במקום להשתלח בצוקרברג, על ארדן להפנות את טענותיו לצה"ל
גלעד ארדן מיהר להאשים את פייסבוק באחריות לרצח הילדה הלל יפה אריאל. זאת למרות שהצבא עצמו מנטר את הפייסבוק בגדה המערבית ובכל זאת כשל באיתור הסטטוס של הרוצח. מדוע מעדיף הימין להסית נגד פייסבוק במקום להשתמש בו ככלי אפקטיבי יותר לאיתור מפגעים פוטנציאליים?
בעקבות הרצח של הילדה הלל יפה אריאל בקרית ארבע אמר אתמול (שבת) השר לביטחון פנים גלעד ארדן כי "חלק מהדם של הנרצחים הוא על ידיו של מארק צוקרברג", ופירט: "ניתן היה לדווח לגורמי ביטחון על הפוסט שהעלה הרוצח של הלל יפה אריאל". ארדן התייחס לפוסט שהעלה הרוצח בפייסבוק חמישה ימים לפני הפיגוע, "המוות הוא זכות, ואני דורש את זכותי". האם גלעד ארדן משקר ביודעין?
הימין וממשלת ישראל פתחו במלחמה נגד פייסבוק לפני זמן רב. מלחמה זו מנוהלת בעיקר על ידי הגוף הכביכול לא-ממשלתי "שורת הדין", אשר מארגן תביעות נגד החברה. הארגון נחשף במסמכי וויקיליקס כזרוע של משרד החוץ ושירותי המודיעין הישראליים במטרה, כפי שכתבה המייסדת במסמך שהודלף, "לעשות דברים שהם לא מורשים לעשות".
נחזור לסיבה למלחמה זו בסיפא, אך ראשית, הבה נעיין שוב בדבריו של ארדן. הוא טוען כי פייסבוק לא דיווח לממשלת ישראל על הסטטוס של הרוצח מה-25 ביוני.
כמו שאפשר להיווכח, הסטטוס הזה הוא פומבי. צה"ל מנטר את פייסבוק בגדה המערבית, כפי שנחשף בשיחה מקומית בקיץ שעבר, כלומר סביר להניח שגם הסטטוס הזה נוטר על-ידי צה"ל. הכלים שיש היום בידי צה"ל לא מסוגלים להתמודד עם ניתוח סמנטי של סטטוס מהסוג הזה כדי להסיק ממנו שהנער התכוון לרצוח. כפי שכתבנו אז, הניטור מתבסס על מילות מפתח שאינן מופיעות בסטטוס הזה; אין כאן נימה דתית שמנוטרת, וכן אין דימיון רב לסטטוסים שנכתבו לפני פיגועים.
למעשה, אפילו אם אדם היה קורא סטטוס כזה, כלל לא בטוח שהיה מסיק ממנו שהנער מתכוון לרצוח. ייתכן שבעתיד, בהינתן מדגם מספק, יהיה אפשר "לאמן" אלגוריתמים לסמן סטטוסים מהסוג הזה, אך זה לא המצב היום.
בדיוק באותה מידה, הכלים של פייסבוק לא יכולים לנטר סטטוסים מהסוג הזה. לכן, באותה מידה, ארדן היה יכול לומר גם שהדם של הנרצחת הוא על ידיו של הרמטכ"ל ו-8200. אך זה כמובן לא משרת את המטרה שלו.
לא הסתה גרמה לרצח
חשוב מכך, ארדן השמיט פרט קריטי. הסטטוס המדובר נכתב ב-8 בבוקר. ב-7 וחצי בבוקר באותו היום הרוצח פרסם סטטוס נוסף:
זהו הספד ארוך ורגשני שהוקדש למג'ד אל-חודור, פלסטינית שגרה באותו הכפר, בני נעים, אשר נהרגה יום קודם מאש צה"ל. היא נהרגה לאחר שלטענת צה"ל ניסתה לבצע פיגוע דריסה בטרמפיאדה סמוכה לקריית ארבע, וכך גם נראה מהתיעוד. אך מתיעוד זה גם נראה שהיא נורתה לאחר שכבר נעצרה בעמודים של הטרמפיאדה, ונורתה למוות כאשר לא היוותה סכנה.
גם מי שטוען שהגיע לה למות חייב להבין שהריגות הללו מביאות לעוד הרג. מסמיכות הפוסטים, חצי שעה בין הפוסט על אל-חודור לבין הפוסט ה"מפליל", הרבה יותר סביר להסיק כי המוות של אל חודור הוא שהביא את הנער לרצוח, ולא הסתה כלשהי בפייסבוק. ארדן צריך להפנות אצבע מאשימה לעצמו על הצהרותיו חסרות האחריות הקוראות במשתמע לרצוח מבצעי פיגועים. אם להשתמש בטרמינולוגיה שלו, אפשר היה לטעון כי חלק מהדם על ידיו.
פייסבוק מפחיד את הימין
למעשה, האמת הפוכה לגמרי. פייסבוק היה יכול לסייע משמעותית לצה"ל למנוע את הפיגוע, אם היו מנסים שם למשל לנטר שמות פלסטיניות שהרגו. אז למה הימין בכל זאת נלחם בפייסבוק? קשה להגיד בוודאות. ייתכן שזה רק עוד מסך עשן כדי להסיט את הזעם של בוחריהם נוכח אוזלת היד של הממשלה וחמור מכך, נוכח חוסר התוחלת של הבטחותיהם.
אבל המסע המאורגן של בנט, שקד, ארדן ו"שורת הדין" מרמז על משהו אחר. המשטר הצבאי מדכא כל אפשרות להבעת דעה פלסטינית. הוא אוסר על הפגנות ויורה במפגינים באופן קבוע כי ההפגנות נאסרו, הוא רודף אמצעי תקשורת ופוליטיקאים בכדי למנוע מהפלסטינים את היכולת להתארגן פוליטית נגד הכיבוש. כאשר דרכי המאבק הלא אלים נחסמות בזו אחר זו, ייתכן מאד שגם זה חלק ממה שמניע את פיגועי היחידים.
פייסבוק זו הזירה היחידה שצה"ל לא יכול לדכא והוא ניצב חסר יכולת מולה. ייתכן שממשלת ישראל, בדומה למשטרים מדכאים אחרים, חוששים מהתארגנות פלסטינית בפייסבוק שתערער באופן בסיסי את היכולת של המשטר הצבאי להמשיך ולדכא את תושבי הגדה המערבית בצורה אפקטיבית.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן