפטי. התחושה של שני המחנות, זה של הממשלה שמקדם את ההפיכה וזה של האופוזיציה שמפגין נגדה, היא של קץ הימים. האפוקליפסה הישראלית כבר הבריחה מהמדינה מעל 80 אלף אזרחיות ואזרחים. כפי שכתבתי כאן, העימות מתנהל בין קואליציית העליונות היהודית לבין העילית הקודמת של המיליטריזם הציוני, עימות שיצר מציאות של מלחמת אזרחים קרה שעלולה להיהפך לחמה. אתמול (יום שלישי) היא הפגינה נוכחות מלאה ולעיתים אלימה בבית המשפט העליון בדיון על פיטוריו של ראש השב"כ.

מתקפת 7 באוקטובר העצימה את הדמיון האפוקליפטי. בית בקיבוץ נירים אחרי מתקפת חמאס (צילום: יוסי אלוני / פלאש90)

מתחילתו, המאבק של המיליטריזם הציוני בשינוי המשטר לא קשר בין הכורח לשנות את המשטר הישראלי לבין קיומו של משטר אחד בין הירדן לים. המיליטריזם הציוני מתעלם מחלקו המכריע בהיווצרותו של משטר זה, ומהכורח לבסס את העליונות היהודית במציאות של שליטה מלאה על האוכלוסייה והשטחים הפלסטיניים. הפער הלא גדול בין שני המחנות ביחס לפלסטינים הצטמצם מאד במהלך המלחמה. המיליטריזם הציוני משתתף בלחימה ונוטל חלק בביצוע פשעים ועוולות. אנשיו קוראים להקדים את שחרור השבויים לחיסול החמאס, אך אינם מציגים דרך מדינית שונה מהותית מזו של קואליציית העליונות היהודית. מסמך חדש ומלא סתירות של המכון למחקרי ביטחון לאומי, הבית המחקרי של המיליטריזם הציוני, דוחה את פתרון שתי המדינות לעתיד בלתי מוגדר ומציע למעשה לבסס משטר אחד של עליונות יהודית בין הירדן לים, במסגרתו תינתן לפלסטינים אוטונומיה מוגבלת.

ממשלת ישראל, ובמידה רבה גם החברה הישראלית, מתקשות להשתחרר מהתפיסה האפוקליפטית. הן לא רוצות להפסיק את הלחימה ואת החיפוש אחר ניצחון מוחלט על הלאומיות הפלסטינית, לפני או אחרי עסקת חטופים. הן מטפחות את אשליית ה"הגירה מרצון", חיסול פיזי ופוליטי של חמאס ושל התנועה הלאומית הפלסטינית, חיסול תביעתם של פליטי מלחמת 1948 באמצעות הריסת מחנות פליטים והוצאת אונר"א מחוץ לחוק, וסיפוח אזורים בגדה וברצועה שישראל מדללת בהם את האוכלוסייה הפלסטינית. לעומת זאת, הנהגת חמאס חוזרת למסלול המדיני בסיוע כמה ממדינות ערב. בוועידת הפסגה האחרונה הציגה מצרים תוכנית שמשלבת את שיקום רצועת עזה עם שיקום המוסדות הפוליטיים של הפלסטינים מיד לאחר סיום המלחמה ונסיגת צה"ל מהרצועה.

הטעויות הקשות של האגף הצבאי בחמאס, אבדותיו והתמרמרות הציבור הפלסטיני הרחב נגדו הביאו את ראשי התנועה למסקנה שעליהם לעבור לספסלים האחוריים ולא להתיימר להנהיג את העם במאבקו לשחרור לאומי והקמת מדינה עצמאית. התוכנית המצרית מציעה מסלול פוליטי לשינוי המציאות האפוקליפטית שלתוכה ישראל הכניסה את עצמה ואת הפלסטינים. למרבה הצער, ישראל לא מגלה נכונות לצעוד בנתיב זה. אדרבא, היא מתחפרת בעמדתה.

מנחם קליין הוא פרופסור אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה עם מובילי יוזמת ז'נבה.