מיתולוגיית "האדמות היהודיות" עליהן הוקם גוש עציון

כותב אורח: דרור אטקס

בשנים 1943‑1948 הוקמו באזור הנמצא כעשרה קמ' מדרום־מערב לגרעין העיר בית לחם ארבעה יישובים יהודיים: כפר עציון – 1943, משואות יצחק – 1945, עין צורים – 1946, רבדים – 1947. ביישובים האלה חיו ערב מלחמת 48' כמה מאות תושבים (לרבות ילדים). להקמתם של ארבעת היישובים האלה קדמו שלושה ניסיונות להקים יישובים יהודיים באזור, ניסיונות שלא צלחו. הדברים מתוארים באופן מליצי למדי באתר המועצה האזורית גוש עציון:

שלוש פעמים העפילו יהודים בעת האחרונה להר־חברון. הר טרשי, צחיח, עוין, סוער ומושלג קידם את פניהם. שלוש פעמים נעקרו מעל האדמה ושבו ברביעית. כמוהם עם־ישראל בארץ־מולדתו; שלוש פעמים עלה לארץ־ישראל, התמודד מול שפע מגבלותיה, נעקר ממנה ושב ודבק בה ברביעית.

היישובים היהודיים שישבו באזור הזה עד 1948 הוקמו על קרקעות שקנו יהודים החל במחצית השנייה של שנות העשרים מפלאחים פלסטינים, בעיקר מהכפרים בית אומר, נחאלין, ג'בע וצוריף. ממיפוי שהועבר אלינו מהמנהל האזרחי (בעקבות מספר בקשות חופש מידע), עולה כי גודל השטח שקנו יהודים לפני 1948 באזור שמדרום ומדרום־מערב לבית לחם הוא כ־10,500 דונם.

לימים, עם כיבושה של הגדה המערבית על ידי הצבא הירדני, נכבשו ארבעת היישובים האלה וחרבו. בספטמבר 1967, חודשים ספורים לאחר הכיבוש הישראלי של הגדה, הוקמה ההתנחלות כפר עציון – ההתנחלות הראשונה שקמה בגדה המערבית.

> נאומו של קרי: באמריקה כבר מדברים עלינו במונחים של הפרדה גזעית

פי שבעה מהשטח שרכשו יהודים באזור הזה לפני שנת 1948. המועצה האזורית גוש עציון (גרשון אלינסון/פלאש90)

המועצה האזורית גוש עציון הוקמה על פי צו צבאי בשנת 1980, ודובריה משקיעים מאמצים לא מבוטלים בניסיון להנחיל לציבור בישראל ובעולם את התודעה שמדובר בתנועת התיישבות "המשכית", השואבת את ה"לגיטימיות הקונצנזואלית הייחודית" שלה מכך שההתנחלויות שבתחומה הוקמו על אדמות שנרכשו על ידי יהודים. אולם מיתולוגיה לחוד ועובדות לחוד. נזכיר בהקשר זה כי שטחה הרשמי של המועצה האזורית גוש עציון גדול היום פי שבעה מהשטח שרכשו יהודים באזור הזה לפני שנת 1948.

המועצה האזורית גוש עציון כוללת כיום כ־20 התנחלויות וכמה מאחזים, שרובם המכריע הוקמו על אדמות שלא נרכשו על ידי יהודים מעולם. המנגנון שאִפשר את הקמתן של ההתנחלויות האלה הוא מנגנון ההשתלטות על אדמות המשמש את ישראל בכל שאר חלקי הגדה המערבית – מנגנון המבוסס על תפיסות "לצורכי בטחון" כביכול, על הפקעות לצורכי ציבור, על הכרזות על "אדמות מדינה", וכמובן גם על אין ספור השתלטויות פיראטיות, הנעשות אמנם בניגוד לחוק, אך מתוך העלמת עין מתמשכת, ואף תמיכה, של המדינה.

די אם נזכיר כי עד היום הוכרזו כ־22,250 דונם אדמות מדינה ממערב ומדרום מערב לבית לחם (האזור שנהוג לכנותו גוש עציון), וזאת, כאמור, לעומת 10,500 דונם שנקנו על ידי יהודים באזור זה לפני 1948. המהלך של הכרזה על אדמות מדינה באזור זה שהחל בראשית שנות השמונים המשיך עד שנת 2014 שבה בלבד הוכרזו (בשתי הזדמנויות שונות) 5,000 דונם אדמות מדינה.

הטבלה הבאה מסכמת את ההיסטוריה הקרקעית של ההתנחלויות הנמצאות רק בחלקו המערבי של מה שמוגדר היום שטח המועצה אזורית גוש עציון, הכולל, למעשה, את כל ההתנחלויות שממערב לכביש 60, וכן את ההתנחלויות אפרת ומגדל עוז שממזרח לו, הסמוכות:

לסיכום: בניגוד לאופן שבו דוברי הימין המתנחל מבקשים להציג את הדברים, פחות מחמישית משטחן בפועל של כל ההתנחלויות שנמצאות באזור שנהוג כיום לכנותו "גוש עציון", הוא אדמות שנרכשו על ידי יהודים לפני שנת 1948. ההתנחלויות באזור זה הוקמו במהלך השנים בעיקר באמצעות שילוב של מרכיבי גזל אדמות ממוסד ופיראטי המוכר ממקומות נוספים בגדה, הכולל תפיסות לצרכים צבאיים, הכרזות על אדמות מדינה והשתלטויות  על שטחים פרטיים של פלסטינים שגישתם לקרקע נמענה מהם.

דרור אטקס חוקר את מדיניות האדמות הישראלית בגדה. את הדו"ח המלא שעל ממצאיו מתבססת הרשימה ניתן לקרוא כאן, באתר "כרם נבות".

> סכנה: מותו המתקרב של השיח הלאומי הפלסטיני