newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כאן כבר לא גרה בכיף משפחת אבו גוש

תשע נפשות חיו בדירה הזו במחנה הפליטים קלנדיה. בשבוע שעבר חיילים הרסו אותה לאחר שבן המשפחה ביצע פיגוע ונהרג. ככה נראה חורבן של חיים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת וצלמת אורחת: תמר פליישמן

לראות בית הרוס זה לראות חורבן של חיים.

במבצע גדול ומשולב לפני כשבוע הרסו כוחות גדולים של צה"ל, המנהל האזרחי ומשמר הגבול את בית משפחתו של חסין מוחמד חסין אבו-גוש שבמחנה הפליטים קלנדיה.

חסין מוחמד חסין אבו גוש בן ה-17, שדקר והרג את שלומית קריגמן בהתנחלות בית-חורון בחודש ינואר, לא נותר בחיים.

בלילה של יום רביעי ה-20 באפריל, נהרס בית המגורים של משפחתו שבקומה השלישית בבית הדירות שבעומק מחנה הפליטים קלנדיה. למעלה משלוש שעות ארכה מלאכת השבירה וההרס שזרעו החיילים בבית.

> החייל היורה מחברון לא לבד: מורשת הקרב של חטיבת כפיר

כל אותן שעות השכנים שלמטה, הם וילדיהם, והשכנים שלמעלה וילדיהם וגם אלו שבבתים הסמוכים וילדיהם שמעו את הלמות הפטישים, את קולות התמוטטות הקירות הפנימיים, את רעשי ניפוץ הכלים הסניטאריים ואת הדי קריאות וצעדי המחריבים ההורסים והמנפצים.

כשעלתה השמש נשאר בית הקומות על עמדו כשבדירה שבקומה השלישית המיותמת הרבה פיות פעורים בצעקה אילמת.

הריסת בית, קלנדיה (תמר פליישמן)

תשע נפשות חיו שם, הורים וארבע בנות ושלושה בנים. לפי צבעי שרידי הקירות הפנימיים אפשר לנחש היכן ישנו הבנות

הריסת בית, קלנדיה (תמר פליישמן)

והיכן ישנו הבנים.

הריסת בית, קלנדיה (תמר פליישמן)

חדרי הבית, שהתרוקנו מחיים, ריקים גם מתכולתם והקירות ריקים מתמונות.

את התמונות החליפו כיתובי טוש שחור וחיצים שנראים כמו כתב סתרים של הוראות המתכננים למבצעים.

הריסת בית, קלנדיה (תמר פליישמן)

בין ההריסות והשברים ובין האין כלום ואין חיים, מבעד לקירות השבורים, המבט שהולך בלי מחיצות בין החדרים והשירותים ננעץ בתנור אפייה שניצב במקום בו היה מטבח הבית.

תנור אפייה שלם ללא פגע, כמו שחקן במחזה אבסורד.

הריסת בית, קלנדיה (תמר פליישמן)

והחיים בשכנות נמשכים, כי החיים – כל עוד חיים – נמשכים, וכביסה חדשה נתלתה על חבלים בקומה שמתחת, וברחוב שממול וברחוב שעל-יד אנשים הולכים, מרימים מבט ומנידים ראש.

הדלת הפתוחה שמזמינה להיכנס ולראות ולחוות תלויה על ציריה. ביציאה סגר אותה צעיר בן משפחה, נעל במפתח שברשותו והטמין את המפתח בכיס, כי מפתח זה חשוב. גם אם ברור שגנבים לא יפקדו את הבית שהתרוקן מנכסיו, מפתח זה חשוב. מפתח זה מיתוס.

ועל צדה האחורי של הדלת מודבקות תמונות של שני שאהידים. של חסין מוחמד חסין אבו-גוש ומעליו תמונה ישנה של אחמד אבו-אעלייש, שמצא את מותו מידי כדורי חיילים לפני שישה חדשים במהלך מחאה נגד הריסת בית אחר באותו מחנה פליטים.

פוסטרים של שהידים (תמר פליישמן)

הריסת הבית נעשתה (ככתוב) "בהתאם להוראת הדרג המדיני". אבל למה?

ענישה זו לא. כי זה שבגלל מעשיו הוחלט להרוס את הבית כבר אינו חי, ואת המת הרי אי אפשר להעמיד לדין או להעניש. הייתכן שפוקדים את עוון הבנים על האבות? בטח שיתכן.

גם הרתעה אין בהריסת בתים. הדברים לא רק שנאמרים בדרגים ביטחוניים בכירים, אלא עולים משיחות עם מכרים ומשתמעים ממבטי האנשים בסמטאות מחנה הפליטים.

האמתלה היחידה האפשרית כתשובה לשאלת הלמה, זה הצורך בפעולת ראווה. זה להוכיח שידו של צה"ל חזקה ונקמנית ואכזרית. זו הוכחה שאינה מכוונת כלפי הפלסטינים. הם יודעים שידו של צה"ל חזקה ונקמנית ואכזרית, אלא הוכחה לחברה הישראלית פנימה.

תמר פליישמן היא פעילה נגד הכיבוש. מתעדת בכתיבה ובצילום את המציאות בשטחים.

> אחרי 75 ימים: שוחררה האסירה בת ה-12 מהכלא הישראלי

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
זוג צעיר שכל חטאו ביקום הזה הוא האהבה (צילום מסך מתוך "שמלת הכלה)

זוג צעיר שכל חטאו ביקום הזה הוא האהבה (צילום מסך מתוך "שמלת הכלה)

הסרט "שמלת הכלה" הוא שיר הקינה והתקווה של העם הפלסטיני

סרטה התיעודי של מרווה ג'בארה טיבי מתעד את סיפור אהבתם של לובנא מנצרת ועבדאללה מהעיר דורה שליד חברון, אהבה שנלחמת על חייה משני צדי הגבול. זהו שיר הלל לניצחון הרוח על החומר, ועדות לכוחו של העם הפלסטיני לגבור על הניסיונות לפצלו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf