newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

השנה שבה הגוי לא החזיר את החמץ אחרי פסח

בסוף פסח 2016 החליט איברהים מ', גוי החמץ של המדינה, שלא לבטל את עסקת המכירה המסורתית. מעשייה לחג

מאת:
השאירו תגובה
א א א

הסיפור נכתב במשותף עם אורטל בן-דיין

כל שנה לקראת פסח מגיע איברהים מ' למשרדי הרבנות הראשית. נוהגים בו כבוד של מלכים, ואז ניגשים לטקס החתימה: איברהים רוכש את תכולת כל מחסני החירום של המדינה, את החמץ במשרדי הממשלה ובמאגרי הצבא, את כל סוסי המשטרה וכלבי כוחות הביטחון, ועל הדרך גם את החמץ הפרטי של רבבות ישראלים שהסמיכו את הרבנות למכור אותו בשמם. היקף העסקה נאמד בכ-150 מיליארד שקל ואיברהים משלם מקדמה של 20 אלף שקלים על החשבון ומקבל את האפשרות לבטל את העסקה מיד לאחר חג הפסח.

אבל לא השנה.

כשיצא איברהים ממשרדי הרבנות גאה ומוחמא כבכל שנה, הוא החליט לתפוס מונית לביתו באבו גוש. זה היה יום ארוך במיוחד, ושעות הביורוקרטיה הארוכות, הכרוכות בחתימה על עסקה בסדר גודל שכזה, עשו את שלהן. "לאן אתה צריך?", שאל הנהג. "לאבו גוש", השיב איברהים, "אבו גוש? טפו עלייך, נראה לך אני לוקח ערבי במונית שלי, יא מחבל מסריח! טפו!", ירק הנהג והסתלק.

> כאן כבר לא גרה בכיף משפחת אבו גוש

הרבנים הראשיים, בנימין נתניהו וג'אבר חוסיין, מכירת חמץ 2015 (חיים צח, לע"מ)

מכירת חמץ 2015 (חיים צח, לע"מ)

"מה שווה לי כבוד המלכים הזה אם ברחוב בסוף יורקים עלי?" איברהים נזכר בכל הוויכוחים שהיו לו עם בנו. "מבחינתם אתה תמיד תהיה ערבי, סוג ז'. מתי תבין את זה כבר?", היה יורה הבן. איברהים תמיד חשב שהילד לאומן מדי ולא מעריך את מה שהמדינה נותנת לו: "מכניסים לך יותר מדי שטויות לראש באוניברסיטה. אנחנו תמיד חיינו טוב עם היהודים, ומי שנאמן למדינה המדינה דואגת לו. תראה איך חיים הפלסטינים, אתה חי כמו מלך".

אבל ביום הזה משהו השתנה. במשך שעות הסתובב איברהים ברחובות ירושלים כשהוא מרגיש חבוט ומושפל, מגלגל בראשו שוב ושוב את היריקה של נהג המונית.

לא פראייר

שבוע וחצי חלפו, חגיגות המימונה הסתיימו וכמו בכל שנה הגיע הטלפון ממזכירות הרבנות. "הלו", אמר הפקיד, "התקשרתי כדי לקבוע את הפגישה לביטול עסקת המכר". "לא". ענה איברהים. "מה לא?", אמר המזכיר המבולבל. "אני לא מבטל את העסקה". "אני חושש שאני לא מבין". "חתמנו על עסקה, ואני לא מתכוון לבטל אותה". "רגע, אני רוצה לוודא: אני מדבר עם איברהים מ'?". "כן, כן, הגוי של החמץ. ואני לא מתכוון לבטל את עסקת המכר. אתה יכול גם להגיד לרבנים שלפי הדת בכלל אסור לכם לעשות עסקה מתוך כוונה שלא תצא לפועל. זה ככה בדת שלכם, לא שלי". "חלילה, העסקה נחתמה בתום לב וברצון טוב ובכוונה מלאה, אבל עד עכשיו כל שנה ביטלת את העסקה, איברהים". "נכון, אבל לא השנה", אמר איברהים וניתק.

כעבור שתי דקות הראשון לציון, הרב יצחק יוסף בכבודו ובעצמו, היה על הקו. "מר איברהים אני חושש שהייתה כאן אי הבנה", פתח הרב. "שום אי הבנה. אני לא רוצה לבטל את העסקה. שילמתי מקדמה, החמץ עבר לרשותי, ואני לא מתכוון למכור אותו בחזרה". " אתה זוכר שעל פי ההסכם יתרת התשלום שלך היא 150 מיליארד שקל?". "אין בעיה, אני אשלם". שתיקה שררה על הקו. "אני מבין", אמר הראשון לציון. "כל טוב". "כל טוב כבוד הרב". איברהים סיים את השיחה ופרץ בצחוק מתגלגל.

לא עברה שעה ומחוץ לביתו כבר שרצו צוותי צילום ונציגים מכל כלי התקשורת בארץ. בהמשך הגיעו עיתונאים וצלמים של הסוכנויות הבינלאומיות. הטלפון לא הפסיק לצלצל וידיעות אחרונות הבטיחו לאיברהים כתבת שער בשבעה ימים בתנאי שיתחייב לראיון בלעדי. לכולם אמר רק את המסר ששינן לעצמו במשך חמישה ימים:

אני איברהים מ', ואני גוי של חמץ. כבר 18 שנים אני ממלא את התפקיד הממלכתי שהוטל עלי מתוך תחושת שליחות גדולה, תמיד בגאווה ובהתרגשות. מכל הערבים בישראל בחרו בי כראוי לאמון העם היהודי. מדי שנה בחג הפסח, שר האוצר והרבנים הראשיים מפקידים בידי את המפתח לחיים עצמם: כל מאגרי החמץ של המדינה. המאגרים הם שלי על פי חוק.

למעלה מחמישים שנה אני אזרח נאמן למדינה. משלם מסים, קורא לדו-קיום, מחליק למי שחונים על המדרכה מחוץ לבית שלי בדרך לאבו שוקרי, קונה ומחזיר למדינה את החמץ שלה כל שנה, ואת הקרקעות בשנת שמיטה כל שבע שנים. כן, אני גם גוי של קרקעות, למקרה ולא ידעתם. ועדיין, כשאני יוצא לרחוב אני מקבל יריקה לפנים. קוראים לי מחבל, ערבי מסריח. חצי מהיהודים חושבים שצריך לגרש אותי מהארץ. נמאס לי להיות הפראייר של המדינה ולהעמיד פנים שהכל בסדר.

> בין סדר פסח לסגר פסח

ג'אבר חוסיין קונה חמץ מאהוד אולמרט והרב מצגר, 2006 (עמוס בן גרשום, לע"מ)

רכישת חמץ, 2006 (עמוס בן גרשום, לע"מ)

הראינו לפרעה

המרד של תושב אבו גוש פתח מהדורות חדשות, הממשלה התכנסה לישיבת חירום, שבה הבהיר היועץ המשפטי לממשלה שעסקת המכר אמנם מטילה קנסות על איברהים אם יאחר בתשלום ה-150 מיליארד תוך יומיים, אבל היא מבוטלת לחלוטין רק בחלוף חודש ממועד התשלום. משה כחלון ומשה יעלון הבהירו שהמשק והצבא לא יוכלו לעמוד בחודש נוסף ללא חמץ. איילת שקד הודיעה שמשרד המשפטים כבר מנסח הצעת חוק להוראת שעה שתאפשר למדינה להשתלט מחדש על מאגרי החמץ באופן מיידי, אבל גם בהליך מזורז בכנסת ייקח לפחות שבוע עד שניתן יהיה להביא אותה לקריאה שלישית. ראש הממשלה בנימין נתניהו סיכם את הדיון באמרו שהאוכלוסייה הערבית בישראל מוכיחה שוב שהיא פועלת באופן שדומה לדאע"ש ולגרועים בצוררי עם ישראל, אבל כמו שהראינו לפרעה – נראה גם לאיברהים.

בתגובה הודיעו יאיר לפיד ובוז'י הרצוג שנתניהו רך מדי עם הטרור הערבי מבית, שהוא חזק רק במלים, ואם הם היו בשלטון הם כבר מזמן היו שולחים את חיל האוויר להפציץ את אבו גוש, ואביגדור ליברמן הוסיף שגם את עזה (כי למה לא). ראשי הרשימה המשותפת, מנגד, מסרו שדברי נתניהו מהווים שיסוי מסוכן נגד הציבור הערבי בכללותו, ושאם מחר ייקחו אזרחים את החוק לידיים ויטביעו ערבים בים סוף תהיה זו תוצאה ישירה של ההסתה שמתחילה במשרדי הממשלה.

הרוחות סערו גם בדעת הקהל, עשרות טורי פרשנות נכתבו ונקודות המחלוקת פרנסו רבבות שרשורי פולמוס בפייסבוק. בציבור היהודי-חילוני מהמרכז הקיצוני עלתה הדרישה לעצור את איברהים ולשפוט אותו על פגיעה בבטחון המדינה. רובו של הציבור הדתי-לאומי קרא לענישה קולקטיבית נגד פלסטינים אזרחי ישראל, ועל הדרך חגג את העובדה ששוב מתברר שלא ההתנחלויות הן המכשול לשלום אלא הערבים בכלל. היו כמה פלגים בציונות הדתית שהצטרפו לעמדה הדומיננטית בקרב ההנהגה החרדית הלא ציונית, שקבעה שעסקת המכר באמת הייתה חייבת להתבצע ללא כוונת ביטול, ומכוון שכך יש לכבדה. אם כבר, אמרו במחנה הזה, מדובר בסימן של אתחלתא דגאולה, ולא יהיה נורא אם נמנע מחמץ גם עד חג מתן תורה.

הנהג היורק

מול ההתגייסות הרחבה ברחוב הערבי למען איברהים מ', והצגתו כגיבור לאומי, ניצב גם מחנה גדול בהובלת איימן עודה שאמר שאמנם זכותו של איברהים לממש את העסקה, אך שזו איננה דרכו של הציבור הערבי, שפועל בדרכי שלום, שלא מבקש לנצל את דתו של האחר כדי לפגוע בו, ומחפש לחיות בארץ ביחד. בעקבות דבריו הותקף עודה ברוב כלי התקשורת, מכיוון שכן הכיר בזכותו של איברהים לעשות כרצונו ברכושו ("שוב הוכח שמדובר בחנין זועבי בתחפושת"), וגם בתוך מפלגתו, חד"ש, הוא ספג אש לאחר ששמועות עקשניות התחילו להסתובב לפיהן סעודיה הביעה עניין בתשלום החוב של איברהים למען השלמת העסקה ("איברהים הוא שליח האימפריאליזם הבינלאומי").

צפו: מכירת חמץ עם הרב עובדיה יוסף זצ"ל, 2013

בשמאל הרדיקלי היהודי ובמרצ נחלקו בערך לפי אותם קווים, בין תומכי העמדה הלאומנית-דווקאית ("הכיבוש משחית, וכשנלחמים בכיבוש כל האמצעים כשרים") לבין מי שקראו לחיזוק הדו קיום, אבל מתוך עמדה של שוויון. כך עלתה הצעה לקדם יוזמת שלום שעיקרה חמץ תמורת הפשרת קרקעות לבנייה והכרה בכפרים הלא מוכרים בנגב. ההצעה לא תפסה מעבר לחוגים זעירים.

בשיח המזרחי, לעומת זאת התמקדו באמירות גזעניות של השמאל האשכנזי על הנהג היורק מהמונית, שבמקרה היה מזרחי, ושעכשיו סרב להתנצל בפני איברהים ("הוכח שצדקתי, הוא באמת מחבל, וכמו שהוא גנב את הלחם שלנו ככה היה יכול גם לדקור אותי"). הפעילים המזרחים מחו נגד מאמרי הדעה שפורסמו ב"הארץ" נגד הנהג, כשהם מסתמכים, בין היתר, על ג'מאל זחאלקה, שבעצמו אמר שהאשכנזים הם אלו שגנבו לו את פלסטין. מנגד עלו הקולות שטענו שלא ניתן להצדיק את הגזענות והאלימות שהפגין הנהג רק בכך שגם אשכנזים הם גזענים, ושדווקא עמדה מזרחית ביקורתית חייבת לתמוך במהלך המהפכני של איברהים, ושלמאבק המזרחי אין תוחלת ללא ברית מדוכאים עם הפלסטינים.

רק בתנועה הליברלית החדשה לא היו מחלוקות: שם כולם הסכימו שזכות הקניין של איברהים מ' היא מעל לכל, ואוי ואבוי אם המדינה תנסה להפעיל סנקציות כדי לפגוע בה.

לאיברהים נותרו עוד שלושה שבועות להשיג את הכסף על מנת להשלים את העסקה. הסעודים החליטו לא להתערב אבל בקטאר הודיעו שהסיפור נגע לליבם והציעו לקנות את כל התכולה בתנאי שהיא תימסר לתושבי עזה. איברהים עדיין מתלבט אם להיענות להצעה.

המתואר בפוסט הוא סיפור בדיוני

> החיים, המוות והלשון בחג החירות

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אחמד טיבי בארוע של הרשימה המשותפת בתל אביב, 23 בפברואר 2020 (צילום: אורן זיו)

אחמד טיבי בארוע של הרשימה המשותפת בתל אביב, 23 בפברואר 2020 (צילום: אורן זיו)

היהודים שמצביעים למשותפת: "הם מציעים תקווה"

הרשימה המשותפת קיימה באחרונה אירועים רבים לקהל דובר עברית שבהם השתתפו יותר מאלף איש, וסקר מראה כי שיעור ההצבעה לרשימה עשוי להגיע ל-5% ממצביעי השמאל היהודי. "בשיח של ההסתה, הקול השפוי מגיע דווקא מהמשותפת", אומר צעיר שהצביע כחול לבן בבחירות הקודמות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf